כבוד הרב, שלום רב, מכובדי היקר, אני מבקש להתייעץ עימך בסוגייה משמעותית וחשובה עבורי שהולכת וגדלה (ואף עלולה להתגבר בשנים הקרובות). לפני זמן לא רב, זוגתי המדהימה (מ.א.) ואני הקמנו בית בישראל. יצויין כי אמה של זוגתי (א.כ.), חזרה בתשובה לפני כעשר שנים ומקפידה על קיום מקצוות, דינים והלכות. כשונה ממנה, זוגתי ואני רואים עצמנו כשומרי המסורת היהודית. לא רק שזוגתי ואני אוהבים ומכבדים את אמה של זוגתי ואת בחירתה בדרך האמונה, אנו אף מקדישים מחשבה רבה במציאת הדרכים הנכונות שזיקתה לדת, לא תהווה חייץ בשום מישור משותף בינה לבינינו. למטרה זו (ולא רק), דאגנו בצורה מהותית ומשמעותית שביתנו לא ייפגע ו/או יחבל בערכי הדת היהודית. כך: מעולם לא נכנס (ולא ייכנס) הביתה בשר לא כשר. כל המזון שנרכש לביתינו, נרכש מרשתות מזון כשרות ומכובדות בארץ. בבית הונהגה הפרדה בין כילים של בשר לכילים של חלב. הרוב המוחלט של כלי החלב עשוי מזכוכית. כל כלי המטבח עברו הטבלה בים או בבית הכנסת. כלי הבשר, נרכשו במיוחד לשמש ככלי בשר. כך גם מופרד הסכום ושאר כלי המטבח. מעולם לא הוגשו בביתנו מוצרי בשר וחלב על שולחן אחד. עם זאת, יצויין כי יש ברשותנו כיור אחד בלבד ולמרות שכך, כלי הניקוי ושטיפת בכילים מופרדים אף הם. לדוגמא, סקוטש אחד לכלי חלב וסקוטש אחד לכלי בשר וכו’. שני מכשירים חשמליים אינם הופרדו: המיקרוגל ותנור האפייה. ניתן לומר כי להוציא שני מכשירים אילו, הבית כשר במונחים של הפרדה בין בשר וחלב ובמונחים של מזון כשר. לצערנו הרב, למרות כל מאמצנו שתוארו לעיל, אמה של זוגתי (חמותי), מסרבת לאכול אצלנו משיקולי כשרות ודת. סירוב מוחלט. במקרה הטוב, היא מוכנה לשתות מים מכוסות חד-פעמיות ו/או לשתות קפה בכוס זכוכית. כבוד הרב, אמנם קטונתי ואני כעיין וכאפס למול מצוותיו של הקדוש ברוך הוא, דברי תורה ודברי חכמים, אך אני מתקשה להבין מדוע זה כך ומתקשה לקבל שזו היתה כוונתו של בורא שמים. לא ייתכן שמידת החמרה כזו או אחרת ומידת הקפדה כזו או אחרת תפגע באחד מהדברים היפים, המכובדים, האנושיים והמשפחתיים ביותר כדוגמת אירוח פשוט, צנוע, טבעי (וטעים) של אישה יקרה לנו, בביתנו – אמה של זוגתי. זה ממש לא הגיוני בעיני! ברשותך, אני מבקש לשים את הדברים ממש על השולחן ולומר: אנחנו בסה"כ יהודים, אוהבי יהודים, רואים במסורת היהודית דבר חשוב. העמדנו בישראל בית כשר עד כמה שניתן. אז נכון שלא הצלחנו לשנות ולהפוך את כל ביתנו לרמת ההכשרה הגבוהה ביותר, אך האם זה הופך אותנו לחוטאים? האם זה גוזר עלינו להימנע כל חיינו מאירוח של אמה של זוגתי / חמותי? אני תוהה האם זו באמת הפרשנות הנכונה של דברי התורה? האם זו כוונתם של חכמים? האין ערכים חשובים מזה?? אני באמת ובתמים שואל האם שלמות המשפחה היא לא דבר שצרכים לשמר ולעודד, הרבה יותר מאיזה כלי מטבח כזה או אחר?! ואפילו אם בטעות ו/או בשגגה לא הגענו לטהר את כל כלי המטבח... ואפילו אם בטעות, בשגגה או בלי משים לב, משהו במטבחנו לא עבר הכשרה כחוק – האומנם יש בכך כוח להחטיא את אמה של זוגתי? האמנם זו סיבה הילכתית שבגללה אישה יקרה זו לא תסעד על שולחננו?? אני שב ומדגיש שעשינו כל מה שנראה לנו על מנת להבטיח בית מוכשר. ממש כך!! אשמח לדעת האם קיים פסק הלכה שפוסק גם לטובת הקשר המשפחתי? פסק הלכה שיאפשר לחמותי לאכול בביתנו (גם אם הבית לא מוכשר כפי שההלכה הגדירה)? כאמור, באמת עשינו את כל שביכולתנו! אני אישית מאוד אוהב לבשל וזוגתי ואני מאוד אוהבים לארח. חשוב לזוגתי מאמה, חשוב לי מאוד מחמותי (עד 120) ולמרות כל הנ"ל, אני חש בתסכול מסויים ובחוסר אונים להגיש "כוס מים". אשמח מאוד לקבל התייחסות, עצה ואפילו פסק הלכה, תקדים או כל דבר אחר שימנע את הסיטואציה המאוד לא נעימה הזו, בברכה חמה

שלום רב: כואב לשמוע על הסיטואציה הכל כך קשה לכם. כפי שאת ה מבן התורה לההלכה היא לא תכונית כבקשתך. לא רק לכם ההלכה היא לפעמים קשה גם לאנשים דתיים יראי שמים. יש לפעמים מצבים שהם מאד קשים לאדם הדתי ובכל אופן הוא מוכן לקבל על עצמו את המערכת הדתית עם כל המחירים שלה. כנראה שהתמורה והטוב שיש בקבלת כל המערכת כדבר מחייב נותן תמורה כל כך גדדולה שגם ההפסדים הקטנים שווים. אתה מבין שמערכת שרוצה להיות ברת קיום צריכה לקבוע כללים . אם כל הזמן היא תהיה בעמדה של עיגול פינות תוך שים ספורו היא תפסיק להיות מערכת שיש לה יכולת עמידה. מדובר על מערכת התנהגותית שניתנת לכל העם. לא מדובר לע מערכת חוקים שנמסרת ביד שופטים שיכולים לדון כל מקרה לגופו ויכולים לשקול כיצד מחד לשקול כל מקרה לגופו ומאידך לשקול כיצד ההכרעה המקומית לא תקתע את היסודות של מערכת המשפט. לכן כפי שאת הכתבת יש במקרים רבים יכולת לרבנים לפסוק להכריע בהלכה היהודית להיתר במקומות שאדם באופן אישי אינו יכול להכריע. אולם גם הרבנים הם מונחים לפי טובת הערכים שאליהם אנו חותרים. לכן עצם ההרגשה שלך שהרבנים יוכלו לעשות כאן תקדים חריג היא במידה מוסימת נכון אולם אני מניח שלא בצורה שאתה חושב שזה יהיה. מבחינתך הערך של אחדות המשפחה הוא ערך חשוב יסודי שבודאי אי אפשר לפגוע בו . ואילו הערך של הקפדה על איכלה לפי הכללים ההלכתיים היא ערך שניתן לעגל בו פינות. אולי אם היתה אדם דתי ומאמין והיתה מתייחס לאכילה של דבר אסור כאכילה של דבר שיש בו רעל וסכנת נפשות הייתה מתייחס לערכים ולחשיבותם בצורה אחרת. קשה במכתב אחד להסביר את כל מערכת הערכים שאליהם התורה ואיש ההלכה התורני חותרים אליהם. נכון שאיש הלכה צריך לשבת על המדוכה לנסות כמה שיותר להביא למצב שדברי תורה יתקיים בהם "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום" אולם זהו לא היסוד היחיד שמונח בפני איש ההלכה. במקרה הכואב שאתה מדבר עליו שבודאי לא גורם להרגשת נועם ושלום בקיום ההלכה ההצעה שלך שהיא תשאל איש הלכה / רב כיצד מצמצמים את אי הנועם היא הצעה נכונה. לא צריך לחשוב שהפתרון צריך להיות שחור לבן. יתכן שהרב יתן עיצה שחמותך תוכל לאכול למשל רק חלבי אצלכם או לאכול רק דברים צימחוניים או הגדרה אחרת. אני מאמין שכיוון שיש לכם כל כך הרבה נכונות ורצון לקשר ואתם באים עם גישה חיובית וטובה תוכלו גם באופן מעשי לצמצם את אי הנועם שיש בפער שבינכם. מצד שני אני רוצה ללומר לכם שאני מניח שמבחינת חמותך יתכן שכלל לא מפריעה לה זה שהיא לא אוכלת אצלכם. היא רוצה מאד קשר איתכם ורוצה להרגיש אצלכם כיף. ואצלה אולי הכיף הוא דווקא שתקבלו בכיף את הבחירה שלה שרק לשתות מים או לאכול דברם מכונים וקנויים ולא מעבר לכך. הרי באמת שהקשר לא חייב להיות מבוסס על האוכל משותף.ודאי שגם חכמי הכירו בכך שגדולה לגימה שמקרבת את האנשים. אולם זהלא מהות הקשר. לכן הרבה מן המצוקה קשורה ליחס ולפרשנות שאנו נותנים לדברים. אני מציע שתראה מכתב זה לחמותך ואולי היא תעשה מעשה ותשאל רב שאמון עליה שיתן עיצה בענין. [יתכן שהיא כבר שאלה ומבחינה מעשית אין בדעתה לשנות]. כל טוב