מה מקור המנהג לחתוך את החלה לפני הברכה עליה בתחילת סעודות שבת?

הואיל ולחם שלם הוא מכובד יותר, ראוי לברך על לחם כשהוא שלם. מצד שני ראוי שלא יהיה הפסק גדול בין האכילה לברכה. לפיכך אמרו חכמים שלפני הברכה יחתוך מעט את הלחם, באופן שיישאר עדיין מחובר עד שאם יתפסנו בצידו הקטן יוכל להרים את כולו. במצב זה הלחם נחשב עדיין שלם, ועם זאת, מיד לאחר הברכה יוכל לסיים את בציעתו ולטעום ממנו. אמנם, בלחם שקל לחותכו כמו לחמנייה או פיתה לא יעשה כך, אלא יברך עליה כשהיא שלימה, ומיד לאחר הברכה יבצענה (שולחן ערוך, סימן קסז, סעיף א' וביאור הלכה שם) אמנם, בשבת לא עושים כך, משום שבשבת אנו צריכים שיהיה הלחם שלם לגמרי. אבל מכל מקום, הרמ"א כתב שצריך לסמן את מקום הבציעה. וכ"כ במשנ"ב סימן רעד, סעיף ה'. ולמנהג זה נראה שאת מתכוונת. אך כפי שאמרתי, הצורך בבציעת הלחם הוא בימי החול ודווקא מצטמצם בשבת. על כל פנים, נראה שלסמן את הלחם נהגו רק האשכנזים, ולא ראיתי ספרדים שנוהגים כך. שבת שלום. הרב ערן אסולין