שלום, חבר שלי פתח דוכן מכירות זמני לכבוד החג ובו מכר פריטים. אחד מהקונים רצה לקנות חפץ והציע סכום גדול ממה שחברי היה מוכר לו מלכתחילה (לו שאל אותו). מה עליו לעשות? (אשמח למקורות להבין את היסודות)

שלום וברכה מותר למוכר דוכן למכור לקונה במחיר יקר יותר ממה שהיה מוכר לו שאל אותו מה מחיר החפץ. אך אין ראוי למכור במחיר מופקע ולא סביר אף במקום שאין לשוק שער קבוע כך שאין חלים בו דיני אונאה. אפשר לחלק את הרמות בהם אדם מחויב לקיים את המקח לשלושה רמות כללים: א.מצב בו נעשה קנין שמחייב לקיים אותו. , ב.דיבור רציני ומוחלט, שמחייב לקיימו כדי לקיים דיבורו. ג.מחשבה גמורה אודות מקח מיידי עם אדם מסוים שגורמת לחסיד לקיים המחשבה משום מידת חסידות. מעבר לרמות אלו מותר לאדם לשנות את תכנוניו גם אם חשב בדעתו למכור בסכום נמוך יותר. נפרט הדברים: מבחינת דיני ממונות כל עוד לא בוצע קניין בין המוכר והלקוח, יכולים שני הצדדים לחזור בהם, במקום בו אמר אחד מהצדדים שהוא עתיד לעשות קנין במחיר מסוים, באופן שאמירה זו מקובלת כרצינית וגמורה, החוזר בו נקרא 'מחוסר אמנה' ואין רוח חכמים נוחה הימנו, (מסכת ב"מ דף מט) וכתבו הראשונים שמפרסמים על אדם כזה שהוא מחוסר אמנה (שו"ת מהר"ם מינץ קא. ובמרדכי מביא בשם המהר"ם שנקרא רשע מזכירו הב"י יו"ד רסד) אך אם לא עשה קנין ולא הצהיר באופן מקובל ומבורר שגומר דעתו בעניין. אין עליו כל איסור לחזור ולשנות דעתו. אמנם יש מקרה בו ממידת חסידות שלא יחזור בו והוא במקרה בו האדם עמד מול אחר והקונה הציע לו לקנותו בסכום מסוים, והמוכר הסכים בדעתו אלא שלא ענה לו והקונה העלה את הסכום. ממידת חסידות שימכור לו בסכום הראשון, שכיון שגמר בדעתו להסכים למכור לקונה הספציפי שעמוד מול במחיר מסוים, והקונה רצה ואמר שיקנה בסכום זה, נחשב קרוב לדיבור רציני, וממידת חסידות שלא לקחת יותר מהסכום הראשון. המקור לדבר זה ממעשה דר' ספרא המוזכר במכות דף כד. רש"י שם מביא משאליתות דרב אחאי שרב ספרא קרא ק"ש ובא אדם לקנות את חמורו ובגלל שרב ספרא לא ענה לו הוא העלה את הצעת המחיר, כאשר רב ספרא סיים את תפילתו הוא אמר שהוא מעוניין בהצעת המחיר הראשונית. (הדבר מפורסם מספר מסילת ישרים פרק יא) במקרה בו האדם היה מעוניין במחיר מסוים והוצע לו מחיר גבוה יותר יש מקום לעיין, האם דומה למעשה דרב ספרא. האם בכל מקרה שמציעים לאדם מחיר גבוה יותר ממה שרצה יש מידת חסידות לבקש את המחיר שבו היה מעוניין? מתוך דקדוק בדברי השאילתות מבואר שבמקרה של רב ספרא היה מידת חסידות כיון שרב ספרא גמר בדעתו למכור לאותו קונה מסוים, ולכן לא רצה את הצעת המחיר שבאה אח"כ "אמר ליה מן כד אמרת בזמן קדמאה גמרי בלבי לזבוני לך" משאין כן במקום שאדם היה מעוניין במחיר מסוים והציעו לו מחיר גבוה יותר אין מניעה אף מצד מידת הנקיות לקבל את המחיר הגבוה. שכן רק כשגומרים בדעת למכור לאדם מסוים שעומד מולך ומבקש מחיר מסוים הדבר קרוב לגמירות דעת. אך כשחושב בדעתו למכור באופן כללי במחיר מסוים, אין הדבר קרוב לגמר הדבר. בברכה, הרב מרדכי גרוס.