שאל את הרב

  • הלכה
  • נטילת ידים בהם ואחריהם

אשר יצר בהליכה

undefined

הרב בניהו שרגא

ה אדר תשע"ה
שאלה
לכבוד הרב שמעתי ממישהו שאמירת אשר יצר בהליכה מביאה שכחה, האם זה נכון? ואם כן - מה המקור? תודה
תשובה
שלום וברכה ברכת 'אשר יצר' עניינה להודות לבורא עולם על תקינות מערכת האברים העוסקת בדחיית הפסולת מגופנו. רמוזה בברכה זו גם הודאה כללית על בריאות שאר חלקי גופנו [ הגר''א מבאר שאנו כופלים בברכה את 'חלולים חלולים' כי בגמטריא החשבון הוא 248 כנגד רמח אברים שאנו מודים לה' על תקינותם]. כאשר אנו מכירים טובה על בריאותנו הכללית, לא כל כך מתאים להודות תוך כדי הליכה דבר המונע מראש את יכולת הכוונה המלאה. לכן לכתחילה כדאי לאדם ליצור את המצב בו יוכל לברך בשיא כוונתו. בדרך כלל האדם מיושב יותר בעת שיושב או עומד אך לא בעת שהולך. אמנם כאשר יש לו צורך חשוב ללכת בשניות אלו וקשה לו להמתין כך שיצליח יותר לכוון תוך כדי הליכה, יכול לברך בעודו הולך כפי עיקר הדין. לא מצאתי מקור על עניין השכחה אשריך שאתה מחזק אותנו להשתדל לכוון יותר מקורות והרחבה לעניין הליכה תוך כדי ברכת המזון- ברכות נא: 'והלכתא שבכולהו יושב ומברך'. צריך לשבת ולברך ברכת המזון. וכך נפסק בשו''ע קפג,ט. השטמ''ק מנמק כדי שיכון ליבו יותר משום 'הכון לקראת אלוקיך ישראל'. וכך נימק גם השו''ע שמטרת הקפדה זו כדי לגרום לו לכוון יותר. תוספות מצמצם דווקא בברכת המזון החמירו לשבת כי היא מדאוריתא. אך בשאר ברכות לא חייב לשבת. בדיעבד אם בירך תוך כדי הליכה יצא ידי חובה [רמב''ם ברכות ד,א/רמ''א קפג,ט]. אם אכל תוך כדי הליכה, לא צריך לברך בישיבה כי אין יכול לכוון כ''כ [שו''ע קפג,יא] . מבאר המשנ''ב קפג,לו שכיון שלא יכול לכוון כשהוא יושב שכן טרוד הוא בעניין איחור הליכתו, לכן יכול לברך תוך כדי הליכה. לעניין הליכה תוך כדי אמירת ק''ש- יכול לקוראה גם בהיותו מהלך [שו''ע סג,א]. אמנם צריך לעמוד כשקורא את הפס' הראשון [שו''ע סג,ג]. מבאר המשנ''ב סג,ט שמעיקר הדין אפשר לאומרה תוך כדי הליכה ורק מצווה מן המובחר לעמוד כשאומר את הפס' הראשון כדי שיוכל לכוון יותר. [אמנם הביה''ל בסימן עב 'וכל העם' ציין שלכו''ע אסור לקרא את הפס' הראשון בהליכה]. בדיעבד, אם קרא את הכל תוך הליכה-יצא ידי חובה. סיכום מצאנו ברכות חשובות מדאוריתא שהצריכו לאומרם בצורות מסוימות כדי להרבות את הכוונה [ברכת המזון בישיבה. פס' ראשון בק''ש בעמידה ולא בהליכה] גם פס' ראשון של ק''ש-מעיקר הדין ניתן לאומרו בהליכה. הן בברכת המזון והן בפס' ראשון של ק''ש-אם אמרם תוך כדי הליכה בדיעבד יצא ידי חובתו. בכלל ייתכן שדווקא בהם החמירו כי הם מדאוריתא. גם בברכת המזון מצאנו שאם אכל תוך כדי אכילתו ויוכל לכוון יותר תוך כדי הליכה, שיכול לכתחילה לברך כך. לכן נראה שלכתחילה כדאי ליצור את המצב בו יוכל לברך בשיא כוונתו. בדרך כלל האדם מיושב יותר בעת שיושב או עומד אך לא בעת שהולך. אמנם אם יש לו צורך חשוב ללכת עכשיו וקשה עליו ההמתנה כך שיצליח יותר לכוון תוך כדי הליכה, יכול לברך כך.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il