הרמב"ם פסק המלווה ע"מ שלא תשמיטנו בשביעית אינה משמטת. והביאור שמתנה שיתן לו לךאחר שמיטה בתורת מתנה ולא בתור פרעון החוב, וצ"ע לפי הנ"ל, למה לא שייך כאן איסור ריבית.

בס"ד שלום וברכת ד' משום מה הציטוט מדברי הרמב"ם איננו מיושב. הרמב"ם אמר: המלוה את חבירו והתנה עמו שלא תשמטנו שביעית ה"ז נשמט שאינו יכול לבטל דין השביעית, התנה עמו שלא ישמיט הוא חוב זה ואפילו בשביעית תנאו קיים, שכל תנאי שבממון קיים, ונמצא זה חייב עצמו בממון שלא חייבתו תורה שהוא חייב. על מנת שלא תשמטנו שביעית אמנם אינו משמט, על מנת שאתה (אישית) לא תשמט את החוב במקרה כזה החוב ניתן לגביה לאחר שביעית, מכיוון שהלווה הסכים שהוא יתן כסף למלווה למרות שאיננו חייב. אין כאן ריבית, מכיוון שריבית יש חוב ותוספת לחוב, אבל כאן אין חוב כלל, אלא הלווה הוא מחייב עצמו בכל ההלוואה. בברכת התורה והארץ יהודה הלוי עמיחי מכון התורה והארץ כפר דרום אשקלון