הרב מבדיל בין תקופת בית ראשון לתקופת בית שני: תקופת בית המקדש הראשון אופיינה בגילוי מיוחד של עם ישראל במישור הציבורי. בתקופה זו עם ישראל היה עצמאי. בימי דוד ושלמה- ממלכה אחת. אחר כך התפצלה הממלכה למלכות יהודה ולמלכות ישראל. באותם ימים עם ישראל חי בארץ ישראל, מרכז החיים היה סביב בית המקדש והיו בתוכנו נביאים. לעומת זאת, בתקופת בית שני מעלות אלו לא חזרו לקדמותן. בתקופה זו הופיע הכוח המיוחד של היחידים בישראל, שבמסירות נפש עילאית עלו לארץ ישראל כדי להקים את בית המקדש השני, למרות שרוב עם ישראל נשאר אז בגלות. ימים רבים לא היה שלטון יהודי עצמאי בארץ. אך מאידך, תקופה זו נתנה לעם ישראל את הכוח להתקיים לאורך ימי הגלות הארוכים ללא מערכות לאומיות, ללא ארץ, ללא שלטון, ללא מקדש וללא נבואה.

הכוח שקיבלה האומה מתקופת בית שני הכשיר את דרכה לגאולה האחרונה.

בתקופת בית שני עם ישראל משפיע על אומות העולם יותר מאשר בתקופת בית ראשון. הרב מסביר (גנזי הראי"ה א, ימי הפורים) שנבואת חגי (ב,ט) "גדול יהיה כבוד הבית האחרון" מכוונת לתקון של אומות העולם; בתקופת בית שני עם ישראל לא הגיע למעלה גבוהה כזו שיוכל לדחות את השפעת אומות העולם עליו אבל הוא היה יכול להשפיע עליהם. תקופת בית שני מתחילה בימי הפורים, שבהם אסתר ניתנה בידי ערל (אחשורוש) , וגם בסוף המגילה היא נשארת אצלו. לעומת זאת, דריווש, בנה של אסתר (על פי מסורת חז"ל- אסתר רבה ח, ג) מאשר את בנין הבית השני, ובית זה מאיר לעולם כולו.

במגילת אסתר (ח,יז) נאמר "ורבים מעמי הארץ מתיהדים". מעניין הדבר כי דווקא בתקופה זו בה נמצאת האומה בגלות ובמצב מושפל, רבים מאומות העולם רואים את כוחותיה המיוחדים ורוצים להצטרף אליה.

חז"ל לימדונו (במסכת שבת פח, א) כי בימי הפורים קבל עם ישראל את התורה ברצון - "הדר קיבלוה בימי אחשורוש", אחרי שבמעמד הר סיני קיבלו את התורה בכפייה - "כפה עליהם הר כגיגית". קבלת התורה בכפייה באה ללמד אותנו שקבלת התורה הכרחית לעולם ואינה תלויה בבחירתם של בני אדם. אין עולם ללא תורה, והתורה חייבת להתקבל על ידי ישראל (מהר"ל מפראג, אור חדש). קבלת התורה מרצון בימי הפורים מאפשרת גם לאומות העולם הרוצים להתייהד - להצטרף לעם ישראל. לכן אמרו חז"ל: "ליהודים הייתה אורה זו תורה" (מגילה טז, ב). האור של התורה האיר על ישראל והגיע אפילו לאומות העולם (הרב, שם).

כידוע, נבנה בית שני על ידי הרישיון שנתן כורש מלך פרס. מרן הרב זצ"ל בהספדו על הלורד בלפור כותב:


כורש חזר בו מהצהרתו, וכלשון חז"ל "החמיץ". אבל הצהרתו הייתה הבסיס לכל תקופת הבית השני במשך למעלה מארבע מאות שנה. גם "הצהרת בלפור" שלא "החמיץ" היא הבסיס לתחיית ישראל בארצו בתקופתנו. (אמנם,השלטון הבריטי "החמיץ" וניסה לחבל בשיבת ציון, אבל ב"ה לא עלה בידו!)



ימי בית שלישי יחברו את ההארות של ימי בית ראשון ושני גם יחד, ועוד יוסיפו הארה רחבה חדשה.

ימי הפורים חלים תמיד כחודש ימים לפני חג המצות, ללמדנו על הקשר בין גאולת הפורים לגאולת הפסח, "מסמך גאולה לגאולה" (מגילה ו, ב). מתוך ימי הפורים שהם הבסיס לימי בית שני בהם התגלה הכח הפרטי של עם ישראל, ניתן לעלות לימי הפסח שהם גאולת ישראל הלאומית הכללית הראשונה, שדוגמתה תהיה גם הגאולה האחרונה, "בניסן נגאלו, ובניסן עתידים להיגאל" (ראש השנה יא, ח).
מתוך מגד אדר תשס"ט