שאל את הרב

  • שבת ומועדים
  • ימי הזיכרון והעצמאות

גאולת ישראל - איך נדע שזה אמיתי?

undefined

הרב עזריה אריאל

ד אייר תשע"ד
שאלה
אני מצליח להבין גודל הנס והשמחה בהקמת מדינת ישראל. כמו כן אני מבין שזה מדובר בגאולת עם ישראל. מה שקשה לי להבין זה אם באמת מדובר בגאולה השלמה שבה ציפו ודברו עליו חז"ל. אני רואה שיש הרבה שאלות וספיקות (לא נאריך מה הם) בדבר, גם בין גדולי ישראל. לדעתי, דבר גדול כזה היה צריך להיקבע על ידי נביא, או סנהדרין מוסמכים, ולא על ידי רבנים שיכולים לטעות, הרי אפילו רבי עקיבא טעה. בגלל זה, למה לא נסתפק בצד ההלכתי של חיוב הודאה על נס? למה נכניס דבר שיש סיכוי, אפילו קטן, שיהיה דבר כוזב. למה נכניס לעינין שיש בה סיכון שיכניס בלב אנשים סוג של אהבה התלויה בדבר (כונתי שאם מחר מוסרים כל שטחי יש"ע יש אלו שיפסיקו להאמין באמונה שלימה בגאולה) ?
תשובה
לשואל, שלום! 1. למה חשוב לדעת האם זוהי הגאולה שקיוינו לה? אחת הסיבות היא שהידיעה הזו מולידה אופטימיות בעתיד מדינת ישראל. הודאה על נס שקרה בעבר קיימת גם בחנוכה, והודאה זו איננה אומרת לנו הרבה על עתידנו. לעומת זאת הכרה בהיותנו בעיצומו של תהליך ניסי מקנה לנו אופטימיות שמדרבנת לעשייה. יש לנו הרבה משימות: כיבוש הארץ ויישובה, העלאת כל יהודי העולם ארצה, ביסוס חברה שומרת תורה ומצוות בכל המובנים, בין אדם למקום ובין אדם לחבירו, ובפיסגה - בניין בית המקדש, כביטוי שלם לשכינת ה' בתוכנו. כל המשימות הללו נושאות שתי פנים: הבטחה מחד, ומצווה מאידך. ה' הבטיח לנו את כל אלה, וגם ציווה אותנו לעשות את כל אלה. לכאורה הידיעה שזוהי מצווה אמורה כבר להספיק לנו כדי להתגייס לעשייתה, אם המימוש נראה ריאלי, גם אם איננו מובטח. ברם, בפועל, במשך גלות שנות האלפיים התרגלנו לקיום מצוות פרטיות בד' אמותיו של היחיד, או לכל היותר הקהילה. המצוות הציבוריות היו מוזנחות, ולא נבנתה עדיין תודעה דתית מספקת על החיוב במצוות הציבור. לעומת זאת הידיעה שאנחנו חלק מתהליך הגאולה התנ"כי מספקת תמריץ משמעותי לקיום המצוות הללו. 2. דוגמא: קליטת עלייה. המצווה להאיר פנים לעולה חדש כלולה כבר ב"ואהבת לרעך כמוך" ו"ואהבתם את הגר" (על פי דברי ספר החינוך מצוה תלא: "ויש לנו ללמוד מן המצוה היקרה הזאת לרחם על אדם שהוא בעיר שאינה ארץ מולדתו ומקום משפחת אבותיו"). אף על פי כן, מה שמעצים הרבה יותר את האהבה והסיוע לעולים החדשים הוא הידיעה שנוכחותם פה מממשת את פסוקי התנ"ך: "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך". שאל נא את עצמך: כשאתה מסתכל סביב על יחסם של ציבורים שונים בישראל אל העולים, האם נכונה המשוואה: ככל שאתה מאמין יותר במדינה כראשית צמיחת גאולתנו - כך אתה מתייחס ביתר הערכה אל העלייה והעולים? דוגמא אחרת: התיישבות בארץ ישראל. האם הנכונות להקים ישובים במקומות מרוחקים, לעיתים תוך נטילת סיכונים, קשורה לאמונה בגאולתנו העכשווית, או לא? לדעתי התשובה חיובית לשתי השאלות. האם ציבור שלא רואה במדינה את גאולתנו מסוגל לחשוב באופן מעשי על הקמת בית המקדש ולהיערך לכך? - לדעתי לא (אני מדבר על ציבור; תמיד יש יחידים יוצאי דופן). מה יחסו של הציבור לעבר הגלותי? עד כמה מנציחים בשמות הקהילות, הישיבות וה'חצרות', את ערי פולין וליטא? כמה משמרים את החלוקה העדתית, החל מהשידוכים וכלה במפלגות? האם כל זה לא אמור להשתנות כאשר "נופל האסימון" שאנחנו במהלך אחר לגמרי, של קיבוץ גלויות ומיזוג גלויות? כך היה בתחילת ימי בית שני, ראה בספר חגי וספר זכריה (בפרק ח למשל), שחוסר האמונה בגאולה הביא לרפיון ידיים וחידלון. לכן, הידיעה שאנחנו בתהליך הגאולה התנ"כי היא מנוע חיוני ואדיר עוצמה להנעת הגאולה; כמובן, מתוך התפיסה שהקב"ה מוביל את הגאולה הזו בדרך הטבע, כדברי חז"ל והכרעת הרמב"ם: "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד". דוגמא מתחום אחר, עד כמה אופטימיות היא מקור איתן לעשייה חיובית: המצב הדמוגרפי בישראל. ב"ה אנחנו המדינה היחידה בעולם שמשלבת מצד אחד רמת חיים מודרנית ומצד שני ילודה גבוהה. הדבר נובע במידה רבה מאופטימיות ישראלית טיפוסית, שנשענת על הכרה, לא תמיד מודעת, "כי ה' דיבר טוב על ישראל". 3. על מה מתבססת אמונת הגאולה? רבים מצטטים את הגמרא בסנהדרין צח ע"א: "ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל לו, ח): וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא", ופירש רש"י: "מגולה מזה - כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה - אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר". מכיוון שארץ ישראל מזה כמאה שנה נותנת פירותיה בעין יפה, ברוך ה', אחרי שממה של מאות שנים, אין לנו קץ מגולה מזה (כדאי לקרוא על הישגיה של החקלאות הישראלית במונחים בין-לאומיים). אך יש לשים לב: נתינת הפירות מובאת כאן כסימן מקדים להתרחשות אחרת, "לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא", ואנחנו היום כבר רואים בפועל הרבה יותר מזה, את אותה התרחשות של "עַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא". קרוב למחצית עם ישראל פה. לך לכל מקום בארץ ישראל ושאל את עצמך: מה היה פה לפני מאה שנה? - בדרך כלל התשובה הנכונה היא: שממה. שאל את עצמך בבית הכנסת שלך: איפה היו האנשים הללו, הם או הוריהם או סבם, לפני מאה שנה? - התשובה: בשבעים מדינות אחרות, רק לא פה. אפשר להיתמם: "מה זה קשור למדינה?", כאילו כל זה יכול היה להיות מעשי בלי התארגנות מדינית של עם ישראל. כל אחד יודע שאם לא יהיה בבניין שלו ועד בית ולא יגבו מיסים וירכזו אותם - לא תהיה מעלית, אבל יש כאלה שחושבים שמדינה עם תשתיות ובטחון ומערכת בריאות ברמה כזו יכולה לקום באופן ספורדי, בלי 'ועד בית' לאומי כמוסדות המדינה. 4. החשש מטעות קיים ומובן. אכן, אין איתנו נביא, וגם סנהדרין של סמוכים עלולה לטעות (עיין ויקרא ד, יג וברש"י). אמנם אינני מצליח להעלות בדעתי פירוש אחר למציאות הברורה שגלויה לעינינו, אבל אולי עלולה להיות טעות בשאלה האם הגאולה שאנחנו בעיצומה היא מהלך בלתי הפיך לחלוטין או חס וחלילה "שמא יגרום החטא", כמו בבית שני (ואין כאן המקום להרחיב בזה). על כל פנים, החשש הזה לא אמור למנוע מאיתנו להסתכל על המציאות בעיניים פקוחות וכאשר אנו רואים את המדינה מתקדמת - לתת לה את כל הסיכויים. ראה נא ברמב"ם בהלכות מלכים פרק יא הלכה ג-ד, על "בחזקת משיח" ו"משיח בודאי", ומה למד הרמב"ם דווקא ממחשבתו של רבי עקיבא אודות בר כוכבא על אופיו של המשיח ואופיה של הגאולה. רבי עקיבא זיהה את הפוטנציאל המשיחי בבר כוכבא, ונרתם להצלחתו! 5. יש כאן יסוד בתנ"ך שצריך להבהיר, וממנו יובן יותר עד כמה חשוב להאמין בגאולתנו העכשווית ודווקא משום הספק-לכאורה שקיים לגביה. הנבואות על הגאולה השלמה נאמרו ללא תאריך יעד לקיומן. מחלקן משתמע שהן מיועדות לעתיד הקרוב לזמן אמירתן, ובכל זאת לא נתקיימו במלואן. על כך אמרו חז"ל (סנהדרין צד ע"א): "ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג", אבל התברר שהשעה איננה מתאימה. כלומר, נבואות שונות בישעיהו שהיו אמורות להתקיים בזמנו עברו הסבה לזמן מאוחר הרבה יותר. עמד על כך הרמב"ן ב'ספר הגאולה' ('כתבי הרמב"ן' חלק א עמ' רעז), והסביר שהיו אלה נבואות שהיה להן פוטנציאל להתקיים מזמן, ונדחו. כיוצא בזה כתב רבי יצחק אברבנאל (בספרו 'משמיע ישועה', 'מבשר טוב הארבעה עשר', זכריה, נבואה ב), שבבית שני היתה אפשרות לקיומה של הגאולה השלמה, והיא נדחתה בגלל חוסר שיתוף הפעולה של יהודי בבל באותה עת: "לאיזה תכלית רצה הקב"ה בפקידת בבל, אחרי שלא היתה הגאולה שלמה? וכבר בארתי שהיה זה כדי שתהיה לישראל בהיותם על אדמתם ובית ה' בתוכם כהנים ולוים בעבודתם הכנה והזדמנות רב להתפלל לאלהיהם ולחלות פניו להשיב נפוצות יהודה ונדחי ישראל ולהחזיר שכינתו בתוכם ונבואתו... ואם היו שבים אליו יתעלה כראוי וכמו שצוו אותם הנביאים - אין ספק שהיה ה' שב את שבותם, ועם זה הגולים עצמם בארצות גלותם יתעוררו לשוב בתשובה וישתדלו ללכת אל ארץ ה' ואל בית אלהי יעקב, ובזה האופן תהיה ותשוב פקידתם גאולה שלמה מכל צדדיה. וכבר הוכחתי שם מדברי ירמיהו שזאת היתה הכונה האלהית בפקידתם להביא עליהם התשועה שלמה, אם היו שבים אליו" (הדבר מפורש גם בדברי ריש לקיש ביומא ט ע"ב, אם כי רבי יוחנן שם חלק עליו). לאור זאת, האמונה בגאולה, כאשר היא מביאה לתשובה ומעשים טובים ושיתוף פעולה מעשי עם מהלכי הגאולה, היא עצמה מביאה את הגאולה. הר"י אברבנאל שם דן בשאלה ההלכתית של המשלחת מטעם תושבי בבל (בזכריה ז) האם עדיין יש לצום בתשעה באב: "הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הִנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים". תשובת ה' "אֱמֹר אֶל כָּל עַם הָאָרֶץ וְאֶל הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר" איננה מופנית אל המשלחת, אלא אל העם שכבר יושב בציון. מבאר זאת האברבנאל: "ואין ספק שהשאלה הזאת היתה מחלישה ידי עושי מלאכת ה' בבנין ביתו, לפי שהיו ממעטים בכבוד הפקידה ובקדושת הבית להסתלקות השכינה מביניהם ולמיעוט העולים מהגלות, ולכן באה תשובת ה': אמור אל כל עם הארץ ואל הכהנים כלומר אל תחוש להשיב דברי שלום ואמת אל הבאים מבבל. כי אחרי שלא רצו לעלות לירושלים, ושפקידתה ובנין בית ה' - לאפס ותהו נחשבו להם, מה להם לשאול מכהני הבית ונביאיו דבר?! יעשו כטוב בעיניהם בארצותם לגוייהם! אבל אל כל עם הארץ ואל הכהנים אשר בירושלים אמור אליהם, כדי שלא יסתפקו בזה שהשואלים האלה טעו בשאלתם". לכן, רבי עקיבא לא טעה. הייתה זו שעת כושר, הוא רצה לסייע לה בכל כוחו, מתוך ידיעה שההצלחה השלמה איננה מובטחת לגמרי, ואז תידחה נבואת הגאולה השלמה לעתיד מרוחק יותר. ראה נא כיוצא בזה את דברי ישעיהו (מ, ט): "עַל הַר גָּבֹהַ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם הָרִימִי אַל תִּירָאִי אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם". למי צריך לומר "אַל תִּירָאִי"? האם למי שכבר רואה את כל הגאולה בעיניו, או למי שהמצב עדיין מעורפל בעיניו, ואליו צריך לומר בכל הכח: "הנה אלוקיכם"! 6. "אין בעל הנס מכיר בניסו", וצריך להתאמץ יותר לקיים "וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי ה'" (תהלים קז). בכל מדינות האזור יש התפוררות בטחונית, כלכלית ודמוגרפית, ורק ישראל צומחת. מדינות עשירות מאיתנו צלחו בקושי רב את המשבר הכלכלי העולמי בשנים האחרונות, ובישראל ב"ה הנזק היה בשוליים. רק בשבועות האחרונים קרה עוד נס בשרשרת הניסים הארוכה: באותה שעה שיש מבינינו שמוכנים לתת חלקים מהארץ לאויב, הקב"ה הכביד את לב פרעה באופן שימנע זאת. הבה נתמלא אמונה ושמחה, ומכוחן יעשה כל אחד מאיתנו את שלו, יאיר פנים לזולתו ולעמו ויוכיח שתורת ישראל ונבואות התנ"ך הן כוח מחיה לעם ישראל. או אז נגיע בעז"ה במהרה לגאולה שלמה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il