שלום כבוד הרב, לאחרונה התחלתי לשמוע יותר ויותר את החובה להשליך ציפורניים גזוזות לאסלה\לפח (דבר שעד לפני כשנתיים לא שמעתי מעולם). אני רוצה להבין מדוע זה כל כך חשוב ? למה אסור סתם להשליך אותם על הרצפה (כמו שיער שנושר, ולמרות שזה מלכלך). מהיכן בא האיסור ? מה כל הקטע עם ציפורניים ?

לשואלת, שלום! באופן כללי יש לדעת שכל לכלוך הגורם אי נעימות לזולת יש להקפיד שלא להשליך אותו סתם כך במקום שבו יש אנשים שיבחינו בו ותיגרם להם אי נעימות. כך נאמר בגמרא (חגיגה ה ע"א) על הפסוק בקהלת (יב, יד): "כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע", שהדברים ה"נעלמים" שעליהם הקב"ה ישפוט את האדם הם למשל מי שהורג כינה או יורק בנוכחות חברו והדבר מאוס בעיני החבר. לגבי הציפורניים הדבר נאמר בגמרא (מסכת מועד קטן יח ע"א ומסכת נידה יז ע"א) ביתר חומרה, שאסור לזרוק אותם במקום שבו נמצאים אנשים, והגמרא מסבירה שהסיבה לכך היא שאם תעבור שם אישה בהריון היא עלולה להפיל את עוברה כתוצאה מכך. הגמרא ממליצה אפילו לשרוף את הציפורניים, או לפחות לקבור אותן, כדי למנוע זאת. מאידך, הגמרא אומרת שמותר להשליך אותן במקום שאין סיכוי שאישה תעבור שם, וכמו כן נאמר בגמרא שאם הן הושלכו במקום מסוים ואחר כך טאטאו אותן למקום אחר (יש אומרים: דווקא חדר אחר, או ממש כעבור זמן כשכבר המראה שלהן לא ברור כציפורניים) - אין בכך בעיה. על דרך הפשט נראה (כפי שעולה מחידושי הר"ן במועד קטן שם) שראיית ציפורניים שמישהו זרק עלולה לעורר תחושת אי נעימות עד כדי גועל נפש, ובגלל הרגישות המיוחדת של הריון, בפרט בתחילתו, חששו חכמים אפילו לחשש רחוק של נזק, שמא תעבור אישה הרה שהיא איסטניסית במיוחד ושאט הנפש שלה יגרום לזעזוע עד כדי הפלה חלילה. מבחינה רעיונית, יש מסבירים שציפורניים גזורות, שהן דבר מיותר הגדל בתחילה כאילו הוא חלק ממשי מהגוף ואחר כך צריך להיפטר ממנו, מציינות את יחסו של האדם לדברים בעייתיים ומיותרים שיש בעולם: האם הוא טורח להיאבק בדברים רעים שהוא פוגש, או משאיר אותם כמו שהם (דרשות ר"י אבן שועיב, פרשת אמור). יש לכך הסבר אחר גם על דרך הסוד (של"ה, מסכת שבת, פה). להלכה, בפוסקים הראשונים יש שהביאו דין זה (הרי"ף והרא"ש), ויש שהתעלמו ממנו לגמרי (הרמב"ם, המאירי, הטור והשולחן ערוך). כנראה אלו שהתעלמו ממנו ראו שבזמנם מתייחסים לצפורניים כאל לכלוך רגיל ולא מעבר לכך ולכן הסיקו שאין צורך להחמיר בעניין זה. אולם בספרי ההלכה של האחרונים התקבלה יותר הדעה המחמירה (מגן אברהם סי' רס, ומשנה ברורה שם ס"ק ו). השלכה לאסלה היא תחליף מקובל בימינו במקום השריפה או הקבורה שהוזכרו בגמרא (בן איש חי, שנה שניה, פרשת לך לך, אות יד), וזאת אם מורידים את המים לאחר מכן. לעומת זאת השלכה לפח האשפה, יש אומרים שאיננה מספיק טובה (שו"ת משנה הלכות חלק יא סימן ר). מסתבר שאם את נזהרת שאחרים לא ישימו לב אל הציפורניים ולא ייגעלו מהראייה שלהם אין בעיה.