סימניות נדבקות בשבת

רציתי לשאול אם יש היתר להעביר סימניות נדבקות בספר ממקום למקום, וכן אם יש היתר להוריד אותם מהחפיסה שהם בעצם מודבקות אליה. מה הצדדים לאיסר ולהיתר? (אשמח לקבל מקורות)

לשואל, שלום! מותר להעביר את הסימניות ממקום למקום בספר. לעומת זאת הורדתן בפעם הראשונה מן החפיסה שלהן שנויה במחלוקת, ומעיקר הדין נראה לענ"ד שהלכה שיש מקום להקל אבל מכיוון שהצורך בזה אינו משמעותי טוב להחמיר בדבר. הרחבה: נאמר בשולחן ערוך (סימן שמ סעיף יד): "המדבק ניירות... הרי זה תולדת תופר, וחייב. וכן המפרק ניירות דבוקים... הרי זה תולדת קורע, וחייב". אך במגן אברהם שם (ס"ק יח) ובמשנה ברורה (ס"ק מה) כתבו שאם ההדבקה היא זמנית ולא נעשתה לקיום - אין איסור בקריעה. לכן הדבקת סימניה או הסרתה ממקומה בספר מותרים, מאחר שברור שזוהי הדבקה לזמן קצר (שמירת שבת כהלכתה החדש, פכ"ח ס"ח). לעומת זאת לגבי הורדת הסימניה מהחפיסה שהיא מודבקת בה מצאנו מחלוקת (בעניין זה ובדוגמאות אחרות כיוצא בזה: הסרת מדבקה מפלסטר, או פתיחת מדבקה של טיטול חדש): בשמירת שבת כהלכתה (שם, וכן פל"ה סכ"ז לגבי פלסטר) אסר זאת, וכתב שאינו דומה להיתרם של המגן אברהם והמשנ"ב, מאחר שההדבקה בתחילה אמנם לא נועדה להישאר לעולם אבל מאידך היא נועדה להישאר כך זמן מרובה, ולכן הדבר אסור על כל פנים מדרבנן. לעומתו, ביחווה דעת (ח"ו סי' כד) בסופו כתב שאין לחלק בזה, וכל עוד ההדבקה לא נועדה לעולם מותר להסיר אותה. המחלוקת אינה קוטבית: גם בשש"כ (במהדורה החדשה, בניגוד לקודמת) כתב בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל שבשעת צורך גדול ניתן להקל לפתוח את הפלסטר. מאידך, גם ביחווה דעת שם כתב (לגבי הטיטולים) שרצוי להכין את המדבקות מערב שבת (וראה ברמ"א בסי' שיז ס"ג: "ואין להתיר - תפירה שאינה מיועדת לקיימא - בפני עם הארץ"). לא רק מימד הזמן שלו נועדה ההדבקה מלכתחילה חשוב כאן, אלא גם איכות ההדבקה: מכיוון שהדבקה זו חלשה, מסתבר שאין בה משום תופר וקורע ('בנין שבת' ח"ב עמ' עז, מלאכת תופר פ"י סק"ה, והביא כמה מקורות לכך; ציין לו בשש"כ החדש פכ"ח הערה כא). לכן מסתבר כדעה המתירה, בפרט שגם לדעה המחמירה אין זה אלא מדרבנן כמו שכתב בשש"כ שם, ואעפ"כ נראה שמכיוון שאין כל כך צורך בדבר ראוי להחמיר בזה.