אכילה לפני התפילה והנחת תפילין

שלום הרב. ידוע לי שאסור לאכול לפני התפילה. אך עלו לי מספר ספקות בנושא: [נ"ב הגיוני ששאלותי כמעט ולא מצויות אצל אדם נורמלי, אך לצערי אצלי כרגע הן מצויות...] 1) נניח שאדם התפלל ביחידות שחרית ללא תפילין, למשל הוא צריך לעלות על אוטובוס ולכן הוא התפלל בביתו ולא בבית הכנסת ולא היה לו ממי לשאול תפילין - האם יהיה מותר לו לאכול? 2) קורה לי לפעמים שאני קם אחרי זמן תפילת שחרית. שאלתי היא, האם כשטרם הגיע זמן מנחה, ניתן להניח תפילין ולומר פרשיות שמע ותפילין ואז לאכול (וכשיגיע זמן מנחה להתפלל), או שמא אדם שקם לאחר זמן תפילת שחרית מחוייב לחכות לזמן מנחה ולהתפלל מנחה עם תפילין, ורק אז יותר לו לאכול? תודה גדולה! ובעז"ה לא אזדקק לשאלות כאלה...

שלום וברכה! יש להבדיל בין שני דינים: איסור אכילה לפני הנחת תפילין - דין זה נובע מן הדין הכללי שאין לאכול כאשר אדם צריך לקיים מצוה (עיין משנה ברורה ע', כ). בעניין זה ישנם כמה אופנים של היתר, כגון: מותר לאכול אכילה קלה (עיין משנה ברורה רל"ה, טז), ואם יש מי שיזכיר לו לקיים את המצוה מותר גם לאכול ארוחת קבע (שם, יח). איסור אכילה לפני תפילת שחרית - זהו דין חמור יותר, שאין לאדם לאכול בבוקר לפני התפילה, ובזה אסורה אפילו אכילה קלה, ולא מועיל שמישהו יזכיר לו להתפלל (עיין שולחן ערוך פ"ט, ג, ומשנה ברורה שם כ"א). במקרה הראשון שציינת, האדם כבר התפלל שחרית, ורק לא הניח תפילין. במקרה זה מותר לאכול על פי התנאים שצויינו: מותר לאכול אכילה קלה (פירות גם בכמות גדולה, או לחם עד גודל כביצה, בערך פרוסה), ואם יש מי שיזכיר לו להניח תפילין מאוחר יותר, ניתן לאכול גם ארוחה מלאה. אפשר גם לכוון תזכורת בשעון או בטלפון, וכך יהיה מותר לאכול (עיין ילקוט יוסף פ"ט, הערה מה/ב). במקרה השני, הדין חמור יותר, שכן האדם לא התפלל שחרית. את מצוות תפילין אפשר לקיים כבר כעת, כפי שהצעת, להניח תפילין ולקרוא את פרשיות שמע. אבל עדיין קיימת הבעיה שהאדם טרם התפלל. כמה פוסקים כתבו, שהאיסור החמור יותר של אכילה לפני שחרית, אינו דוקא לפני תפילת שחרית, אלא לפני התפילה הראשונה ביום. ממילא, במקרה כזה שהאדם הפסיד את תפילת שחרית, אסור לו לאכול לפני שיתפלל מנחה, והדין הוא כפי הגדר החמור יותר, שאסורה אפילו אכילה קלה ולא תועיל תזכורת (עיין פרי מגדים אשל אברהם ק"ח, ג; משנה ברורה ע', כ; מחנה ישראל ז', ד; פסקי תשובות פ"ט, יז; ועיין גם ילקוט יוסף פ"ט, מב, ובהערה שם). לכן, אם כבר הגיע זמן מנחה, יש להתפלל מנחה (אפילו אם אין מניין), ורק אחר כך לאכול. אם עדיין לא הגיע זמן מנחה, יש מקום להקל בזה, אבל במידת האפשר עדיף לחכות עד לזמן מנחה, ואז להתפלל ולאכול (עיין מחנה ישראל שם). [מבחינת המציאות שמתוארת במקרה השני: כתבת שאתה קם לפעמים אחרי זמן תפילת שחרית, אבל השאלה היא לאיזה זמן הכוונה. אם הכוונה היא לזמן תפילה שמתפרסם בלוחות (בסביבות 10-11, על פי עונת השנה), הרי בדיעבד, מי שהתעורר אחרי הזמן הזה צריך עדיין להתפלל תפילת שחרית, עד חצות היום (שולחן ערוך פ"ט, א, ומשנה ברורה שם - יש לציין, שלגבי ברכות קריאת שמע יש מחלוקת אם ניתן לברך בשעות אלה), ואחרי התפילה כמובן מותר לאכול. אם הכוונה היא שקמת אחרי חצות היום, אז אכן כבר אי אפשר להתפלל שחרית, אבל אז יש רק זמן קצר עד שמגיע זמן מנחה, וקל לחכות לזמן מנחה ואז להתפלל ולאכול.]