הפרשיות העוסקות בעניני המשכן, בגדי כהונה, והקרבת קורבנות הם מפרשת תרומה בספר שמות ועד פרשת אמור בספר ויקרא, והנה, בפרשת משפטים מוזכרים עניני המועדים וכן השמיטה, וכן בפרשיות אמור ובהר מוזכרים עניני המועדים והשמיטה, האם יש לכך טעם? ועוד- מדוע עניני המועדים שבפרשת אמור עוסקים בעיקר במצוות שאינן קשורות דווקא לבית המקדש, כמו- ספירת העומר, צום יום כיפור, ישיבת סוכה ונטילת לולב, ואילו דווקא בפרשת המועדים שבפרשת פינחס עוסקים בעיקר בעניני המועדים הקשורים לבית המקדש,ובקרבנות הקרבים במועדים, הרי לכאורה היה צריך להיות הפוך, שהרי דווקא ספר ויקרא הוא הנקרא תורת כהנים והוא הקשור לעניני המקדש והקרבנות.

לשואל שלום, נהניתי מאוד משאלתך. אכן שאלה גדולה שאלת. משלא ידעתי להשיב הפניתי את השאלה למו"ר הרב איתן שנדורפי שי', והרי תשובתו: א. ביחס לשאלה הראשונה: זו בעצם שאלה כללית על כל המצוות החוזרות במספר מקומות בתורה. חז"ל אמרו על כך: כל פרשה שנשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה. ורש"י כתב זאת בקיצור בפירושו לבמדבר ה, ו ולדברים יד, ז. אמנם תשובה זו אינה מספיק מובנת: מדוע לא נכתבו כל הדברים ביחד במקום אחד? על כך ישנו מהלך נפלא של הרב ליב מינצברג בספרו "תורה ודעת" ח"ב במאמר: "האור הגנוז בחמשת הספרים". כדאי לעיין בו. ב. על השאלה השניה יש להעיר שספירת העומר מתחילה בהבאת העמר למקדש, ונטילת לולב נוהגת במקדש מן התורה כל שבעת ימי החג הסוכות, ואילו במדינה רק יום אחד. אמנם נכון שפרשת יום הכפורים שבבפרשת אמר נוהגת בכל מקום, ואילו עבודת הכהן הגדול ביום הכפורים במקדש התפרטה כבר בפרשת אחרי מות בפרק טז. שאלה זו - הכללית, לא רק על יום הכפורים - כבר שאל הרמב"ן בראש פרק כ"ג, עיין שם בתירוצו ובהערות הרב חיים דוב שעוועל עליו (מהדורת מוסד הרב קוק). וגם על שאלה זו כדאי לעיין במאמרו של הרב ליב מינצברג הנזכר. בברכה נאמנה