שלום רב לפי שמות י"ב, בני-ישראל ישבו במצרים 430 שנה. אבל לפי "סדר עולם" שעליו נסמך הלוח העברי, ישבו שם 210 שנים. מה ההסבר לכך?

לשואל שלום, שאלה גדולה שאלת, וכבר האריכו בה מפרשים רבים. בספר "הדר העולם" של מו"ר הרב איתן שנדורפי שי' מוקדשים לשאלה זו 20 עמ' (47-67). יעויין שם. במסגרת זו אסתפק בביאורו של רש"י (שמות יב, מ): "אשר ישבו במצרים - אחר שאר הישיבות שישבו גרים בארץ לא להם, שלשים שנה וארבע מאות שנה. בין הכל משנולד יצחק עד עכשיו היו ארבע מאות שנה. משהיה לו זרע לאברהם נתקיים (בראשית טו, יג) 'כי גר יהיה זרעך', ושלשים שנה היו משנגזרה גזירת בין הבתרים עד שנולד יצחק. ואי אפשר לומר בארץ מצרים לבדה (ישבו בני ישראל ארבע מאות ושלושים שנה), שהרי קהת מן הבאים עם יעקב (למצרים) היה. צא וחשוב כל שנותיו וכל שנות עמרם בנו ושמונים של משה, לא תמצאם כל כך... לפיכך אתה צריך לומר 'כי גר יהיה זרעך' - משהיה לו (לאברהם אבינו) זרע. וכשתמנה ארבע מאות שנה משנולד יצחק, תמצא מביאתן למצרים עד יציאתן מאתים ועשר שנה". אם כן לפי רש"י היו בני ישראל במצרים מאתים ועשר שנים, הזמן של ארבע מאות שנה התחיל מיום שנולד יצחק והתקיים "גר יהיה זרעך", והזמן של ארבע מאות ושלושים שנה התחיל מיום שנכרתה ברית בין הבתרים ונגזרה הגזירה "גר יהיה זרעך". בברכה נאמנה