1. האם המצב שבו אנו נמצאים שבו יהודים נרצחים ברחובות על בסיס יומיומי נחשב מצב של מלחמה? אם כן מול מי המלחמה? 2. כיצד אפשר לדעת מתי עמ"י נמצא במלחמה? 3. מהן הנפקא מינות לגבי שעת מלחמה, כלומר כיצד יש להגיב במצב זה?

כשישנו מצב בו מחבלים מנסים יום- יום לפגוע ביהודים בארץ. על מנת להגדיר מצב מלחמה יש לעמוד על המניע. אם היה מדובר ברקע פלילי, זה לא מלחמה. אך מכיון שמדובר על רקע לאומני. יש כאן מלחמה של עם ישראל מול הפלסטינאים. וכמובן יש לכך נ"מ הלכתיות: א. במצב מלחמה מותר לממשלה כפעולת גמול מלחמתית להעניש את האויב גם בעונש קולקטיבי. (כמבואר בדברי המהר"ל המובאים בהמשך) גם מבלי לחפש דווקא את המחבל. (בשונה מרקע פלילי בו יש להעניש רק את הפושע בעצמו). ב. בחיי שגרה כאשר אדם רצח - הוא עבריין שביצע פשע, אך אם כבר חלפה הסכנה ממנו אין להעניש אותו אלא להביאו לדין. אולם מחבל מפגע בא בשם עמו ומטרתו לפגוע בכל יהודי באשר הוא, ולכן אין זה נחשב כמעשה עבריינות אלא כמלחמה נגד עם ישראל. הכללים במלחמה שונים לגמרי מכללי הטיפול בעבריינים. אין צורך להביא את המחבל למשפט דווקא, מפני שלתגובה נגדו יש דין של פעולת גמול מלחמתית, ולאו דווקא לפני שהוא מבצע אלא גם לאחר שביצע את זממו, כמו שמבאר המהר"ל ('גור אריה' עה"ת, בראשית לד, יג, ד"ה הכתוב אומר) את היסוד ההלכתי למעשה שמעון ולוי שהחריבו את כרך שכם כולו. כל מחבל הוא לוחם במלחמה נגד עם ישראל ולכן מותר לפגוע בו גם לאחר שביצע את זממו, כמו שגם המדינה מגיבה בהפצצות נגד המחבלים לאחר זמן מירי הרקטות, ולאו דווקא בזמן הירי עצמו. הדברים אמורים גם לגבי מחבלים בודדים, מפני שלעת עתה זו דרך המלחמה שלהם נגד עם ישראל. כל זאת מלבד הסברא שאם הם ידעו שהם אינם חוזרים חיים לביתם, אולי תהיה בכך הרתעה מסוימת. ג. במצב הנוכחי, בסיטואציה, ל"ע, של נסיון פיגוע (דקירה, לדוגמא) מצוה גם לאזרח שרואה את האירוע (במידה והוא "בר הכי" דהיינו שיודע בעצמו שמסוגל לכך) להכניס את עצמו לסיכון (בהסתערות על המחבל) על מנת להציל אדם מישראל. (כפי שמאריך בעניין החילוק בין מלחמה לשגרה בשו"ת ציץ אליעזר חלק י"ג סימן ק) וכל זה בשונה ממצב אזרחי רגיל, בשגרה, בו אל לו לאדם להסתכן עבור הצלת חבירו כמבואר בשו"ע חו"מ סימן תכו ובסמ"ע ופתחי תשובה שם סק"ב).