אני לומד מסכת חגיגה, כרגע בפרק ב’. הגמ’ שם אומרת שלפי בית שמאי לא מקריבים עולת ראייה ביו"ט, ולכן יום טבוח הוא בז’ בסיון. בית הלל חולקים, אבל מודים כשו’ בסיון חל בשבת שיום טבוח אחר השבת. ובגמ’ שם יש הו"א לומר שאין תשלומין לעצרת, ואעפ"כ ברור לגמ’ שיש את הדין של יום טבוח בז’ בסיון למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. ואני לא מבין, הרי התורה אומרת להקריב דווקא בו’ בסיון, ואם אי אפשר לעשות זאת כי הלאו של שבת או יו"ט דוחה את מצוות עולת ראייה, מניין לנו שאפשר להקריב בז’ בסיון? ויותר מזה, שהרי מצינו שחכמים ביטלו לנו שופר לולב ומגילה בשבת, אז למה כל כך נורא לומר שהתורה ביטלה לנו את עולת ראייה בשבועות שחל בשבת? וחשבתי לומר שאולי לומדים מהפסוק "ופנית בבוקר" שגם ז’ בסיון הוא יום להקרבה. אבל הרי אם אין תשלומין לעצרת אז מניין לנו שיום זה הוא כן לתשלומין?

שלום יסוד הסוגיא הוא שיש תשלומין לקורבנות החג בשבוע שלאחריו כמו בפסח וסוכות. אם יש הו"א שאין תשלומין יתכן והיה אפשר להקשות עליה את קושייתך, אולם דרכה של הגמרא שלפעמים מקשה קושיא אחת הדוחה את ההווא אמינא למרות שיכלה להקשות קושיא אחרת.