הדלקת האור/מזגן בשבת ע"י תינוק

לרב שלום, לדעת הוריה של אשתי מותר בשבת לומר לתינוק להדליק או לכבות את האור בשבת, אור במקרר, הדלקה וכיבוי מזגן וכו’, וכך אשתי עושה. אני מגיע מבית שבו למדנו שדבר זה אסור. ככל שידוע לי הדבר מותר רק לחולה שיש בו סכנה או לצורך גדול. אשמח אם הרב יעלה את הנקודות שיש להתייחס אליהן במקרים הללו. עד איזה גיל תינוק נחשב לתינוק, מי נחשב לחולה, מה נחשב צורך גדול, האם משנה אם ההורה אומר לילד או מישהו זר, האם אפשר להשתמש בילד שמבין מה המתג עושה או עדיף תינוק שסתם "מרביץ" למתג וכו’. אשמח אם הרב יוכל להביא דוגמא מהחיים מתי מותר ומתי אסור. (האם יש הבדל בין אשכנזים, ספרדים ותימנים?) תודה מראש,

שלום ילד קטן אינו גוי של שבת. שלושה דינים עומדים ביסוד הדברים: א. האיסור לתת לתינוק (אפילו בן יומו) איסור בידים. לדוגמא אסור להאכיל תינוק מאכל אסור, אסור להכניס תינוק כהן לבית קברות וכד' ודין זה שייך בכל התורה ולכל אדם ולאו דווקא להוריו. ב. חובה על האב (וי"א אף האם) למנוע מבניו לעבור איסורים. ג. דין מיוחד בשבת שמוטל על ההורים לדאוג שבניהם לא יחללו שבת עבורם: "לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך". לכן ברור שאין לצוות על קטן לעשות מלאכה בשבת והעושה כן עלול לעבור על כמה איסורי תורה. אולם בשעת הדחק הותר בתנאים מסויימים לגרום לקטן לעשות מלאכות בשבת. דין זה תלוי במלאכה, בצורך ובגיל הקטן ונפרט מעט: א. לצורך הקטן מותר בשעת הדחק לומר לו שיעבור על איסור דרבנן. [ועל כן צריך להיות בקי מה אסור מהתורה ומה רק מדרבנן]. לדוגמא: קטן שהאור בחדרו דלוק והוא מתקשה להרדם אפשר לומר לו שיכבה את האור. ב. כשיש צורך גדול וחד פעמי מותר לומר לקטן לעבור על איסור דרבנן אף שלא לצורך עצמו. ג. בתינוק קטן מאוד שאינו מבין משמעות מעשיו אפשר במקום הצורך לגרום לו לעשות מלאכה כשהוא אינו מבין כלל שעשה אותה. כגון להעמיד תינוק קטן (להערכתי עד שנה וחצי בערך) ליד מתג כדי שיישחק בו וידליק את האור. מכיון שאין כאן 'מלאכה' שנעשית על ידי הקטן מותר לעשות כך בשעת הדחק. כללית מומלץ כמה שפחות להשתמש בהיתרים אלו, ואם משתמשים יש להעדיף ילדים קטנים וכשאפשר עדיף שלא ההורים יבקשו מהקטן אלא אחרים (כדי למעט באיסורים ב, ג הנ"ל) כדאי לדעת שחשיבות שמירת השבת שתחקק בליבות בני הבית שיראו שהוריהם לא ששים להיכנס לדחקים מעין אלו שווה הרבה יותר מנוחות כזו או אחרת בשבת אחת.