הרמח"ל מאריך מאד במידת הנקיות. דיברנו בפעם הקודמת על מידת הקנאה, היום נעסוק בכבוד.
אמרו חכמים: "הקנאה, התאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם". צרות רבות באו לעולם בגלל רדיפת הכבוד. מה גרם לקורח שיאבד הוא וכל עדתו, אם לא הכבוד? מקרא מפורש הוא: "ובקשתם גם כהונה"?! וחכמים אמרו, כי כל מחלוקתו של קורח היתה מפני שראה שאליצפן בן עוזיאל נשיא, וקורח היה רוצה שהוא יהיה הנשיא במקומו. הכבוד הוא שגרם לפי דעת חכמינו למרגלים שיוציאו דיבה על הארץ, וגרמו מיתה להם ולכל דורם מפני שדאגו פן יתמעט כבודם כאשר יכנסו ישראל לארץ שאז הם לא יהיו יותר נשיאים ויעמידו נשיאים אחרים במקומם. זה מה שגרם לחטא המרגלים. מה גרם לשאול שהתחיל לרדוף את דוד? הכבוד. שכאשר אמרו הנשים: "היכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו", שבחו את דוד יותר משאול ומאז נעשה שאול עוין את דוד.

אילולא הכבוד היה אדם מסתפק במועט. פרנסתו היתה קלה ולא היה צריך להתייגע ולעמול להעלות את רמת החיים כל הזמן. אלא שאדם לא יכול להרשות לעצמו לפגר אחרי אחרים. הכבוד לא נותן לו להראות פחות מאחרים. יש אנשים שסובלים חרפת רעב ומוכנים לקבל טובות וצדקות מאחרים ובלבד לא לעסוק בעבודה שאינה לפי כבודם. הם חושבים שאם יעסקו בעבודה פשוטה יפגע כבודם. וההיפך הוא הנכון! זה כבוד מדומה, וחכמים כבר דברו על כך ואמרו: "אהב את המלאכה ושנא את הרבנות", "פשוט נבלה בשוק ולא תאמר: איש חשוב אני, כהן אני". עדיף לעסוק במלאכה בזויה ולהתפרנס, מאשר להיות בטל ולהיות תלוי באחרים. ועוד אמרו: "לעולם יעבוד אדם עבודה שהיא זרה לו ואל יצטרך לבריות". כלל הדברים: הכבוד הוא מן המכשולות היותר גדולים אשר לאדם, ואי אפשר לאדם לעבוד את ה' יתברך ולהיות לו עבד נאמן כל זמן שהוא חס על כבוד עצמו. דוד המלך לא חס על כבודו, והיה שפל בעיניו ועסק בכבוד שמים, בכבוד ה' יתברך, והיה מרקד ומפזז לפני ארון ה' ולא חשב שזה אינו לפי כבודו, אלא אדרבא, זהו כבודו שהוא מכבד את ה'. אמרו חכמים: "אין כבוד אלא תורה", שנאמר: "כבוד חכמים ינחלו". ומה שזולת התורה אינו אלא כבוד מדומה, כוזב, כבוד של הבל, שאין בו ערך וראוי להינקות ממנו נקיון גמור.

אכן, אין זה פשוט כלל להינקות ממידת הכבוד, אך זה אפשרי וצריך לדעת שזה לא כל כך קשה כמו שזה נראה במבט ראשון. ומי שמתגבר על מידותיו, בורח מן הכבוד, הוא נעשה משוחרר משעבוד קשה ונעשה מאושר.