שלום רב מאוד מעניין אותי להבין מה ההבדל בין אמונה תפלה,מנהג יהודי מסורתי לבין סגולה? ידוע כי אמונות תפלות אסורות ולא רצויות ביהדות אך עם זאת יש הרבה מאוד מנהגים במסורת היהודית(למשל של יהודי עדות המזרח) שנשמעים דומים מאוד בסגנונם לאמונות התפלות בכך שהמנהגים האלו תולים ישועה בחפץ/אקט/אמירה מסוימים(לירוק, להשפריץ מים, לצבוט, לשלב אצבעות וכו’) וזה דומה מאוד לאמונות תפלות רבות של הגויים ונשאלת השאלה איפה האמונה והביטחון בה’? כלומר זה לא מביע חוסר אמונה שתולים במעשים מסוימים או הימנעות ממעשים מסוימים כוחות השפעה על העתיד? דוגמאות למנהגים כאלו: לירוק או לצבוט את הבטן אם אישה בהריון רואה אדם מכוער כדי שחלילה זה לא יעבור לילד, לאכול דגים או כרפס אם רוצים שלילד יהיו עיניים יפות, לא לדרוך על ציפורניים שמא חלילה תהיה הפלה, לא לקנות שום דבר עד הלידה כדי לא להביא מזל רע ועוד רבים אחרים... למה להאמין שעשיית או אי עשיית דברים אלו שאין בהם בסיס של הגיון יעזרו לנו ולא לבטוח ולהאמין בה’ שמשגיח עלינו? רציתי לדעת כיצד עלינו התייחס למנהגים אלו? האם זה כתוב בהלכה? האם להתייחס רק למה שכתוב בשולחן ערוך? כמו כן מה ההבדל בין מנהג יהודי לבין סגולה? אשמח לתשובתך תודה!

כל המנהגים שכתבת אינם מוכרים לי כמנהגים יהודים ויתכן שהם כולם אמונות תפלות שאין בהם שום סגולה או דבר טוב. מלבד הזהירות מזריקת ציפורניים שנזכרה בגמרא. הטעם לזה כי הציפרניים הן מותרות של הגוף שאין בהם תועלת לאדם ועל כן הם גורמים להתדבקות של גורמים מזיקים שישנם בעולם. והיות ואישה שנמצאת בהריון, אין לעובר עדיין חיים בזכות עצמו- כח החיים שלו חלש מאוד והוא עלול להנזק בקלות. כפי שידוע שהרבה מצבים לא טובים עלולים לגרום הפלה ח"ו כמו מתח ופחד גדול או בהלה פתאומית ועוד. ובאמת הרבה מאוד מנהגים שאנשים נוהגים מקורם באמונות תפלות ועל כן כדאי לברר כל מנהג ולא לעשות מעשים בלי טעם.