שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • שנת האבל על הורים

דינים שונים בשנת אבל

undefined

הרב עזריה אריאל

כ"ב סיון תשע"ג
שאלה
שלום רב! אני נמצאת בשנת אבל על אימי ז"ל. ברצוני לברר מספר שאלות: 1. האם מותר לחדש כובעים ונעליים? (האם הם יכולים להיות אלגנטים או רק פשוטים)? 2. האם מותר לי לעשות יומולדת עם המשפחה הקרובה לילדי הקטנים (3,5) אם מדובר בהרבה אנשים? 3. האם מותר לקנות פרחים לשבת, גם אם זה גורם לי שמחה? 4. מותר להתארח לסעודת שבת אצל חברים (בצורה מצומצמת)? 5. האם מותר לשבת במסעדה עם זוג חברים? 6. עברנו דירה לא מזמן ויש עוד הרבה דברים לעשות בבית (ארונות/ טפטים/ קנית ריהוט/תלית תמונות...) האם מותר לעשות אותם בשנת האבל (גם בשביל בעלי...)? האם יש הגבלה לגבי דברים פחות נחוצים/ משמחים? 7. האם לי כאבלה מותר לתת לאחרים מתנות? תודה רבה!
תשובה
לשואלת, תנוחמי מן השמיים! 1. נעליים וכובע פשוטים לשימוש יום יומי - מותרים בפשטות. דברים אלגנטיים שיש כבוד ושמחה בקנייתם, מותרים אם יש בכך צורך ממשי, למשל - כשאין לך מה ללבוש ולנעול בשבת, ולגבי הכובע רצוי שמישהי אחרת תלבש אותו תחילה במשך יומיים-שלושה, אם את מרגישה בנוח לעשות זאת. 2. מסיבת יום הולדת עם מוזמנים מבחוץ - אסורה. 3. פרחים לשבת - מותר. 4. אירוח בשבת אצל חברים - מותר. 5. מסעדה עם זוג חברים - מנהג האשכנזים לאסור. 6. שיפוץ הבית - דברים שהם צורך - מותר, וגם דברים בסיסיים של אסתטיקה. דברים שהם בגדר מותרות, כמו טפטים, ראוי להמנע. 7. נתינת מתנה על ידי אבל - נהוג לאסור נתינת מתנה משמחת, אלא אם כן המתנה היא סוג של פרעון חוב ומתבקשת מצד הנימוס, כגון מתנה למורה לסיום שנת הלימודים וכדומה. הרחבה ומקורות: 1. קניית כובע ונעליים - הרמ"א (יורה דעה סימן שפט סעיף ג) כתב שנוהגים שלא לקנות בגדים במשך כל השנה. בערוך השולחן שם (סעיף יא) היקל בבגדים פשוטים שאין בהם כבוד ושמחה כגון מכנסיים של חול (ובדומה לזה בפני ברוך עמ' קצב בשם הרב אוירבך זצ"ל לגבי לבנים ובנטעי גבריאל אבלות ח"ב עמ' פ לגבי נעליים רגילות שאין שמחה בחידושם). כמו כן הקל בבאר הגולה (יו"ד שם סקי"ז) על ידי אדם אחר שילבשם ימים ספורים אם יש צורך בדבר. וכשאין מה ללבוש - מותר בכל אופן ('מעולם ועד עולם' פרק לד ס"ד בשם צרור החיים סי' רט - פסקי הרב אליהו זצ"ל). 2. מסיבת יום הולדת - היא כעין "שמחת מריעות", מסיבה חברתית שנאסרה, ואפילו בביתו הפרטי של האבל. לאבל על אביו ואמו נאסרה גם "סעודת מריעות של פורענותא" (שולחן ערוך יו"ד סי' שצא ס"ב), כלומר, פרעון חוב כשיש סבב של חברים שעושים סעודות זה לזה; ומן הסתם סעודה זו שאדם פורע חובו לחבריו נעשית בביתו הפרטי ובכל זאת הדבר אסור, וכן מפורש ברמב"ן (תורת האדם, מהדו' מוסד הרב קוק עמ' קצז) ובריטב"א (מו"ק כב,ב). ולעניין זה אין הבדל בין חברים לבין קרובי משפחה. הרמ"א (שם) כתב: "והמנהג שלא לאכול בשום סעודה בעולם כל י"ב חדש, אם הוא חוץ לביתו, ובתוך הבית מקילין שאוכל בביתו בסעודת ברית מילה, וכל שכן בשאר סעודות שאין בהם שמחה", וניתן להבין מדבריו שבביתו הפרטי של האבל מותר לעשות סעודה שאין בה שמחה גדולה (פרט לסעודת נישואין, כפי שכתב בהמשך). ברם, נראה ש"שאר סעודות שאין בהם שמחה" הן שמחות של מצווה דווקא, כמו במילה, וכפי שיוצא מדין "שמחת מריעות" הנזכרת. אם כן, ההיתר לסעודות בבית האבל עצמו הוא בשני תנאים: סעודת מצווה, ושאינה שמחה גדולה כמו נישואין. ובגשר החיים (חלק א עמ' קפה) כתב שאפילו מה שהתיר הרמ"א, סעודת ברית מילה בבית האבל, לא נהגו כן אלא כאשר האבל עצמו הוא בעל הברית. 3. פרחים לשבת - הנאה אסתטית איננה "שמחה" שנאסרה באבלות; ה"שמחה" שנאסרה היא אירוע מרגש, חוויה חזקה יותר. מעבר לכך, אם את רגילה לקנות פרחים כל שבת - הרי אם תפסיקי כעת יש בזה צד של "אבלות בפרהסיא" שאסורה בשבת. 4. אירוח בשבת אצל חברים - כאמור, הרמ"א כתב שנוהגים שלא להשתתף בסעודה מחוץ לבית במשך כל השנה, אבל המנהג לא נאמר לגבי שבת (פני ברוך עמ' רטו). 5. מסעדה עם זוג חברים - כאמור, נהוג שלא להשתתף בשום סעודה מחוץ לבית בימות החול וכן שלא להזמין (ועיינו מכתב הרב אוירבך זצ"ל בספר 'פני ברוך' עמ' תנט). ברם, כאשר המשפחה סועדת לעצמה במסעדה שקטה - מותר ('מעולם ועד עולם' פל"ג סעיף סא). 6. שיפוץ הבית - הפוסקים דימו עניין זה לדין שמשנכנס אב ממעטין בשמחה ואין בונים בניין שאינו לצורך אלא לשמחה והנאה בלבד (ילקוט יוסף, אבלות, עמ' תקסט: "ראוי להמנע"; מעולם ועד עולם, פרק לד סעיף י, בשם הרב אליהו זצ"ל, אך בשם הרב נבנצל שליט"א כתב שיש להקל). 7. נתינת מתנה על ידי האבל - במגן אברהם (סימן תרצו ס"ק יא) נאמר שהאבל יכול לשלוח מנות בפורים אבל לא דברים משמחים, ונראה מדבריו שכוונתו לכל שנת האבל. הדברים מעוררים קושי, שכן האיסור לתת מתנה לאבל נובע מהאיסור לשאול בשלומו (רמ"א יו"ד סי' שפה ס"ג), והרי האבל עצמו מותר לשאול בשלומם של אחרים אחרי השבעה (שולחן ערוך שם סעיף א)! ברם, במקור דברי המגן אברהם בספר חסידים (סי' תשיג) כתוב: "אם מת לו מת סמוך לפורים, אם ירצה לשלוח לעניים - ישלח מעות או בשר, רק לא תפנוקים שהם עשויים לשמחה, וכל דבר שמחה לא ישלח ולא ישלחו לו". נראה ש"סמוך לפורים" כוונתו ימים ספורים לפני פורים, ופורים בתוך שבעת ימי האבל, בהם אסור לאבל לשאול בשלום אחרים, ומכאן נובע האיסור לשלוח דברי שמחה לאחרים (ובמגן אברהם צוטטו דברי הספר חסידים בהשמטת המילים החשובות "סמוך לפורים"). מכל מקום, מאחר שהאחרונים הביאו את דין הספר חסידים לגבי כל השנה נראה שהם סוברים שהאיסור לתת מתנה משמחת הוא משום שיש בכך שמחה לנותן (ספר 'אורחות מתנה' עמ' ריז-ריח). וכך מצינו בפירוש באחד הראשונים (ריא"ז המובא בשלטי גיבורים מועד קטן יז,ב) שהאבל אפילו אחרי שבעה אינו שולח מתנות (ובפורים התיר לו לשלוח בצנעה). אך יש לדעת: האיסור לתת מתנה לאבל בשנת האבל הוא כאשר המתנה איננה מחוייבת על פי כללי הנימוס. מתנה שמתבקשת והיעדרה יכול להיחשב כפגיעה היא מעין פירעון של חוב, ומותרת (למרות שהאבל יודע למה לא נותנים לו ואינו נעלב, סוג זה של מתנות איננו כלול באיסור). דוגמא שהובאה לכך בפוסקים היא מתנת תלמיד לרבו בסיום לימודיהם (שו"ת דברי מלכיאל ח"ה סימן רלג), והמקבילה לכך: מתנת סיום השנה למורים. כמו כן במתנות של חתן וכלה האחד לשני (ילקוט יוסף, אבלות, סימן כג סעיף יח), מתנת בעל לאשתו לכבוד החג ('מעולם ועד עולם' פרק לד, ט), והדעת נותנת שהוא הדין למתנת יום הולדת או יום נישואין, כפי המקובל במשפחתכם.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il