שאל את הרב

  • שבת ומועדים
  • סעודת ומשתה פורים

יין בפורים עד כדי שיכרות

undefined

הרב ש. יוסף וייצן

כ"ו אדר ב' תשע"א
שאלה
שלום כבוד הרב! מהיכן ההיתר להשתכר? הרי הגמרא אומרת: "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בן ארור המן לברוך מרדכי". הרמב"ם כותב על זה שצריך לשתות יין עד שיישתכר ויירדם בשיכרותו ומתוך שישן לא יודע להבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי. אבל זה לא מה שכתוב בגמרא ואז כנראה כוונת הרמב"ם היא, שהרמב"ם דחה את זה מההלכה. וגם הר"ן בשם רבנו אפרים דחה את זה מההלכה בגלל הסיפור שמסופר שם מיד אחרי זה בגמרא. וגם זאת דעת הרמ"א. ומפה רואים שלפי כמה דעות אסור להשתכר בפורים. הבית יוסף כותב בשם האורחות חיים: "חייב איניש לבסומי בפוריא ולא שיישתכר שהשיכרות איסור גמור ואין לך עבירה גדולה מזו שהוא גורם לג"ע ולש"ד וכמה עבירות זולתן אך שיישתה יותר מלימודו מעט". וקשה, בגלל שידוע שהשו"ע כתב מפורש ש"חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בן ארור המן לברוך מרדכי". על זה עונה ערוך השולחן שהכוונה היא עד ולא עד בכלל, והוא כותב שלמעשה "יש להתרחק מן השכרות וצריך רק לשתות מעט יותר מלימודו ולישן קצת". והמאירי כתב שצריך להרבות בשמחה ומכל מקום אין לנו מצוין להתשכר ולהפחית עצמנו מתוך השמחה וכו’. והחיי אדם כתב שאם אדם יישתכר ואז זילזל באיזשהי מצווה מוטב שלא יישתכר. אחרי שראינו שאף אחד לא מתיר להשתכר בצורה רצינית, איך בכל זאת יש אנשים שכן משתכרים? היה לי מאוד קשה לראות את זה בישיבה שבחורים מצויניים משתכרים. ברצוני לדון אותם לכף זכות ולמצוא היתר ואני לא מוצא.
תשובה
לא קשה ללמד זכות על תלמידי הישיבה בענין זה. כך מנהג בני הישיבות. מנסיוני בישיבה מנהג זה מביא דברים טובים מרובים יותר מהמגרעות שיש בנוהג זה. ההתבסמות אינה נעשית בהפקרות אלא היא נעשית לשם שמים והבחורים מתעלים בקודש . יש סיעתא דשמיא מיוחדת בפורים שעושי מצוה לא יעונה להם רע ואנו רואים בעיננו סיעתא דשמיא זו. לגופם של דברים, נכון שהבית יוסף הביא את דברי האורחות חיים אולם בשו"ע לא הביא להלכה ופסק כפשט דברי רבא וכפי שפסק הריף והרא"ש את המימרא כפשוטה. גם הרמב"ם, שכתב שאדם יישן, לא כתב כדברי הרמ"א שאדם ישתה יותר מלימודו ואז ילך ישון. כוונת הרמב"ם היא, שאדם ישתה וישתה כל עוד שהוא ער. הוא נפטר מחיובו רק כשהשתיה מביאה אותו למצב שהוא נרדם בנחת ושמחה מתוך יינו. נכון שהרמ"א הביא את הדעות שהוזכרו שישתה רק יותר מלימודו אולם לא אסר לקיים את דברי השו"ע. ובדבריו סיים, ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין ליבו לשמים. גם בדברי גדולי הדורות אנו רואים שיש מהם שלמדו את החיוב כפשוטו. ע' בדברי המהר"ל בס' תורה אור שמדבר על החיוב להסיר לגמרי את הדעת והמחשבה. בנוסף לתפקידי כרב בישיבה גבוהה אני גם משמש כרב בישוב. השמחה בישיבה לעניות דעתי נעשית כהלכתה. לגבי הישוב אצרף לך דברים שכתבתי כאזהרה להפקרות שעלולה לצמוח משמחת הפורים. לחברי הישוב: אזהרת מסע - ביסום ולא שיכרות. וזכנו לקבל את קדושת פורים באמת. אנו כל כך מצפים בכל השנה לפורים. פורים הוא לא רק זמן של ילדים, הוא לא רק זמן של נערים, הוא בעיקר זמן שנועד לנו המבוגרים. הוא יום מיוחד שצריך הרבה סיעתא דשמיא בכדי להבנות מתוך שמחת הפורים, ובדרך כלל יש את הסיעתא דשמיא. כמו שבכל השנה אנו לא שולטים על מה שקורה לנו בצורה מוחלטת אולם זה לא מסיר מעלינו את המחויבות שלנו להיות שותפים נוחים לקב"ה, כך גם בפורים. אנו נאחזים בהדרכות חכמים , זו ההשתדלות שלנו. וכאן אזהרת המסע. חז"ל לא רק הורו לנו מאמר אחד בנוגע לפורים. כולם יודעים את מה שאמרו חז"ל "חייב איניש לבוסמי עד דלא ידע בין...". אנו לא באים להתווכח עם חז"ל ח"ו. אנו מנסים ללכת איתם לעמוד על סוד דבריהם. אי אפשר לומר שזו ההדרכה היחידה שיש בפורים. יש עוד הרבה הדרכות. אי אפשר לקחת מאמר אחד ולנתק אותו משאר התורה. כל מאמר חזל מקבל את המעמד שלו רק כשנעשה כחלק מעוד אלפי מאמרים. לצערנו, בשנים האחרונות לפעמים פורים מהווה לא קרש קפיצה כלפי מעלה אלא כלפי מטה. יש מצבים במיוחד בגיל הנעורים בהם אנשים מחפשים את זהותם, בהם אנשים מנסים חוויות חדשות פורים יכול להיות פרשת דרכים בחוויות המעצבות את היחס אל... יש מצבים בהם בני נוער רוצים לנסות חוויה של שיכרות ואיבוד הדעת. הם מנצלים את התחפושת של פורים ומתלבשים בלבוש לא פורימי, לבוש שממנו עלולה לבוא נפילה. לפעמים ההתנסות של השתייה בפורים עלולה להיות הפעם הראשונה שעוברים קווים אדומים ומשם יותר קשה לחזור. לכן עלינו קודם כל להיות דוגמא נבונה ועמוקה למימוש דברי חז"ל. דווקא אם אנו נמלא אחר דברי חכמים ולא נשאר קפואים ואדישים ונדע לצאת מן הכלים של כל השנה נהיה דגם לנערינו. מצוות הביסום בסדר המצוות באה לאחר קריאת המגילה, לאחר משלוח מנות ומתנות לאביונים, בסוף היום בסעודה כשכולנו ביחד נוכל לזכות לביסום ראוי. הביסום הוא ח"ו לא שיכרות. השיכרות באה מתוך רצון שכרון חושים. הביסום באה להתאים את כל כוחות החיים, להעמיק את כל מה שאנו יודעים למדרגה שהיא מעל הידיעה. אולם הבסיס זה הידיעה של כל השנה. נכנס יין יצא סוד בתנאי שיש באמת לאדם סוד. כהוראה למעשה הייתי מדריך את נערינו בכמה הדרכות מעשיות: א. לא הולכים לשתות ולהשתכר. אנו שמחים. השמחה מלווה בשתית יין, מותר לשתות רק לאט לאט. השתיה היא תוך כדי אכילה. השתיה היא מבסמת אותנו ולא ח"ו הופכת אותנו לשיכורים. [הביסום חלק ממצוות הסעודה ולא כדבר העומד בפני עצמו] ב. אין שתיה כשנמצאים לבד או בהתבודדות משאר החברה. השתייה רק במקום שיש עוד מבוגרים. השתייה רק בחברת ההורים או המורים. [השמחה חלק ממצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים שמחה שכולנו ביחד]. ג. אין שתיה שלא מתוך דברי תורה. השתיה צריכה להיות מתובלת כל כולה בקריאת המגילה שקודמת לה. בכדי שהדברים יוכלו להתממש אנו צריכים ליצור את הארועים והחוויות שבהם לא רק נערי ישראל מתבסמים אלא קודם כל גדולי ישראל שעליהם מצטרפים כל ישראל. פורים שמח עד כאן המכתב לישוב.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il