שאל את הרב

  • שבת ומועדים
  • הדלקת נרות

שכח להדליק נרות חנוכה בליל ראשון

undefined

הרב אביעד תפוחי

י"ד טבת תשפ"ב
שאלה
אני בחור ישיבה אתמול (אור ליום שני לילראשון של חנוכה) חזרתי מהישיבה באזור השעה 12 וחצי בלילה ושכחתי להדליק נרות (אפשר לציין שהייתי בהדלקה אצל הרב שלי ובהדלקה בבית כנסת) מה אני אמור לעשות היום לברך שהחיינו או לא
תשובה
שלום וברכה, ההלכה בקצרה: נראה שיש להורות שלא לברך, אך אם משתוקק לברך הרשות בידו ויש לו הרבה על מה לסמוך. הרחבות: נחלקו הפוסקים (עיין בהרחבה במקראי קודש לרב הררי, פרק ט הלכה כו) כיצד להתייחס לבחור ישיבה. האם לראותו כמי שסמוך על שולחן הוריו וממילא הוא נפטר בהדלקת הוריו או כאדם עצמאי שיש לו דירה נפרדת. להלכה דעת רוב הפוסקים שהוא מוגדר כסמוך על שולחן הוריו, שכן בכל חופש ובכל צורך שיש לו הוא חוזר לבית הוריו. ואין להשוות בין בחורי ישיבות בימינו שנמצאים מרחק נסיעה קל מביתם, ובין בחורי ישיבות בכל הדורות שנסעו ימים ולעיתים שבועות מביתם. ולכן נמצא שבחור ישיבה יוצא מעיקר הדין בהדלקת הוריו (לעניין מהדרין יש לדון בנפרד). כיון שהבן יצא ידי חובה בהדלקת ההורים, נמצא שהרי זה כאילו הדליק בעצמו ולכן כבר לא יכול לברך למחרת ברכת שהחיינו (משנ"ב סימן תרעו, ס"ק ז). אמנם זה נכון במקרה שלא הדליק כי סמך על הדלקת הוריו. אמנם בנידון דידן מדובר שהבן התכוון להדליק נרות בבית בעצמו ורק שכח לעשות כן. האם נאמר שהרי זה כאילו התכוון שלא לצאת ידי חובת ההדלקה של ההורים, או שנאמר שהתכוון לצאת ידי חובת הדלקתם בעיקר הדין אלא שרק רצה להיות מן המהדרין ואת זה בסוף שכח מלקיים. וזה תלוי בהגדרה באופן כללי של אנשי הבית המהדרים ומדליקים לאחר בעל הבית- לדעת הרע"א (שו"ת רע"א תנינא סימן י"ג) הם מתכוונים שלא לצאת יד"ח וממילא חייבים בהדלקה מדינא, אך הרב מביא בעצמו שמהמג"א משמע שהדלקת בני הבית היא מדין הידור אף שיצאו ידי חובה. נמצא שלדעת הרע"א כיון שהבן התכוון שלא לצאת ידי חובה, נמצא שלא קיים את מצוות הדלקת נ"ח ביום הראשון ועליו לברך שהחיינו ביום השני, ואילו לדעת המג"א הבן כבר קיים את המצוה ורק לא קיים את ההידור וממילא לא יברך שהחיינו ביום השני . ואולי שייך לומר כאן שלוש ספיקות לחומרא- ספק שמא בחור ישיבה מוגדר כאדם עצמאי שאינו סמוך על שולחן הוריו וממילא נמצא שכלל לא הדליק בלילה הראשון וצריך לברך שהחיינו בלילה השני, ואף אם תמצי לומר שהוא סמוך על שולחנם יתכן שמי שלא בירך שהחיינו צריך לברך אף אם הדליקו עליו בביתו כדעת הפר"ח, ואף את"ל שהלכה כמג"א שיוצא בברכת שהחיינו של הוריו שמא זה נכון רק אם התכוין לצאת בהדלקתם אך אם התכוין להדליק בעצמו הרי זה כאילו התכוין שלא לצאת יצא ידי חובה בהדלקה שלהם. והנה בברכות נחלקו הפוסקים האם אומרים סב"ל בס"ס ויש אומרים שאף בשלוש ספיקות אומרים סב"ל (ומשנה ברורה הכריע כחיי"א שלא לברך בסב"ל, סימן רט"ו ס"ק כ). סברתם, שאף שבס"ס מקילים בכל האיסורים היינו משום שיש הפסד אם לא נקל, אך בברכות שאינן מעכבות את המצוה אין להקל אף במאה ספיקות (מכתם לדוד לרב פארדו, או"ח סימן ג). והנה מצינו מחלוקת נוספת האם בברכת שהחיינו אומרים סב"ל והלכה שאומרים בזה סב"ל (עיין באורך בתשובת יבי"ע או"ח ח"ד סימן נ. וכ"פ המשנ"ב סימן רכ"ה, ס"ק ב), מ"מ יש לדון בספק ס"ס בשהחיינו. וראיתי שדן בזה רבי משה כלפון הכהן (שו"ת שואל ונשאל חלק א - אורח חיים סימן יג ד"ה אלא דיש) ומסיק לברך, אך כותב שהדבר צריך עיון למעשה. אמנם אף המכתם לדוד עצמו שכתב שלא לברך בג' ספיקות כתב כך- "איברא דאי לא ממליך ובריך לא עביד איסורא הואיל ואיכא ס"ס, אבל אם בא לימלך אפילו איכא כמה ספיקי אוריי מורינן דלא לבריך דשב ואל תעשה עדיף". לכן למעשה נראה שיש להורות שלא לברך, אך אם משתוקק לברך הרשות בידו ויש לו הרבה על מה לסמוך.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il