שאל את הרב

  • שבת ומועדים
  • חפצים שונים

להחזיר את עדשת המשקפיים בשבת

undefined

הרב עזריה אריאל

ז שבט תשע"ג
שאלה
האם אני יכול לתקן את העדשה במשקפים שנפלו בשבת?
תשובה
לשואל, שלום! ההלכה בעניין זה נקבעת לפי איכות החיבור החוזר של העדשה למשקפיים, וככל שהחיבור חזק יותר כך יש להתייחס אל החזרת העדשה כאל "תיקון כלי" האסור בשבת. לאור זאת יש להבדיל בין שלושה סוגים שונים של משקפיים: 1. מסגרת עם ברגים, והעדשה נפלה מפני שהם השתחררו מעט - אסור להדק את ההברגה. מותר להחזיר את העדשה למסגרת בצורה רופפת ללא הברגה, בתנאי שיש בדבר צורך גדול (על פי אורך הזמן עד צאת השבת ומידת הקושי לראות או לקרוא בלעדיהם). ואם הבורג אבד - מותר להחזיר את העדשה בצורה רופפת אפילו כשאין בדבר צורך גדול. 2. בסוג מודרני יותר של משקפיים, יש חצי מסגרת מעל העדשה וחוט פלסטיק דק שמתוח בחריץ שבתחתית העדשה (כדי להכניס בחזרה את העדשה אפשר למתוח את החוט בעזרת חתיכת פלסטיק דקה כנייר וקשיחה, והרבה אנשים שיש להם משקפיים כאלו לא מכירים את הפטנט והולכים לאופטיקאי שיתקן). נראה שבסוג זה אין למתוח את החוט ולהכניס את העדשה, מאחר שכתוצאה מכך היא תקועה היטב במקומה וזהו "תיקון כלי". 3. במשקפיים ישנים יותר יש מסגרת מלאה ללא ברגים ובה הדרך להחזיר את העדשה היא על ידי לחיצה קלה. אם הדבר אירע כבר מספר פעמים, וגם אחרי ההחזרה העדשה לא תהיה תקועה היטב והיא עלולה ליפול שנית, מותר לעשות זאת בשבת לצורך גדול. במקרים שבהם אסור להחזיר את העדשה, מותר לטלטל אותה עד מקום שבו היא נשמרת. הרחבה ומקורות: 1. בפוסקים בימינו קיימת מחלוקת גדולה בהלכה מצויה זו (ראה תמצית ב'פסקי תשובות' סימן שיג אות ה). אנסה לסכם את הרקע למחלוקת, לפרוס את הדעות העיקריות ונימוקיהן, ולהציע את הנראה לעניות דעתי הלכה למעשה. בגמרא בשבת (מז ע"ב) נאמר שהמחבר חלקי כלי שהתפרק ותוקע אותם היטב זה בזה יש בכך איסור דאורייתא, משום "מכה בפטיש", כלומר, גמר מלאכה של כלי (הפטיש הוא דוגמא בלבד להשלמת כלי, ואין זה משנה אם הפעולה נעשתה בכלי או לא). לגבי הברגה נחלקו אחרונים האם היא נחשבת כ"תקיעה" האסורה מן התורה, או שאיסורה רק מדרבנן (עיין משנה ברורה סימן שיג ס"ק מה ושער הציון ס"ק לב ומנוחת אהבה פכ"ג הערה 94), אך הכל מודים שהיא אסורה. לפיכך אין ספק שאסור להבריג את הברגים במשקפיים. החזרת העדשה ללא הברגה שנויה במחלוקת: בשמירת שבת כהלכתה (מהדו' תשל"ט, פרק טו סעיף עז) אסר להחזיר את העדשה בכל אופן, ואילו בילקוט יוסף (שבת ח"ב עמ' תקיב, על פי הוראת אביו שליט"א) התיר להחזיר ללא תקיעה חזקה והברגה. מה הסיבה למחלוקת? בגמרא בשבת הנ"ל נאמר שאסור להחזיר חלקי כלי שהתפרק אפילו ללא תקיעה, וזאת מדרבנן, מחשש שמא יתקע ויעבור על איסור מן התורה (ועיין רש"י ערובין קב,ב ד"ה אבל לא במדינה, שחששו אפילו שמא האדם יביא כלי עבודה לשם כך ולא הניחו שמן הסתם ייזכר או יזכירו לו שאסור). עוד אומרת הגמרא ש"אם היה רפוי - מותר", ופירשו רבים מהראשונים שהמובן הוא שאם דרכו של הכלי הזה להיות רפוי - מותר להחזיר את חלקיו, מאחר שאין חשש שיתקע, אבל אם דרכו של הכלי שחלקיו תקועים היטב - אסור להחזיר אותם אפילו בצורה רופפת, מהחשש הנ"ל שמא יתקע (תוספות שבת מח,א ד"ה הא בחדתי; רמב"ם הל' שבת כב, כו; מאירי שבת מז,א בשם הראב"ד; וכשיטתם מוכח מלשון התוספתא שבת פי"ג הט"ו). כך מפורש גם בבית יוסף סימן שיג, ברמ"א (שיג, ו) וברוב האחרונים. אם כן, מאחר שביום יום העדשה מחוברת ותקועה היטב במשקפיים - אסור להחזיר אותה אפילו בצורה רופפת, מחשש שמא יטעו ויתקעו אותה כרגיל. זהו היסוד לשיטה האוסרת. לדעת המתירים להחזיר את העדשה באופן רופף, יש כאן כמה צדדים להקל: א. אפילו אם יתקע אולי אין בכך איסור דאורייתא (ראה בשער הציון הנ"ל, המחלוקת האם הברגה נחשבת כתקיעה ואסורה מן התורה), ולכן אין לאסור שמא יתקע. אם כי, יש מקום לומר שהמחלוקת האם הברגה אסורה מן התורה מוסבת על כלי שמורכב משני חלקים המוברגים זה לזה, וניתן לפרק אותו ללא שימוש במברג אלא על ידי אחיזה בשני חלקיו (כמו בבקבוק של תינוק, שאותו, אגב, מותר לפרק ולהרכיב מפני שזוהי דרך מלאכתו היום-יומית). לעומת זאת כאשר יש צורך להביא מברג כדי לשחרר את ההברגה, אולי הכל מודים שהבורג אינו שונה ממסמר וזוהי "תקיעה" האסורה מן התורה. ב. במשקפיים אין כל כך חשש שיבוא לתקוע בחוזקה, שמא יישברו (ילקוט יוסף שם, ומקור הסברה בשו"ת אמרי יושר ח"א סי' רב, ושם לא סמך עליה למעשה; לעניות דעתי הסברה מובנת רק בסוג משקפיים שמקובל לתת לתיקון אצל אופטיקאי). ג. יש אומרים שההיתר שנאמר בגמרא על "רפוי" הוא אפילו בדבר שדרכו להיות תקוע (כן מוכח בחידושים המיוחסים לר"ן בשבת שם, וכך נקט החזון איש הל' שבת סי' נ סק"י, אך ראה מה שהשיב עליו במנוחת אהבה פכ"ג הערה 85, וראה גם מהתוספתא לעיל). ד. כשהבורג אבד, כעת אין כל חשש שתבריג, ולכן ההיתר להחזיר את העדשה פשוט יותר ('אז נדברו' חלק ח סי' לג). ה. לעניות דעתי יתכן לומר, שמאחר שמשקפיים הם חפץ בסיסי לאדם - אין לגזור בהם מחמת חשש רחוק שמא יביא כלי עבודה ויתקע (הרי כל ילד יודע שמברג הוא מוקצה, גם אלה שלא יודעים שהסיבה לכך היא איסור ההברגה), והדוגמאות בגמרא ובשולחן ערוך לגזירה שמא יתקע הם בחפצים שנחיצותם אינה רבה כל כך, וכעין זה כתב הט"ז בסי' שח סוף ס"ק יד (כיוצא בזה כתב בעניין אחר המגן אברהם סי' שח סקע"א בשם בעל המאור). למעשה, מאחר שהכל מודים שהחזרת העדשה באופן רופף אינה אסורה מן התורה, והמחלוקת היא האם חל כאן איסור דרבנן שמא יתקע, ניתן לסמוך על הכלל שבמחלוקת פוסקים באיסור דרבנן הולכים אחר המיקל, ובוודאי בשעת הדחק כשיש בזה צורך גדול. ואם יש בסביבתך אנשים שעלולים לראות אותך מתקן את המשקפיים, כדאי שתבהיר להם שאסור לעשות זאת על ידי הברגה. יש להוסיף, שאמנם קיימת שיטה בפוסקים לפיה אפילו דבר שאין דרכו לתקוע בחוזקה אלא להדק אסור לחברו ואפילו כשהוא רפוי (מחלוקת שהובאה בשולחן ערוך שיג,ו), אך כשהדבר מתנגש עם צורך שבת אין להחמיר כדעה זו (משנה ברורה ס"ק מו). 2. בסוג השני של המשקפיים, שמכניסים את העדשה בין המסגרת לחוט, מסתבר שיש איסור תורה להחזיר אותה והכל מודים בכך מאחר שהיא תקועה שם היטב. לעניין מלאכת "מכה בפטיש" אין זה משנה אם מדובר בתקיעה בעזרת מסמר וכדומה או בחיבור טוב אחר (לא מצאתי בפוסקים התייחסות לסוג זה). 3. בסוג השלישי, מסגרת מלאה ללא בורג שמכניסים אליה את העדשה בלחיצה קלה, בשו"ת 'בצל החכמה' (ח"ו סי' קכג) התיר להחזיר את העדשה אם כבר נפלה מספר פעמים בעבר (ועיין בפסקי תשובות הנ"ל, שהביא דעה חולקת). נראה שמשקפיים כאלו שמדי פעם הזכוכית נופלת מהם דומות לכלי שדרך להדקו בלא תקיעה, שאם התפרק מותר להדקו לצורך גדול (לפי שו"ע הרב סי' שיג סכ"א, שפירש כך את המחלוקת בשולחן ערוך שם סעיף ו על "כוס של פרקים"; ועיין משנ"ב שיג,מה, שפירש את המחלוקת אחרת על פי הט"ז, אך העיר עליו בשער הציון סק"ל). 4. טלטול העדשה - בשמירת שבת כהלכתה (טו,עז) התיר לטלטל אותה, למרות שלדעתו אסור להחזירה, כאמור, ודימה זאת לדין חלקי כלים שהתפרקו בשבת, שמותר לטלטלם (סי' שח ס"ח). אולם בשו"ת תפילה למשה (ח"א סי' כא) סובר שמאחר שמקובל להקפיד לשמור היטב את העדשה שנפלה כדי שלא תיסרט וכדומה, הרי היא מוקצה מחמת חסרון כיס. אף על פי כן, הוכיח (אות ג שם) שמותר לטלטל אותה עד המקום שבו היא משתמרת, כי רק כשהיא מגיעה לשם האדם מקצה אותה מדעתו (על פי הרשב"א בשבת קיב,א: "בכרמלית דלא מינטר לא מקצה ליה איניש אלא דעתיה עליה לטלטולי"). בתפילה למשה העלה שיקול נוסף לאסור טלטול במשקפיים שניתן לתקן אותם בקלות, מחשש שמא יבוא לתקן אותם באיסור, וכדין כירה שנשמטה אחת מירכותיה, שאסור לטלטלה שמא יתקע (סי' שח סט"ז), וזאת במקרה שהתיקון שכיח (על פי המיוחס לר"ן שבת קלח,ב). חושבני שהתיקון בשני הסוגים הראשונים אינו כל כך זמין ולכן השש"כ התיר זאת; וגם בתפילה למשה התיר לטלטל בעזרת המרפק.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il