בס"ד א. האם ניתן לשער מדוע התורה שפירטה בפרשיות שלימות את פירטי הקמת המשכן, וכן את מספרם של מפקדי השבטים בפירוט יתר לא פירטה לדוגמא השקפות יסוד באמונה ,לדוגמא: גלגול נשמות, השגחה פרטית, גן עדן וגיהנום כפי תיאורם הצבעוני במקורות חז"ל? ב. מדוע נדרשו גדולי היהדות בכל הזמנים להתלבט/להתווכח על נושאים שכאלה? ג. אם יהודי אינו מאמין בגלגול נשמות האם נחשב כופר? בברכה,

לשואל שלום, שאלות גדולות שאלת, שאלות שנדרשו להם גדולי עולם. סיכום של הדעות השונות באשר לשאלתך הראשונה מופיע בדברי ה"כלי יקר" בפירושו לספר ויקרא (כו, יב). והרי עיקר דבריו: כבר נתעוררו על ספק זה (מדוע התורה לא דברה על "גן עדן" ו"גהינום"?) שלמים וכן רבים ובאו בהיתר ספק זה שבע דעות... ואני באתי לקצר בכל היכולת ולסדרם פה כדי להסתים פי דוברי עתק על תורתינו הקדושה: הדעה האחת היא דעת הרמב"ם (הלכות תשובה ט, א): שכל אלו היעודים אינם עיקר השכר, וכל הרעות והטובות שנזכרו כאן בפרשה זו (בחוקותי) הם מדברים מענין הסרת המונעים לבד. ורצה לומר שאם תשמור מצוותי - אסיר ממך כל מונעים כמלחמות וחליים ורעב ויגון באופן שתוכל לעבוד את ה' בלא שום מונע, אבל עיקר השכר של העולם הבא אינו נזכר כאן כדי שיעבוד את בוראו לשמה, ולא מחמת השכר ההוא או מיראת העונש. הדעה השניה היא דעת ראב"ע (דברים לב, לט): התורה ניתנה לכל ולא לאחד לבדו, ודברי העולם הבא לא יבינו אחד מיני אלף כי עמוק הוא. ע"כ. ודעתו, לפי שקשה לצייר אותו שכר, כי הגשמי לא ישיג ענין הרוחני, על כן העלימה התורה דבר עמוק זה מן ההמון מרוב קוצר דעתם. הדעה השלישית היא דעת רבנו בחיי (ויקרא כו, ט): כל היעודים שבתורה הם למעלה מן הטבע, שאין זה דבר טבעי שירדו גשמים בזמן שעושין המצוות ויכלא הגשם מן הארץ כשאין עושין רצונו של מקום ברוך הוא. אמנם מה שתעלה הנפש למקום חוצבה זהו דבר טבעי אל הנשמה ואין זה בדרך פלא. הדעה הרביעית (דרשות הר"ן סוף דרוש ראשון ושורשה בספר הכוזרי א, קד-קיז) היא: לפי שבימים ההם היו כל העולם מכחישים השגחת ה' יתברך, והיו טוענים שכל הנעשה בעולם הכל בהכרח ולא ברצון, רצה הקב"ה לאמת פינת ההשגחה על ידי יעודים אלו אשר עיניהם הרואות שכל העושה רצון בוראו מושגח לטובה בכל ההשגחות הללו, ואילו היה מייעד להם השכר הרוחני עדיין ישארו בכפירה זו כי הרוצה לשקר ירחיק עדיו. הדעה החמישית (רס"ג אמונות ודעות ט, ב; רמב"ם מורה נבוכים ג, כח-לד) היא: קודם קבלת התורה היו עובדים כוכבים ומזלות והיו עושים להם עבודות מיוחדות כדי להמשיך מהם הברכה בתבואות ולהביא גשמים בעתם ושאר הצלחות הגוף, וכשנתן הקב"ה התורה ומנעם מן אותן עבודות, הוצרך להבטיחם שגם על ידי שמירת התורה יזכו לאותן יעודים, ועל ידי עבודות הכוכבים ומזלות יחסרו כל אלה. אבל חיי העולם הבא לא הוצרך ליעדם כי גם על ידי אותן עבודות לא היו מובטחים בו. הדעה הששית (כוזרי א, קטו) היא: מאחר שנאמר "והתהלכתי בתוככם" (כו, יב), "ונתתי משכני בתוככם" (כו, יא), שזהו דיבוק השכינה אל ישראל אפילו בעולם הזה שהנשמה נסתבכה עם החומר, קל וחומר שתהיה דביקה אל השכינה אחר הפרדה מן החומר. הנה כל מה שיעדו הדתות המזויפות אחר המות, יעדה התורה לנו גם בחיי העולם הזה והנבואה המצויה בינינו תוכיח. הדעה השביעית (רמב"ן דברים יא, יג; ספר העקרים ד, מ): כל היעודים הנזכרים בתורה הם לכללות האומה כי העולם נידון אחר רובו, ויעוד הגשמים והתבואה והשלום וכיוצא בהם יהיה לכל ישראל כאחד, אבל שכר הנפשי לעולם הבא אינו לכללות האומה אלא כל איש בפני עצמו נידון שם על-פי מעשיו, ונרמזו במצוות כיבוד אב ואם ושילוח הקן לכל איש מישראל. בשבעה דרכים אלו ינוסו הדוברות עתק על תורתינו הקדושה. ישנם מקורות נוספים שדנו בשאלה זו בהרחבה - אברבנאל (בראש פרשת בחוקותי), מהר"ל בספרו "תפארת ישראל" (פרק נח), מרן הרב קוק בספרו "אורות התורה" (ח, ה), ועוד. שאלה (ב) ששאלת מתייחסת לעיסוק של חז"ל בעניינים אלו וחלק מן התשובות האמורות משיבות גם על שאלה זו. אכן בדברי חז"ל ניתן למצוא התייחסות הרבה יותר רחבה ומפורשת, אך עם זאת, גם בדברי חז"ל סוגיות אלו תופסות מקום זעיר לעומת העיסוק הנרחב במעשים הנדרשים מאתנו על מנת להגיע לתכלית. יש שהרבו לעסוק בעניינים אלו מתוך מגמה לזרז את ישראל לתורה ומצוות וטוב הדבר, אך מובן לכל שעיקר המאמץ צריך להיות מושקע בלימוד התורה וקיומה, ומתוך כך נגיע אי"ה ששים ושמחים לימים גדולים אלו בהם נהיה זכאים ליטול שכר על כל שפעלנו עם א-ל. שאלתך השלישית היא בענין מיהו כופר? לשאלה זו נדרש הרמב"ם בשני מקומות. בהלכות תשובה (ג, ח) כתב שכופר הוא האומר אין תורה מעם ה', ואפילו תיבה אחת ממנה, או הכופר בפירוש התורה (-תורה שבעל פה), או שאומר שה' החליף מצוה זו באחרת. בהלכות מלכים (יא, א) הוסיף את מי שאינו מאמין במשיח, או אינו מחכה לביאתו, כופר בתורה ובמשה עבדו. בנושא "גלגול נשמות" נחלקו כבר רבותינו הראשונים והיו ששללו זאת, לכן ברור שאין בזה גדר של "כופר בפירוש התורה". בברכה רבה,