בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • הזכרת גשמים
לחץ להקדשת שיעור זה

הזכרת ובקשת הגשמים

הזכרת ושאלת גשמים. דין הטועה בהזכרת ושאלת גשמים. עצה כנגד טעויות. דין חוץ לארץ.

undefined

הרב אליעזר מלמד

חשון תשס"ג
7 דק' קריאה
הזכרת ושאלת גשמים
על ידי המים החיים מתקיימים בעולם, ולכן הגשם נחוץ כל כל כך לקיום העולם, ופעמיים אנו מזכירים אותו בתפילה, בתחילה אנו משבחים את ה' על הורדתו, ואח"כ אנו מבקשים מה' שיברך אותו בטל ומטר.
בברכה השנייה, היא ברכת "מחיה המתים" אנו אומרים "משיב הרוח ומוריד הגשם", ותיקנו להזכיר את שבח הגשם בברכת "מחיה המתים", מפני שהגשמים מביאים חיים לעולם.
בברכה השמינית, היא ברכת השנים, אנו מבקשים על הגשם "ותן טל ומטר לברכה". למנהג ספרדים כל נוסח ברכת השנים משתנה מהחורף לקיץ, בחורף פותחים ב"ברך עלינו" ואילו בקיץ פותחים ב"ברכנו ה' אלוקינו". ולמנהג אשכנזים נוסח ברכת השנים בקיץ ובחורף שווה, אלא שבחורף אומרים "ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה" ואילו בקיץ אומרים "ותן ברכה על פני האדמה".
ואף שגם הזכרת הגשמים וגם בקשת הגשמים נאמרות בחורף, ישנו הבדל ביניהם, שהזכרת גשמים נאמרת בזמן הראוי לגשמים, ואילו התפילה על הגשם נאמרת בשעה שאנו רוצים שהגשם יתחיל לרדת.

תחילת זמן הזכרת הגשם בשמיני עצרת. ואמנם היה מקום להזכיר את הגשם במשך חג הסוכות, אלא כיוון שהגשם נחשב לסימן קללה בחג הסוכות, שכשהוא יורד אי אפשר לקיים את מצוות הישיבה בסוכות, לפיכך קבעו להתחיל להזכיר את שבח הגשם אחר סיום חג הסוכות. וקבעו להתחיל להזכירו בתפילת המוסף, שאז כל הציבור נמצא בבית הכנסת ויכולים להכריז בפני כולם להתחיל להזכיר את הגשם. אבל לערבית לא כולם באים, ולפני תפילת שחרית אי אפשר להכריז, שאין להפסיק בין גאולה לתפילה (בית יוסף, ושולחן ערוך אורח חיים, קיד, א-ב).

אבל את תחילת הבקשה על הגשם דחו בחמישה עשרה יום, לליל שביעי בחשון. וזאת כדי שאחרון עולי הרגל, שבא מנהר פרת, יספיק לחזור לביתו בלא שירד עליו גשם בדרכו (שולחן ערוך קיז, א). ואף אחר החורבן לא נתבטל המנהג, מפני שכל מנהג שמזכיר את הימים הגדולים בהם בית המקדש עמד על מכונו חביב עלינו מאוד, ואיננו רוצים לבטלו. ורק אחר שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, תוכל הסנהדרין לשנות את זמן תחילת שאלת הגשמים, בהתחשב באמצעי התחבורה החדשים.
ממשיכים להזכיר גשמים עד יום ראשון של חג הפסח, ובשחרית עדיין מזכירים גשמים, ובמוסף טל. ולגבי בקשת גשמים, מכיוון שהבקשה נאמרת רק בימות חול, ממילא יוצא ששואלים גשמים בפעם האחרונה בתפילת מנחה של ערב חג הפסח.

דין הטועה בהזכרת ושאלת גשמים
טעה והזכיר גשם בקיץ, כיוון שבאותו זמן אין בכך שבח, חייב לחזור ולתקן. אם עדיין לא סיים את הברכה יחזור לתחילתה ויאמר "מוריד הטל" כפי שאומרים בקיץ. ואם סיים הברכה, הפסיד הברכה, וכיוון ששלושת הברכות הראשונות נחשבות כברכה אחת, צריך לשוב ולהתחיל את התפילה מחדש כדי לאמרה כראוי (שולחן ערוך, קיד, ד).

טעה ולא הזכיר גשם בחורף, אם הזכיר טל, כפי שאנו אומרים בקיץ "מוריד הטל", כיוון שאמר שבח מסוים שקשור לגשם, אינו צריך לחזור. אבל אם גם לא הזכיר הטל, כיוון שהחסיר שבח כל כך חשוב - צריך לחזור (שולחן ערוך, קיד, ה).

טעה וביקש גשם בקיץ, כיוון שביקש בקשה שאינה ראויה, קלקל את ברכת השנים וחייב לחזור ולתקן תפילתו. לפיכך, אם עדיין לא סיים תפילתו, יחזור לברכת השנים, ויאמרה כראוי וממנה ימשיך כסדר עד סוף התפילה. ואם כבר סיים תפילתו, יחזור ויתפלל כראוי (קיז, ג).

ואם טעה ולא ביקש על הגשמים בחורף, אם עדיין לא הגיע לברכת "שומע תפילה", ימשיך בתפילתו וכשיגיע לברכת "שומע תפילה", שבה מותר לבקש כל בקשה, יבקש בה על הגשמים, ויתקן בכך את טעותו. אבל אם כבר עבר את ברכת "שומע תפילה", הפסיד את המקום שבו יכל לתקן את עצמו, והפסיד גם את כל הברכות שאמר אחר ברכת השנים, ועליו לחזור לברכת השנים ולאומרה כהלכה, וממנה ימשיך להתפלל כסדר. ואם כבר סיים תפילתו, כיוון שלא ביקש גשם, הפסיד את ברכת השנים והתפילה חסרה, ולכן עליו לחזור ולהתפלל (שולחן ערוך, קיז, ד-ה).

עצה כנגד טעויות
הטעות השכיחה ביותר בתפילה, היא טעות בהזכרת ושאלת גשמים, שכן בכל חצי שנה מחליפים את הנוסח, וכיוון שבמשך חצי שנה התרגלנו בנוסח מסוים, שגרת הלשון מושכת לומר כנוסח השגור. וכפי שלמדנו, שלוש מתוך ארבע הטעויות האפשריות בזה, מחייבות חזרה (ועיין בהערה).
ומי שהסתפק אם אמר כראוי או לא, כל זמן שלא עברו שלושים יום מאז החלפת הנוסח בתחילת הקיץ או החורף, מן הסתם טעה, שכן שגרת לשונו עדיין מורגלת לומר כנוסח הקודם, ועליו לחזור ולהתפלל כראוי. אבל אם כבר עברו שלושים יום, לשונו התרגלה לחילוף הנוסח, ומן הסתם אמר כראוי, ואינו צריך לחזור ולהתפלל.

וכדי שלא להכנס לספק זה, שגורם להרבה אנשים לחזור ולהתפלל מספק, טוב שכל אדם ירגיל עצמו ביום ההחלפה לנוסח החדש, ויחזור עליו תשעים פעם, וכך יהיה שגור בלשונו ולא יטעה, וגם אם יתעורר לו ספק כיצד אמר, לא יצטרך לחזור, שאחר שהרגיל את לשונו תשעים פעם לומר כהלכה, מן הסתם התפלל כראוי (שולחן ערוך קיד, ח-ט).

לפיכך, כשיגיע לליל שביעי בחשון, למנהג הספרדים שכל נוסח ברכת השאלה משתנה, ירגיל עצמו לפתוח אותה כראוי, ויאמר תשעים פעם: "רופא חולי עמו ישראל, ברך עלינו". ולמנהג אשכנזים יאמר: "ואת כל מיני תבואתה לטובה ותן טל ומטר לברכה". וכשיגיע לתפילת מוסף של ראשון של פסח, יאמר תשעים פעם: "מחייה מתים אתה רב להושיע מוריד הטל". ובמוצאי החג, לפני שיאמר תפילת חול המועד, למנהג ספרדים יאמר: "רופא חולי עמו ישראל, ברכנו". ולמנהג אשכנזים יאמר: "ואת כל מיני תבואתה לטובה ותן ברכה" (משנה ברורה, קיד, מ; כף-החיים ס). 1

דין חוץ לארץ
בבבל, קבעו חכמים לאחר את תחילת הבקשה על הגשמים עד יום שישים לתקופה (שיוצא ברביעי או חמישי לדצמבר). וזאת מפני שיש בה מים מרובים מנהרות חידקל ופרת, ולכן אינם זקוקים להרבות בבקשה על הגשמים מיד בתחילת החורף. וכל שאר בני חוץ לארץ נגררים אחר בבל, ושואלים מיום שישים לתקופה (שולחן ערוך או"ח קיז, א). אבל בארצות הקרובות לארץ ישראל שאקלימם דומה לארץ, וזקוקים ליותר מים, מתחילים לשאול עם תושבי ארץ ישראל, בליל שביעי בחשון (ילקוט יוסף חלק א, עמוד רנא בהערה).

בן ארץ ישראל שיצא לחוץ לארץ למשך כמה חודשים, יש אומרים, שישאל כמנהג מקום ארץ ישראל ששם ביתו (פר"ח), ויש אומרים, שישאל כמנהג המקום שבו הוא נמצא עתה (ברכ"י). והדרך לצאת ידי כולם היא, שבכל עת שיש ספק, ישאל בשומע תפילה ולא בברכת השנים, ועיין בהערה בפרטי ההלכה. 2
גם במקומות שצריכים לגשמים אחר הפסח, לא ימשיכו לבקש גשמים בברכת השנים אחר הפסח. אלא דינם כאנשים פרטיים ויתפללו על הגשמים בברכת "שומע תפילה", שבה יכול כל אדם להוסיף ולבקש בקשות פרטיות (שולחן ערוך קיז, ב). 3
בארצות הדרומיות, כמו ארגנטינה, ברזיל ואוסטרליה, שבהם החורף בזמן שבארץ ישראל קיץ. נפסקה הלכה שישאלו גשמים בברכת השנים יחד עם תושבי ארץ ישראל, שארץ ישראל היא עיקר העולם, והכל נגררים אחריה.

אבל אם הגשמים גורמים שם בקיץ לנזק, אי אפשר לבקש עליהם בברכת השנים, ולכן יאמרו תמיד את נוסח הקיץ, ובשומע תפילה יבקשו על הגשם. והטעם לכך, שבחורף שלהם אינם יכולים לבקש בברכת השנים, כי צריך לילך אחר ארץ ישראל. ובזמן החורף של ארץ ישראל אינם יכולים לבקש בברכת השנים מפני שהגשם באותה תקופה מזיק להם. ולכן ישאלו על עצמם, בחורף שלהם, בשומע תפילה. וטוב יעשו אם גם בזמן ששואלים גשמים בארץ ישראל, יבקשו בשומע תפילה על יושבי ארץ ישראל. נמצא שכל השנה יאמרו בברכת השנים את נוסח הקיץ, ובשומע תפילה יבקשו על הגשם - בחורף שלהם יבקשו עבור מקומם, ובחורף שלנו עבור ארץ ישראל. 4

ומי שנסע מארץ ישראל או מארצות הצפון לביקור באותם מקומות, גם אם הגשמים מזיקים שם, ימשיך לבקש על הגשמים לפי החורף של ארץ ישראל (שערים המצוינים בהלכה יט, ג).


^ 1. אבל במעבר מהקיץ לחורף בהזכרת גשמים, שחל בשמיני עצרת, אם יטעה לא יצטרך לחזור, שכן למדנו שאף אם לא אמר "משיב הרוח ומוריד הגשם" אם הזכיר טל יצא, וכיוון שגם בקיץ אנו אומרים "מוריד הטל", ממילא אף אם אמר את נוסח הקיץ יצא. (ואף שהרמ"א קיד, ג, כתב שאין אומרים "מוריד הטל" בקיץ, מנהג אשכנז בא"י לאומרו). אבל במעבר לקיץ, אם טעה פסל, שכן נמצא שאמר "מוריד הגשם" בקיץ. ולעניין שאלת גשמים, בכל טעות פסל. היוצא שמתוך ארבע אפשרויות של טעות, בשלוש צריך לחזור ובאחת אינו צריך לחזור.
מקור הדין שבשלושים ימים הראשונים חוזר מירושלמי תענית פ"א ה"א, ומהר"ם מרוטנבורג הציע להשגיר את הלשון בתשעים פעם. ואף שה"ר פרץ חלק עליו, הרא"ש הסכים לדעתו וכן פסק בשולחן ערוך. אלא שקצת קשה, שבשלושים יום יוצא שאומרים כמאה פעמים את הברכה השנייה של שמונה עשרה, מפני המוספים של שבתות וחגים וחול המועד. ואילו לגבי ברכת השנים, אומרים אותה פחות משמונים פעם, מפני שבשבתות ובמוסף אין אומרים את ברכת השנים. ואכן יש סוברים שהעיקר הוא להתרגל בתשעים תפילות, וכ"כ א"ר ודה"ח. ומדברי הגר"א משמע שהעיקר תלוי בשלושים יום, ואין משנה כמה פעמים הרגיל עצמו בנוסח החדש. ולדעת הט"ז הכל תלוי בשלושים כי העיקר תלוי בכמה זמן שעבר מאז שהיה רגיל בנוסח הקודם. ועיין במ"ב קיד, לז. ובס"ק מא, כתב בשם החתם סופר, שלכתחילה אכן ירגיל עצמו במאה ואחד פעמים. אלא שלהלכה סיכם שאם הרגיל עצמו רק תשעים פעם, אין בידינו לפסוק שיחזור כנגד פסק השולחן ערוך שאמר שדי בחזרה של תשעים פעם. ונראה שסברת מהר"ם מרוטנבורג שלמד מהירושלמי שלא פלוג בין הזכרת גשמים לשאלת גשמים, ולכן קבע מספר ממוצע של תשעים פעם כדי שלא לחלק ביניהם.
^ 2. מחלוקת האחרונים מבוארת במ"ב קיז, ה. ובכה"ח יא, נוטה לדעת הברכ"י שישאל כמקום שהוא נמצא בו. והעצה לבקש בשומע תפילה מובאת בספר התפילה כהלכתה ע' רלה, ובילקוט יוסף ח"א ע' רסג, ובאש"י כג, לז, בשם הגרש"ז אוירבאך. והסברה, שגם כשחייבים לשאול אפשר להשלים השאלה בשומע תפילה, ומנגד גם כשאין לשאול, אם שאל בשומע תפילה אינו צריך לחזור.
פרטי דינים: א) בן ארץ ישראל שיצא לחו"ל לפני ז' חשון, ישאל בשומע תפילה. ב) אם יצא אחר ז' חשון, כיוון שכבר התחיל לבקש גשמים, ימשיך לשאול (כה"ח יג, בשם קש"ג). ג) אם יצא עם משפחתו ליותר משנה, נחשב באותו זמן כבן חו"ל, וינהג מיד כמותם.
ולגבי בן חוץ לארץ שבא לארץ, יותר ראוי שינהג כבני א"י, ולכן אם הוא מתכוון לחזור לחו"ל אחר יום התקופה, ישאל כבני א"י. ואם מתכוון לחזור לפני יום התקופה, י"א שישאל בשומע תפילה (ע' באש"י כג, לז), וי"א שישאל כבני א"י, וכשיחזור לחו"ל אינו צריך להמשיך לשאול, אבל טוב שישאל בשומע תפילה (ילקוט יוסף ח"א ע' רסה).
ובכל הדינים, נראה שאם טעה ונהג כאחת הדעות (ולא שאל בשומע תפילה), אינו צריך לחזור (ועיין באש"י כג, הערה קמט). ומי שהוא חזן, אף שבלחש הוא שואל בשומע תפילה, בחזרת הש"ץ, שהיא עבור הציבור, יתפלל כמנהג המקום (אש"י כג, לט).
^ 3. ואם טעה וביקש גשמים בברכת השנים במקום שצריכים לגשם אחר שהפסיקו לבקש, לדעת השולחן ערוך קיז, ב, חייב לחזור ולהתפלל בתנאי נדבה, שאם הלכה כסברת הרא"ש שמותר להם לבקש בברכת השנים, הרי התפילה נדבה. ולדעת הרמ"א בדיעבד אינו חייב לחזור להתפלל. ואם נזכר באמצע התפילה שביקש על הגשם בברכת השנים שלא בזמן, כתב ביבי"א ח"ב או"ח ט, יז, עפ"י שולחן ערוך שצריך מיד לחזור ולתקן. אבל למ"ב י' כיוון שבדיעבד יוצא בזה, יסיים תפילתו, ואם ירצה יחזור להתפלל בנדבה, וגם בכה"ח כה, כתב שיסיים תפילתו, ורק אח"כ יחזור להתפלל בנדבה.
^ 4. החילוק בין מצב רגיל שהולכים כפי א"י, למצב שהגשם מזיק, מבואר בתורת חיים ג, ז, ובכה"ח קיז, יז, ובאש"י כג, מב. והוסיף באור לציון ח"ב ז, ל, שגם כאשר הגשם מזיק להם, טוב שיבקשו בחורף שלנו על א"י.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il