בית המדרש

  • מדורים
  • מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

גילה בת רחל

התחלת המעשה

הצעת מרן הראי"ה קוק להקים ישיבה ביבנה בעקבות הצהרת בלפור מחשבות ראשונות על ייסוד ישיבה מרכזית בארץ-ישראל

undefined

הרב הראל כהן

אדר תשס"ט
15 דק' קריאה
הצעת מרן הראי"ה קוק להקים ישיבה ביבנה בעקבות הצהרת בלפור
- מחשבות ראשונות על ייסוד ישיבה מרכזית בארץ-ישראל 1


"...ובעודני יושב שקוע בחזיונותי וקולו של אברהם יצחק הולך והולך ואני שומע - 'יבוא יום ואני אהיה גדול בתורה, גדול מאד, ואז...' והוא נוגע בי כדי להפנותי אליו ואני רואה: פניו לוהטים, עיניו, גבותיו 'הדובדבנים הבשלים' נדלקות והן כגחלי אש רוחצות בחלב, ורצות הן רצוא ושוב והוא מלחש: 'אעלה לארץ ישראל, לירושלים עיר הקודש ואייסד שם ישיבה גדולה מאד, כעין 'כרם דיבנה' ובאו אלי בחורים מכל אפסי הארץ ואני אהיה ראש הישיבה, והישיבה של ירושלים תהיה הגדולה מכל הישיבות שבעולם כולו ומירושלים תצא תורה'...".

מזכרונות ילדות של הסופר ר' אברהם שוער ז"ל, עת היה חבירו אברהם יצחק בגיל בר-מצוה, מובא בספר "ט"ל הראי"ה" עמ' רב

רקע למכתב הראי"ה לד"ר חיים וייצמן ולסופר נחום סוקולוב
חזון הראי"ה 2 , כי אלקי ישראל, קורא הדורות מראש, מכין תוכניות גדולות לישראל מן המלחמה העולמית שפרצה בט' באב ה'תרע"ד, ושאך טוב יצמח לישראל מן המלחמה האכזרית הזו, שגבתה מחיר נפשות כואב מכל העמים ומישראל בפרט ("אנחנו יודעים הננו לקרוא גם כן... את הכתב המטושטש של מסיבות המאורעות האלה", אגרת תשלו 3 ), נראה פתאום כמתגשם. המלחמה אף הוסיפה עוני על העניות שכבר היתה ממילא אצל היהודים באירופה, ערערה יסודות של קהילות היהודים, וסייעה עוד לרוחות המהפכה במזרח אירופה, אשר הפכו סדרי משטר ושלטון בעיצומה של המלחמה, להשתרשות ההשכלה החילונית, ועוד.
אך עתה בימי דעיכתה של המלחמה, כיבוי המאורות נראה היה יותר כגניזת אור לעתיד. ארבע מאות שנות שלטון הממלכה הרשעה והחולה, המושחתת והאכזרית, האימפריה התורכית העות'מאנית, באו אל קיצם, בכיבוש העם הבריטי את ארץ ישראל.
בתקופה קצרה מאד, בת ארבעים ואחד יום, ארעו שלושה מאורעות גדולים שעתידים לשנות את כל מגמת פני האנושות, ובראשה את מגמת העם היהודי. הימים הם הימים של שלהי מלחמת העולם הראשונה הסוערת, הימים הסמוכים ונראים לאחר הצהרת בלפור, שפורסמה על-ידי שר החוץ הבריטי הלורד ג'יימס בלפור, בטו"ב במר-חשון ה'תרע"ח, הצהרה שהעניקה הכרה בזכותנו כעם והכרה בזכויותינו על ארץ ישראל שבשני עברי-הירדן. חמשה ימים לאחר ההצהרה, פרצה המהפכה הקומוניסטית ברוסיה 4 . המכתב שנדפס לראשונה כאן, נכתב בתוך ארבעים ואחת הימים שבין פרסום ההצהרה לבין כיבוש ארץ ישראל בפועל על-ידי הבריטים מידי התורכים בנר רביעי של חנוכה, כ"ח בכסלו ה'תרע"ח. ליתר דיוק, נכתב המכתב עשרה ימים לפני כיבוש הארץ בידי הבריטים 5 .
בעבור שלושים שנה פחות תריסר יום, מאז הכיבוש הבריטי, בשבת קודש פרשת וישלח, ט"ז בכסלו ה'תש"ח, יכירו האומות, בפעם הראשונה מאז חורבן בית-המקדש, בהצעת החלוקה, המקנה שלטון לעם ישראל בחלק של ארץ ישראל. לפיכך, שלושים השנים הבאות, יהוו את המצע שעליו יבשילו ישראל לקראת הקמת מדינתם והשתחררות מעול גויים השולטים בם ובארצם 6 .
מרן ה"חפץ חיים" הגיב בשמחה רבה על מתן ההצהרה, כפי שמסופר בספר "שיחות החפץ חיים", בתוך "כל כתבי החפץ חיים" חלק ג, עמ' קכו-קכז: "זכרנו בשעה שממשלת האנגלית הציעה את הדקלרציה הבלפורית, היה החפץ חיים שמח מאד בזה, והיה אומר, כי רואה בזה אתערותא דלעילא בענין הגאולה, ודבר אז דברי אור החיים הקדוש בענין 'וקם שבט מישראל', עיין שם 7 ...". וראה עוד בספר "מאיר עיני ישראל" חלק ד, עמ' 548. בעל ה"אמרי אמת" באגרת לחתנו כתב ש"היא בשורה משמחת לב". ולימים יכתוב חתנו הרב יצחק מאיר לוין, שהוא "רמז מאת ההשגחה העליונה לפקוד את ארצנו הקדושה" 8 .
אור ישראל וקדושו, מרן הראי"ה קוק זצ"ל, הקשיב רב קשב והביט בעיניים חודרות על המתרחש ולא נח לרגע. הוא יצא לִפְעול עם אֵ-ל (עי' ויקרא-רבה כז, ב). עין בעין הביט אל עין ד' אל יראיו, וקיבל על עצמו את הצורך לפעול "מלמטה". מכל האגרות והכרוזים שכתב באותה עת ניתן ללמוד הרבה על הסתכלותו על ההצהרה ועל מה שלדעתו זו חייבה את שלמי אמוני ישראל ואותו בפרט, לפעול.
אמנם מעניינים במיוחד דבריו אודותיה כפי שנכתבו בפרספקטיבה, שתים-עשרה שנים מאוחר יותר, כשנפטר הלורד בלפור. הרב ראה את חלומו של בלפור כחלום של איש קטן החולם למען עם גדול, כמו שר המשקים בשביל יוסף: "חלומות של לא-גדולים הנוגעים לענינים גדולים".
לאחר מאורעות ה'תרפ"ט, התחלפה ממשלת בריטניה ועלתה ממשלת הלייבור. ראש-הממשלה מקדולנד ושר המושבות פספילד, ימ"ש, עשו שורה של צעדים במטרה לשחרר את בריטניה מהבטחותיה ליהודים. באופן סמלי, בלפור בדיוק אז מת. פספילד הניח "ספר לבן" המצמצם את שתי חירויות היסוד של היהודים בארץ-ישראל: העליה וההתיישבות. למרות "רגעי יאוש ומכשולות בארחות תחית האומה ושיבת שבותה", גם אז המשיך הרב לתלות הרבה בכוחה של הצהרת בלפור, ואמר אז, כי "למרות התמעטות דיוקנה במעשה", "כחה של ההצהרה יגדל ויאמץ למרות כל משטיניה הרבים". הרב סבר שמצהירי ההצהרה, גם אם התחרטו עליה ונעשו עויינים לישראל, לא יכולים עוד לחזור בהם. "חמיצותו של כורש לא יכלה לבטל את פעולת הצהרתו בשעתה, ככה לא יוכלו כל המתחמצים לבטל את הכח של ההצהרה" 9 .
וכן כותב כעבור שנים רבות, בנו מרן הרצי"ה: "הצהרת בלפור... הנה מתוכה ובהמשכה ועל יסודה בא לידי גמר-בטויו השלם ביטולו של הקב"ה את שבועתו שלא יעלו בחומה של ארץ ישראל, בסילוקו הממשי את החומה על ידי גילוי הכרתם של שלטונות האומות", לנתיבות ישראל א, עמ' קי.

פעילות הרב להשגת הצהרת בלפור והקמת תנועת דגל ירושלים
מכתב זה לווייצמן ולסוקולוב שנדפס לראשונה לפנינו, נכתב על-ידי הרב בשבתו על כס הרבנות בלונדון. מכתב זה מסמל כאמור את פתיחתה של תקופה חדשה בחיי ישראל בדורות, אך גם בחיי הראי"ה עצמו.
מרן הראי"ה, "הרב מיפו" תרם לא מעט להשגתה של הצהרת בלפור, וכפי שכותב כאן במפורש במכתבו, שבימי המלחמה גלה מגוֹלה לגוֹלה - משווייץ ללונדון, על מנת לפעול למימושה של הצהרה שכזו 10 ("מה מאד הייתי חפץ שיתגלגל על ידִי - לפחות על ידי גלוּתי - איזו פעולה, או פעולות, לטובת עניני כלל עמנו ולעניני ארצנו הקדושה ויִשובהּ הרוחני והחמרי ביחוד"). בכלל, גָלה הרב מארץ ישראל "חמוּש ברעיונות שונים לעבוד ולמשא" (אגרת תשלג) 11 . ומעת שהושגה ההצהרה, אף שבעל-כרחו לא יכול היה עדיין לשוב לארץ, החל הרב במרוץ להפחת נשמה בגוויה הציונית, ובהרמת דגל התורה על נס הלאומיות. המלאכה איננה קלה כלל וכלל, ונתקלה בקשיים עצומים, כמעט מכל הכיוונים האפשריים 12 . אך הרב בנמרצות, בנחרצות ובחריצות החל לפעול 13 .
גולת הכותרת של העשייה של הרב היתה גיוס כל הכוחות הנשמעים לו, בארץ ובעולם, לטובת מגמה גדולה זו. כך למשל, בשוויץ, ששהה בה שנה ומחצה בראשית המלחמה, עמדו בראש ההתארגנות הזו, בנו הרצי"ה, בסט גאללן ונֶשָטֵל, ואוהדיו, מעריציו וחסידיו שדבקו בו אז, הרב הנזיר בבאזל, ור' זלמן פינס בציריך. בארץ ישראל, פעל בתוך אנשי הישוב הישן, תלמידו אהובו הגאון ר' יעקב משה חרל"פ זצ"ל, ור' מנחם מענדיל פורוש, שאף הוא כמו הגרימ"ח הכיר את הרב מימי שבתו ביפו טרם שיצא לגלות. בלונדון פעל הרב עצמו, כמובן, ומשם התנהל הכל. ההתארגנות הזו לתנועה גדולה, מוכרת יותר בשם "הסתדרות ירושלים", ומאוחר יותר "דגל ירושלים". הרעיון ידוע: הכנסת שם ירושלים המבטא את הרוח בלאומיות, בציון ("ציונות"), שמבטא יותר את הצד המדיני של הלאומית.
באותם ימים ממש, בירושלים, מחל הרב צבי פסח פרנק, מהלך חדש, בהכתרתו של הראי"ה להיות רבה של ירושלים, ברגע שיתאפשר שובו לארץ.

האגרת
באגרת שלפנינו, עוד לפני שקרם עור וגידים רעיון "הסתדרות ירושלים", מציע הראי"ה לפני נשיא הפדרציה הציונית בבריטניה, הד"ר חיים וייצמן (ה'תרל"ה-ה'תשי"ג, לאחר מכן מנהיג התנועה הציונית ולימים נשיאה הראשון של מדינת ישראל) ולסופר העברי, המדינאי, נחום סוקולוב (ה'תרי"ט-ה'תרצ"ו, חלוץ העיתונאות העברית ומראשי הציונות המדינית, עורך עיתון "הצפירה" 14 ), שעמדו בראש ההתארגנות הרשמית להשגת הצהרת בלפור, להקים ישיבה גדולה בארץ-ישראל, כצעד ראשון בבנין התחיה הלאומית ברוח ישראל סבא בארץ-ישראל, שזה עתה בושר כי בריטניה הגדולה רואה בעין יפה את זכותו של העם היהודי בה 15 .

תשובת שני המכותבים אל הראי"ה
הקשר בין וייצמן\סוקולוב לבין מרן הראי"ה היה קשר רצוף ואלו נפגשו פנים אל פנים בלונדון, ושוחחו ביניהם, כפי שעולה גם מן המכתב הזה. על כן תשובת השניים להרב איננה ידועה במלואה. אמנם, הדים מרוח תשובת השנים ניתן אולי ללמוד משני דברים שעלו לפנינו בעיונינו בענין זה:
א. בספרים "מועדי הראי"ה" למו"ר הרב משה צבי נריה זצ"ל, עמ' שצו-שצז ושוב ב"ליקוטי הראי"ה" א, עמ' 117, מובאת לשונו של סוקולוב ממכתב כתוב בכתב-ידו וחתום בחתימת ידו, מיום ה' בטבת ה'תרע"ח, שבועיים וחצי אחר כתיבת מכתבו של הרב , ובו הוא כותב דברים שמו"ר מגדירם שם "תשובה דיפלומטית של מי שקרא ושנה בילדותו, המטילה את כל העול על כתפי הרב ": "לא עלינו מלאכת-הקודש לעשות. כלי שמשתמשים בו חול, אין משתמשים בו קודש. אנו אנשי חול... על כבוד תורתו החובה והמצוה לקדש את תנועת התחיה בדברים שבכתב ושבעל-פה". הרב נריה קישר בין מאורע זה לבין כתיבת הרב את הפיסקה בפנקסו בלונדון 16 (השמיני מבין "שמונת הקבצים") שנדפסה באורות התשובה טו, יא, כי הוא מצפה ליום ש"כל בוני האומה יבואו לעומק-האמת, אל התוכן האצילי, המקודש, האלקי, של האומה...". גם כשנה קודם לכן, מספר הרב (באגרת תשץ) כי באסיפה ציונית בלונדון דיבר הוא ואחריו סוקולוב, שעל דברי הרב כי יש להשיב את הלאומיות למקומה הקדוש, אמר: "כי כטל של תחיה הם הדברים שיצאו ממני (=מהראי"ה), והם הם יהיו להפרוגרמא היסודית בתחיה הלאומית". הראי"ה לא היתמם וכותב לבנו כך: "עד כמה יתפסו הסכמות כאלה תפיסה מעשית מיד - איני יודע".
ב. הופעתו המיוחדת של הגרי"מ חרל"פ אצל פרופ' וייצמן בבואו לירושלים בשנת ה'תרע"ח כראש ועד הצירים, היתה מן המפורסמות. הודות למרצו הרב ועוז-רוחו שלא ידע חת הציל את כבוד הישיבות והתתי"ם. מאז היו לו כמה קשרים עם וייצמן שכיבדו והעריצו, כנושא דגל התורה בישראל ברמה. בספר הד הרים מהדו"ב, אגרת לד, מכ"ט תמוז תרע"ח, אנו מוצאים שהגרי"מ בירושלים, ניסה לפעול בהשמעת דברים אצל אוזנו של וייצמן אשר עשה באותה עת בארץ, בכמה שיחות ביניהם, עד שזה מעיד על וייצמן ש"הנהו מסור אלי בהתמסרות הכי גדולה". הגרי"מ אף הוא מציע לפני הרב להקים ישיבה מחוץ לירושלים 17 על בסיס תוכניתו של הראי"ה שילמדו בה כל מקצועות התורה וינהרו אליה מכל רחבי תבל. "בענין הכנסת זרם הק' של קדושת קדשנו בבנין אומתנו, להמשיך על כל ענין (לאומי - ה.כ.) צורה של קודש. בהמשך הדברים בסוד שיחתנו בארתי לו (לוייצמן), שרק הוא יכול לפעול לסבב הדבר להכניס זיקי קודש בלב אומתנו באופן שבנין אומתנו יבנה על טבעו האמיתי והפסיכולוגי הטהורה שלו, והוא התענין מאד בהצעותי, והיתה תשובתו 'יאמן לי מר, כי עתה גם אני דוגל לזה, אבל דרוש לזה שיחות ארוכות, ועוד נקדיש עתים על זה'" 18 .
אולם על שיחות השניים לומדים אנו הרבה יותר מאגרת הברכה של הגרימ"ח לוייצמן כשנבחר להיות נשיאה הראשון של מדינת ישראל, שלושים ושתיים שנה לאחר הצהרת בלפור. גם אגרת זו מובאת לפנינו.

הקמת ישיבה ביבנה - רעיון שכבר עלה בעבר
אודות הרעיון עצמו, להקים ישיבה ביבנה דוקא, ראה בספר "חיי הראי"ה" למו"ר הרב נריה זצ"ל, עמ' ריג-ריד, שבשנת ה'תרע"ד, טרם שגלה הרב מן הארץ, ביקר בה ר' רפאל שלמה גוץ ז"ל (ראה אודותיו שם ובמאמרי הראי"ה עמ' 475-479 בדברי הרב בחנוכת בנין בית המדרש למורים "מזרחי") ומסר יפוי-כח לרכוש בנודבו אדמה בכפר יבנה על מנת להקים ישיבה שם. מחשבתו היתה שהרב ינהל את הישיבה שהרי הרב שאף מאד להקים מרכז תורני רוחני ביישוב החדש 19 .
בספר מועדי הראי"ה עמ' שנב ואילך, סוקר מו"ר הרב משה צבי נרי'ה זצ"ל את התגבשות רעיון הקמת ישיבה בארץ-ישראל, במוחו של הרב . החל מתקופת יפו, בה הגה את רעיון "הקמת ישיבה מרכזית לישוב החדש", "משאת נפשו" של הראי"ה, עד כי "עלתה בידו" אז "לייסד התחלה".
אמנם, לייסד ישיבה גדולה ומרכזית ברוח התחיה הלאומית, ועוד כדוגמת "כרם דיבנה" בדוקא, בהשראת רבי יוחנן בן-זכאי שביקש "תן לי יבנה וחכמיה" כבקשת נצח המבטיחה בכך את המשך התקיימות ונצחיות האומה הישראלית, כבר הגה בילדותו, כמו שהבאנו במוטו בראש המאמר, מעדות חברו מילדות.
לאור הפניה של הרב באגרת אשר לפנינו, המופנה למנהיגי הציונות המדינית, להקים ישיבה ביבנה, מענינים במיוחד דבריו שש שנים קודם לה, בשנת ה'תרע"ג, עת היה עוד בארץ-ישראל וכיהן בפועל כרבה של יפו, במכתבו ל"מזרחי" (אגרת תצז): "יש רעיון אחד, שאיננו רחוק מהתגשמות מעשית. יבנה הידועה בחבתה, אפשר כעת על ידי אמצעים ממוצעים לקנות חלק חשוב ממנה, ליסד בה מושבה, לפחות קטנה, ביחד עם ישיבה הדורה באיכותה, המתקרבת, כמה דאפשר לנו, לאותו החזיון המזהיר, המעודד את כל כחות חיינו הרוחניים, מהעבר הרחוק של "כרם ביבנה" (ברכות סג:), אשר עם כל קָטננו הבלתי-משוער לעומת ענקי-אל (קידושין מ:) אלה, בנים אנחנו להם, ובעקבותיהם הננו חפצים ללכת. החילונו כבר להתקרב לזה איזה צעד המביא לידי מעשה בעה"י, אבל המון כחות עוזרים צריכים לזה, והאגודות "המזרחיות" להן נאה להיות המתיצבות בכל חפץ-לב בראשיות של הגדוד הפועל והעובד. אולי יחנן ד' וחפץ הטוב הזה בידינו יצלח, להחל להשיב לישראל ברק אור קודש זה, המאיר לנו באורו למרות מרחקי-הזמנים ותמורות-החיים הרבות".
במסגרת פעילותה של תנועת "דגל ירושלים", עת שחָבַר הרצי"ה אל אביו בלונדון, על מנת לשוב עימו ארצה, לאחר שהסתיימה מלחמת העולם, כותב הרצי"ה מ-Westcliff שבאנגליה, אל ר' זלמן פינס היושב בציריך, שוויץ, אשר היה פעיל תנועת "דגל ירושלים" שם, והיה ממכותבי הראי"ה התדיריים: "יש לחשוב אולי גם את גאולת הכותל המערבי וכל סביבותיו ואת גאולת הכפר יבנה או לפחות ה'כרם' וה'כניס אל יהוד אשר שם', שכבר התחילו בזה בעסקנות פרטית קטנה ולא עלה הדבר עד עתה, ועתה ראוי הוא... תשים הסתדרתנו הגדולה... לרכוש לו לישראל... מקום הצלת והמשכת עבודת רוחנו ופעולת חייו הנפלאה, אחרי הריסות מעמדנו הלאומי-הממשי..." 20 .

עוד על המכותבים ויחסי הרב עימם
יחסו של הרב אל שני המכותבים היה יחס חם במיוחד. שניהם שנו בילדותם, וסוקולוב, המבוגר מבין השניים, אף נטל לעצמו את התפקיד לקרב בין החרדים לציונות, בהיותו ראש ההנהלה הציונית, ואף בימים של הקונגרסים הציוניים הראשונים. באגרות אחרות (כת"י) מכתיר הראי"ה את הפרופ' וייצמן בתואר: "איש חי רב פעלים שר וגדול בישראל". ובאגרת תתקיז (אותה כתב לוייצמן בשובו ללונדון ממסעו לארץ ישראל אחרי ההצהרה): "גדול ליהודים ומרומם בעמים, רב העליליה". ולא פחות מכן מגדיר את נחום סוקולוב, באגרת אחרת (כת"י): "החכם המרומם הסופר הגאוני, רם וגדול בישראל", ושוב באגרת א'ק: "מנהיג תחיתנו המדינית".

הצעה להקמת ישיבה ביבנה
מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל
אגרת מכתי"ק
אברהם יצחק הכהן קוק
רב ואב-בית-דין
דעיר הקודש יפו והמושבות תבנה ותיכונן במהרה בימינו אמן
כעת מתגורר בגולה בקהילת הקודש
מַחֲזִיקֵי הַדַּת
פה לונדון יצ"ו

ב"ה, י"ח כסלו תרע"ח
ד' עמכם גבורי החיל, החכמים הנעלים, מר נחום סוקולוב , ומר ד"ר חיים ווייצמאן נ"י,
שלו' רב,
צר לי שלא יכולתי אמש בשעה הרוממה להפגש את כבודם, ולא לדבר דבר באזני הקהל, במה שנוגע לעניני השעה הגדולה שאנו עומדים בה, על כן אקח בזה עם כבודם דברים אחדים, להיות לראשית המו"מ שלנו.
אני רואה שהכרח גדול הוא לקדש את תנועת התחיה, להודיע באופן רשמי לעם וכל ישראל את קדושת האמונה בה , ואת התגלות קץ המגולה בתחילת צמיחתו שכבר הוא בא ומאיר, כדי שינהר הגוי כולו בהמוניו לארץ ישראל בהתלהבות קודש. ולזה צריכים אנחנו הכנות מעשיות, עשויות על ידי ידועי הרבנים וציבורים חשובים של שלמי אמונים, יחד עם ראשי התעמולה הלאומית. מצד העסקנות הציוניות ראוי הוא לדעתי להחל בהכנה מעשית, הרומזת על אש הקודש של אמון התורה, וקִשורה עם תחית האומה בארצה. לדעתי ראוי להסכים שתיכף כשתכנס "יבנה" ברשותנו, נשתדל לקבע שמה במקום "הכרם" ביבנה, ישיבה, לתורה, במובן רחב, שתכלל בקרבה כל חכמת ישראל, לכל מקצעותיה, לזכרו של רבן יוחנן בן זכאי, עליו השלום.
אנכי יצאתי לחו"ל לשם מטרה זו לכתחילה, ועתה הגיעה שעת המעשה. הבו נשלבה ידים לשאת ברמה את דגל התחיה בכל מחנה ישראל, ונִסו יראה גם בכל קצוי תבל, גם מעל לגבול ישראל.
יהיו כעת דברי מעטים. לכשאקבל תשובתכם הנכבדה, אולי נשוב לדבר, בכתב או בעל פה.
ברגשי כבוד, ובברכת תחיית עם ד' על אדמתו בקרוב,
הק' אברהם יצחק הכהן קוק

מכתב לנשיא המדינה הראשון עם הכנסו לתפקידו
מרן הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל
אגרת מכתי"ק
ב"ה כ"ג שבט תש"ט לפ"ק, ג' לסדר משפטים
הוד כבוד מעלתו המורם מהעם, נשיא מדינת ישראל, פרופ' חיים ווייצמן , ירום הודו.
הנני לברכהו מעומק לב ונפש, להתעלותו ולהבחרו לנשיא מדינת ישראל. יאריך ד' ימיו ושנותיו בנעימים, לנוב בשיבה טובה, ויתחדש כנשר נעוריו, עד ביאת ינון משיח צדקנו, לראות בהנחמה השלמה ובהפרחתו של עם קדשנו על אדמת קדשנו, שלפניו יכרעו ברך כל העמים ויתברכו בו כל הארצות.
גדול מאד מנת חלקך אשר נפל לך בנעימים, כי לבעבור עוצם התמסרותך לעם קדשנו, ואדיר חפצך מאז לראות בהתבצרותו על אדמת קדשו ובחירותו והשתחררותו מעול הגוים אשר שם על צואריו, כי על כן זכית, ובעל הגמול ב"ה שילם לך כפעלך הטוב, וחננך לראות בהסרת העול של שעבוד המלכיות מעל בניו האהובים לו אהבה בלי מצרים, וגם הקים אותך לנגיד על מדינת ישראל, והפקיד בידך את גורל עם קדשו. אשריך ואשרי חלקך.
יחד עם זה, הנני לעורר ולהזכיר נשכחות, את אשר המתקנו סוד בשיחות ארוכות וקצרות לפני שתים ושלושים שנה, עת עלית להר קדשנו בראש חברי ועד-הצירים ובפיכם בשורת ההצהרה הידועה. ואם כי אותה האומה לא זכתה לגמור את אשר החלה וחזרה והחמיצה והחליפה עשרת מונים, ורבים חללים חללי בת עמי בארץ קדשנו הפילה, ונתגלתה פרצופה האמתי, שהיא גם היא שורש של לבן הארמי הנאמר עליו, ארמי אובד אבי, והוציאה "ספר הלבן", והלכה מדחי אל דחי, עד שטבעה בִּיוֵן מצולה, בכל זאת, אז בה בשעתה שניתנה ההצהרה, היתה ההרוחה ופקידה שמימית להתעוררות תקומה ובנין. ודברינו אז בחדר הפנימי שלך, באין איש בינים בינינו, היו אך דברים של גילוי לב, היוצאים מהאֵמון הפנימי. ואז הבעתי אמון בך ובחכמתך, כי תדע את אשר לפניך לסבב ולהתאמץ בדעת ובבינה, להשיב לישראל את כליל הודו ותפארתו, תפארת גדולה ועטרת ישועה, מבלי ללכת אחרי סתימי העיינין, האומרים ישראל ככל הגוים הנם, ותדע איך לישא ראשם של ישראל, למען יכירו וידעו כל הגוים וכל העמים כולם בכל ארץ מושבותם, כי מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ובשביל שהם מדובקים בד' אלקים חיים, הובטחו מפי עליון לנביאו נאמן ביתו, "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה".
ואתה בשכלך הגדול ובינתך הרחבה, שמת אז את לבך, ושמעת באזן קשבת לדברי שיצאו מדמי לבבי, וענית ואמרת: "לאט. לאט. לא בבת אחת יוכל הדבר להולד, להפוך כל הלבבות בלא הדרגה. אך מעשה ד' הוא, וכשאתיישב ישיבת קבע בארץ ישראל, עוד נמשיך הלאה בשיחות תכופות, למען נבין איש את רעהו, למצוא דרך בהדרגה, דרגה אחר דרגה, להרים קרן ישראל ועוזו בשחקים". אלה הדברים אשר דברת אז באזני.
עתה אתה ברוך ד'. היום הרת עולם, הגיעה העת ובאה השעה הגדולה אשר עיני כל בית ישראל מצפים ומיחלים לעמוד בקרן אורם, וכשם שנשתחררו בגופם מעול הגלות של הגוים אשר אמרו להכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד, כן ישתחררו גם ברוחם מעול הגלות להיות מופגים מכל הדיעות המתועבות שנספגו בתוכם במשך ימי החֹשך והגלות. וכשם שחזרו לארצם וארץ ממשלתם, כן יחזרו למלכותם ולדעת קדשם, היא התורה אשר בה מלכים ימלוכו, נהרא שמכיפיה מתברך, ולהשלמת הגאולה של גלוי אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.
עתה עתה הוא הזמן להתחיל במִלוי הבטחתך לפעול ולעשות כפי אשר אני מקוה שזהו המצפון הפנימי שלך 21 .


^ 1. מבוא למכתבי הראי"ה קוק והגרי"מ חרל"פ לוייצמן וסוקולוב המובאים להלן, נכתב על-ידי הראל כהן.
^ 2. "מלחמת-עולם של עכשיו, צְפִיה נוראה גדולה ועמוקה יש בה, מצורף לכל גלגולי הזמנים והוראת הקץ המגולה של התיישבות ארץ-ישראל", אורות, אורות מאופל, "המלחמה" סע' א.
^ 3. פרקי חזון נוספים מעין אלו קובצו על ידי מו"ר הרב משה צבי נרי'ה זצ"ל בספרו ליקוטי הראי"ה א, עמ' 115.
^ 4. ניצניה כבר נראו באביב ה'תרע"ז, אז כתב הראי"ה: "כמובן החדשות הרוסיות מענינות באיזו מדה. בע"ה נוכל לומר שניצוץ אור קטן ממגמתה של ההריסה העולמית ע"פ עצת ד' אשר שם שמות בארץ כבר הולך ומתגלה".
^ 5. וכך המשיכו תכיפות מאורעות הגאולה: בז' באייר ה'תר"פ התקיימה ועידת סן-רמו (איטליה), שייצגה את רוב מעצמות בעלות הברית, וקיבלה את הצהרת בלפור. בכך חזרה והוענקה הכרה, בינלאומית הפעם, בזכויות העם היהודי על ארץ ישראל על שני עברי הירדן. בי"ד בתמוז ה'תר"פ הצטרפה אמריקה להחלטת סן-רמו. בכ"ח בתמוז ה'תרפ"ב אישר אף חבר-הלאומים את החלטת ועידת סן-רמו, רק שבאופן שרירותי כרתו את עבר הירדן המזרחי מן ההכרה. וראה עוד בספר צניף מלוכה למו"ר הרב משה צבי נרי'ה זצ"ל, במאמרו הגדול היסודי "זכותנו על ארץ ישראל", במיוחד מעמ' 226 ואילך.
^ 6. כעבור שנים ספורות יחל העם הבריטי לצד הערבים להתנכל ליישוב היהודי בארץ ישראל, ויתחיל אז, אמנם בהדרגה, אך בקצב מתגבר, המאבק בבריטים עד לגירושם מהארץ.
^ 7. אור-החיים הקדוש כד, יז בענין "בעִתה - אחישנה", בדרך שתבוא הגאולה.
^ 8. נתפרסם ב"קול ישראל" בטאונה של "אגודת ישראל" בירושלים, ט"ז בכסלו ה'תרצ"ג.
^ 9. במאמר "לזכר הלורד בלפור", מאמרי הראי"ה עמ' 248-251.
^ 10. ראה מאבני המקום יא, עמ' 61, דברי תלמידו הרב קניאל: "כי שליח ההשגחה העליונה הוא היה גם באותם הימים ההיסטוריים שלפני מתן הצהרת בלפור. הוא היה בזמן המלחמה בשוייץ. בקשו מלונדון שיבא שם לקבל עליו עול רבנות. הוא לא רצה. הוא חשש שאם יקבל רבנות בלונדון, אז לא יוכל מהר לשוב אל הארץ. בכל זאת כתב להם, בהיותו בטוח שתוצאות המלחמה העולמית תביאנה בכנפיהן ישועה לישראל, וצמיחת הישועה תתחיל ממדינת אנגליה הנאורה, לכן רוצה הוא להיות במטרופולין של המדינה הזאת, אולי יוכל במה שהוא לסייע ולעזור בהשגת זכות עמו על מולדתו", עיין שם על פועלו במפורט. וראה באגרות הראי"ה אגרות תתלב-ג, תתנב, תתנו, ובמאמרי-הראי"ה עמ' 331-332. וראה דברי הרב מאיר בר-אילן ז"ל בחזון-הגאולה עמ' שמ, ודברי הרצי"ה בשיחותיו מס' 14 סע' 15, ומס' 31 סע' 12-17, ומס' 59 עמ' 13-16, וב"לשלושה באלול", א סע' סד ובקובץ "במערכה הציבורית" עמ' נח-נט ובמתוך התורה הגואלת חלק א, עמ' מ, מח; חלק ב, עמ' רפח. ראה גם באינצ' של הציונות הדתית כרך ה, עמ' 187-190. מועדי-הראי"ה עמ' שצא-שצד. חיי-הראי"ה עמ' ריח-ריט. וכן: "הרב קוק וההתישבות החילונית - מסעות ומגעים", יעקב הדני, ירושלים ה'תש"ם, עמ' 71, הערה 2. "מזכיר הרב" לר' שמעון גליצנשטיין, עמ' לח-מ. שבחי הראי"ה עמ' קלט-קמ. ובספר "הראי"ה קוק" להרב-השר יהודה-ליב פישמן-מימון, עמ' קלד-ח.
^ 11. וראה בפרקים הנפלאים: "הרב שגלה", ו"הדוגל בירושלים", למו"ר הרב משה צבי נרי'ה זצ"ל, כפי שנדפסו בספרו ליקוטי הראי"ה חלק א, עמ' 111-120.
^ 12. ראה אגרות לראי"ה אגרת פז מהמזכיר הראשי של ועד העיר האשכנזי של ירושלים, הרב ברוך ראובן שלמה הלוי יונגרייס, על הדאגה, כי בעקבות ההצהרה, ובעקבות כיבוש הארץ על ידי הבריטים, יש אופוריה של הצלחה בהגשמת הרעיונות הציוניים ויישובה של הארץ, אך תוך קיפוח צרכי הרוח והדת וכל המוסדות התורניים, וכי כל הממון נמצא אצל החילוניים. בתקופה זו החל מתח גדול בין דתיים לחילוניים בשל כך - ראה אגרות לראי"ה מאגרת פט ואילך. ומצד אחר: לאחר שקרא את תוכניתה של "הסתדרות ירושלים", מֵיצר הרב יהודה ליה הכהן פישמן-מימון, ששהה בניו-יורק, במכתב ששיגר אל הרב ללונדון, על כי הרב מקים תנועה חדשה. הוא מבקש להשתמש בתנועת "המזרחי" לשם הגשמת רעיון זה של הרב (מנגד - דעת הרב מובאת באגרת תתעה), שהוא מעיד כי "אנכי יודע, כי מחשבה זו תפעם זה זמן רב בלב כבוד-תורתו המלא אהבה רבה וקדושה לעמנו ולארצנו ולכל קדשנו" (אגרות הרב מימון חלק א אגרת קפד). וראה עוד שיחות הרצי"ה מס' 14 "שיבת ציון", סע' 15; מס' 74 "תשובת הדור", סע' 6.
^ 13. ראה בכל האגרות של הרב, הסמוכות ונראות לתאריך של הצהרת בלפור.
^ 14. ע' עוד באינציקלופדיה לציונות הדתית כרך ה, בערכו של הראי"ה, עמ' 317.
^ 15. ראה עוד שיחות הרצי"ה מס' 14 "שיבת ציון", סע' 15.
^ 16. "קובץ קטן" (ח) סע' קכו.
^ 17. באגרות לראי"ה אגרת צג מציע אחד מגדולי חכמי ירושלים, הרב ר' שלמה מנחם ויינטרוויב, להקים את הישיבה הזו בחברון.
^ 18. בכ' במנחם-אב ה'תרע"ח פרסם הגרימ"ח "מכתב גלוי" בן ט"ז עמודים ביחס "אל מגמת פני האידיאל של מעלת כבודו מרן שליט"א להשתדל בכל עוז לייסד ישיבה עולמית בעיר קדשנו ותפארתנו ירושלים תובב"א, שיהיה איזה כח מכריע על תגבורת החול" (לשונו במכתב אל הראי"ה ללונדון, "הד הרים" מהד' אלון-מורה ה'תשנ"ז, סי' מב). מה חבל שמכתב גלוי זה איננו בנמצא, אף שנמצא לו גואל בשנת ה'תשל"ג שהוציא לאור מהד' צילום של המכתב והדפיסו כקונטרס עצמאי, דק בעוביו ומותניים עבות לו בדקות אמריו.
^ 19. אגב, שם מזכיר הרב נרי'ה זצ"ל את קיומה של האגרת הנדפסת לראשונה להלן.
^ 20. צמח צבי אגרת פ, עמ' ר.
^ 21. ההמשך לא נמצא לעת עתה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il