שלום, אני רוצה ומעונינת להתחיל לקרוא קריאת שמע כל לילה לפני השינה. אבל, בדרך כלל כשאני הולכת לישון, אני מדברת עם אחותי הקטנה, ונורא קשה לי שלא לדבר, יוצא שאני מדברת גם עם אחי כשאני במיטה או עם ההורים, לפעמיים אפילו משחקת בפלאפון. אני כן מוכנה לקחת על עצמי להשתדל כמה שפחות, אבל עדיין אני בטוחה שאצטרך לדבר אחרי הקריאה, ואני לא רוצה לגרום לחילול ה’ וביטול התפילה, והייתי מעונינת לדעת אם עדיין זה אפשרי שאקרא? אשתדל שפחות לדבר, אבל כן אדבר.

לשואלת, שלום! תבורכי על החלטתך הנכונה. אם תצטרכי לדבר אחרי הקריאה - את יכולה לדבר, או לעסוק בעיסוקים אחרים, אבל אם זוהי שיחה ארוכה עדיף לומר אחר כך שוב את קריאת שמע, אך ללא ברכת "המפיל". הרחבה: קריאת שמע שעל המיטה כוללת שני חלקים עיקריים: קריאת שמע, וברכת "המפיל חבלי שינה על עיניי", ויש נוהגים להוסיף עליהם פסוקים שונים. יש עדיפות שהקריאה תהיה סמוכה ככל האפשר לשינה, אבל גם אם דיברת, או אפילו קמת והלכת לאכול - זה לא הופך את הקריאה ל"חילול השם וביטול התפילה" כפי שאמרת. אלו פסוקים, שאין כל איסור באמירתם גם אם יתברר לאחר מכן שהם לא היו בסמיכות לשינה. יש בעיה מיוחדת לגבי ברכת "המפיל". מאחר שזוהי ברכה, בנוסח "ברוך אתה ה'", ולא פסוק, צריך לומר אותה רק בהקשר המיוחד שעבורו היא נקבעה, ואסור לומר אותה סתם כך. לכן כתב במשנה ברורה (סימן רלט סעיף קטן ד) שאחרי קריאת שמע מותר לדבר אם יש צורך, אלא שעדיף לקרוא אחר כך שוב, ואילו לגבי הברכה כתב שאסור לדבר אחריה, כדי שלא יהיה הפסק בין הברכה לשינה. לדעתו הדבר דומה לברכה על אוכל, שאסור לדבר בין הברכה לאכילה ואם מדברים על נושא שלא קשור לאוכל זה הופך את הברכה ל"ברכה לבטלה". אם כן, במידת הצורך מותר לדעתו לדבר אחרי הקריאה, אבל את ברכת "המפיל" יש לשמור לזמן שבו את בטוחה שלא תדברי אחר כך. אולם, בספר 'פסקי תשובות' (סימן רלט הערה 17) הביא פוסקים רבים שלדעתם מותר לדבר כשיש צורך אפילו אחרי ברכת "המפיל", והדבר אינו נחשב הפסק. מדוע? מפני שברכה זו איננה כמו ברכה על אוכל, שצריכה להיות צמודה לשינה, אלא זוהי ברכה כללית של שבח לה' על מציאות השינה, בדומה לברכת "השכיבנו" בערבית. לפיכך כתב הלכה למעשה, שמי שנזכר אחרי ברכת "המפיל" שהוא צריך לעשות משהו - הדבר מותר. אך כאמור, כשילך לבסוף לישון באמת יקרא שוב קריאת שמע ולא יחזור על הברכה שכבר נאמרה.