בית המדרש

  • מדורים
  • מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

גילה בת רחל

פתיחה לספר דודי לצבי – התכתבות שני הגדולים הנ"ל

לתולדות הרצי"ה והרב הנזיר

undefined

הרב הראל כהן

אדר תשס"ט
9 דק' קריאה
רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל היה מספר כי מפאת היותו בן "הרב מיפו", שהיה מפורסם בגדולתו, הופרע מאד בטרדות ציבוריות גם כש"הסתתר" בישיבת "פורת יוסף" בה ניסה ללמוד מבלי שיפריעוהו בבית אבא ביפו עסקני הציבור. אז חשב לנסוע לישיבה בטעלז, או לישיבות שבסלובודקה או אפילו לאחת מישיבות הונגריה, כדי להתרכז בלימודיו. לאחר התייעצות עם אבא מרן זצ"ל, ועם מורו ומדריכו הרב בנימין מנשה לוין זצ"ל, וכן על פי עצת ובהשפעת ידידו הרב ד"ר משה אוירבאך זצ"ל, מנהל בית הספר "נצח ישראל" בפתח-תקוה, נוסע ר' צבי יהודה אל אחיו של זה האחרון, הרב ד"ר יצחק אוירבאך זצ"ל, רבה של הלברשטאט שבגרמניה.
בתענית אסתר ה'תרע"ד מגיע בן "הרב מיפו", הרצי"ה, למחוז חפצו. שם הוא מקבל משרה של מגיד שיעור לבעלי בתים ולקבוצת צעירים. בתוכנית מטרת נסיעתו היתה הכוונה להשתלם שם בתורה ואף בהשכלה כללית. את תלמידיו לימד גפ"ת ותנ"ך. הוא עצמו התרכז בלימוד תורה בהיקף ובעומק רב (מסכתות שבת, חולין, עירובין, שולחן-ערוך יורה-דעה ופוסקים). את מירב זמנו הקדיש ללימוד עצמי, וכמעט שלא עסק בפעילות צבורית. תקופה זו הגדיר הרצי"ה "כתקופה גדולה מאד וחשובה מאד" להתפתחותו בלימודו. שם הרחיב גם את השכלתו הכללית ושמע מעט הרצאות בפילוסופיה והרצאות בענייני מדע ורוח בכלל.
בקיץ ה'תרע"ד הוזמן ויצא אביו מרן הראי"ה לביקור בגרמניה, כדי להשתתף ב"כנסיה הגדולה" של "אגודת ישראל" שנועדה להתקיים בפראנקפורט ואחר-כך בברלין. ממכתבי הרצי"ה אנו שומעים כי הוא ראה חשיבות עליונה בהשתתפותו של אביו במה שנראה היה כבמה ממנה ניתן להשפיע הרבה על כלל-ישראל ביחוד בענין ארץ-ישראל, והדגיש חשיבות זו במכתביו לאביו.
הראי"ה התכוון בנסיעתו זו גם להיפגש שם עם כל הגדולים המופיעים שם, כדי להשפיע עליהם לפעול למען העליה לארץ ישראל. עננים שחורים הקדירו את שמי אירופה - פרצה מלחמת העולם הראשונה. הכנסיה בוטלה אך הרב נשאר בגרמניה.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בט' באב ה'תרע"ד, נאסרו הרב ובנו כנתינים זרים של מעצמה אויבת (נתינים רוסיים). הרב זצ"ל בשל מעמדו שוחרר מיד ונסע לשוויץ הנייטרלית. ר' צבי יהודה נאלץ להשאר עוד איזה זמן בעיר משכנו, וכשסוף-סוף לאחר מאמצים רבים, הותר לו לצאת ממנה נסע אל אביו לשוויץ. נמנעה מהם האפשרות לחזור לארץ.
בשוויץ לימד הרצי"ה בבית-ספר בעיר ליד ז'נבה, אך בעיקר ישב ולמד עם אביו את "כל התורה כולה פעמיים", כפי שלימים העיד.
מתוך שקידת התורה הזו פגשם הרב הנזיר זצ"ל: "באתי אליו (=אל הרב זצ"ל). מצאתיו עסוק בהלכה עם בנו, נסבה שיחה על חכמה יוונית וספרותה שלא סיפקה עוד נפש היודעה ממקורותיה הראשונים".
כמה חודשים ישבו בסט-גאללן בשוויץ. יתכן שנבחרה עיר זו משום שבה ישב לפני כן ר' שמואל קוק אחיו הצעיר של הראי"ה, שם פעל להפצת הרעיון הציוני ואשר נהג לחתום שם על מכתביו: "איש ירושלים המתגורר כעת בשוויץ, ס"ט גאללען".
באותה תקופה, עת נשבו בחוזקה רוחות המהפכות החברתיות בעולם כולו ובמיוחד במזרח-אירופה, ערב המהפכה הקומינוסטית, נפתחו שערי דעה כלליות בפני בני נוער שהיתה ידם משגת ללמוד באוניברסיטאות. בחורי ישיבה מוכשרים במיוחד שהרגישו כי מילאו כריסם בש"ס ופוסקים, ביקשו גם להעמיק חקר בפילוסופיה כללית ובעיקר בפילוסופיה היהודית שלא פגשו בה בישיבות.
בין הגולים ממזרח היבשת אל האוניברסיטאות שבמערבה היו גם כמה שלימים הפכו לתלמידי-חכמים מפורסמים במיוחד, גדולי ישראל, ומנהיגי ציבור חשובים: הרב יצחק הוטנר זצ"ל ראש ישיבת ר' חיים ברלין בניו-יורק ומחבר הספרים "פחד יצחק". הרב יעקב יחיאל ויינברג זצ"ל ראש הישיבה במונטריי שבשוויץ ומחבר השו"ת "שרידי אש" והספר החשוב "לפרקים". הרב יוסף דוב סולוויצ'יק זצ"ל, לימים רבה של בוסטון וראש ישיבה-אוניברסיטה בניו-יורק ומחבר ספרים רבים. וכן מרן הרב יצחק הרצוג זצ"ל שנבחר לכהונת הרב הראשי לארץ-ישראל אחרי מרן הראי"ה קוק. וכן הגה"צ האדמו"ר הרב מנחם מנדל שניאורסון זיע"א המוכר יותר בכינוי "הרבי מליובביטש".
לרשימה זו מצטרף הרב הנזיר רבנו דוד כהן זצ"ל. אחר לבטים רבים הוא מתעתד ללמוד באקדמיה בפרייבורג שבגרמניה, שם למד בשנת ה'תרע"ד עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. שם קירבו רב הקהילה הרב ד"ר צימלס זצ"ל. בדרך לא דרך הצליח להימלט אל שוויץ הניטרלית. בבאזל התגורר בבית ה' יצחק רקובסקי ז"ל. כמו כן היה בן-בית בביתו של רב העיר הרב ד"ר אשר מיכאל (ארתור) כהן זצ"ל אשר פרש עליו את חסותו. את בנו הד"ר מרדכי הכיר הרב הנזיר עוד מפעילות חינוכית משותפת בגבול גרמניה-שוויץ במסגרת אגודת "שומרי תורה". בבית-הספר היהודי ובבית-המדרש הסמוך לבית-הכנסת מסר שיעורים. יחד עם חברו הד"ר מרדכי כהן ייסדו את ה"קיבוץ אקדמי עברי", אגודה של סטודנטים תורניים שנפגשו ללימוד משותף ושמיעת הרצאות תורניות-מחקריות.
הרב הנזיר וחבריו הסטודנטים הצעירים הקימו את הקיבוץ שכלל גם כאלו בלא רקע ישיבתי, תוך מתן דגש על הלימוד בצוותא. היו כאלו שלא היו מוכשרים ללימוד עצמי, ולכן הקפידו שלא יהיה הלימוד עצמי כבישיבות ומאידך גם שלא יהיה בסגנון של האזנה להרצאות, כדי ליצור את שמחת הלימוד המשותף.
בכ"ח במנחם-אב ה'תרע"ה טבל מרן הרב הנזיר ר' דוד כהן זצ"ל בנהר הרהיין ביוצאו לדרך אל מי שעתיד היה להיות למורו ורבו כשספר "שערי-קדושה" בידו. אל הרב הנזיר בבאזל הגיעה השמועה שמרן הראי"ה שוכן באותה מדינה, כמאתיים קילומטרים מזרחה, בעיר סנקט-גָלֶן. על אודותיו של הרב הנזיר, אז הסטודנט דוד כגן, סיפר למרן הרב זצ"ל, הרב אליהו בוצ'קו לימים מייסד וראש-ישיבת מונטריי בשוויץ. הרב הנזיר שמע על מרן הרב זצ"ל מחבירו זה הרב אליהו בוצ'קו ומחותנו ר' שמואל חיים נפתלי שטרנבוך ז"ל, יהודים אמידים יוצאי מזרח-אירופה, אשר מסרו דרישות שלום אל הרב הנזיר מנסיעותיהם לסט-גאללן שם היה בבעלותם בית-חרושת, והם שידכו בין הרב והתלמיד. הם אמרו כי יביא המפגש ברכה לעם ישראל והציעו שיפגשו במהרה. אף גם סייעו בארגון הפגישה. הרב הנזיר נהג לכנות את ר' אליהו בוצ'קא "השדכן שלי" או "המתווך שלי". נחום שטרנבוך, גיסו אף שלח אל הרב הנזיר תמונה של הראי"ה. יתכן שהרב הנזיר שמע על אודות הראי"ה גם מחברו הטוב ר' מרדכי כהן ז"ל, שכן הראי"ה ביקר בבית אביו הרב אשר מיכאל (ארתור) כהן זצ"ל רבה של העיר באזל, בחודש מרחשוון של אותה שנה. ראה אגרות-הראי"ה אגרת תשו.
אז יפנה הרב הנזיר במכתב אל הראי"ה:

בע"ה אור ליום י"ז בתמוז תרע"ה, בזיל
לכבוד הרב הגאון הגדול, הגאבדק"ק יפו באה"ק תובב"א.
ברגש של בושה וספק אפנה עתה למעלת תורתו בדברי, דברי נכנע ותלמיד. הרצון לטוב ישאני לבקש השפעה ממקום שהיא באה, מלמעלה למטה, להתאבק בעפר רגליו. ואמנם רב המרחק ממקום וממני, ענותו תרבני 1 , לתורה מפיו ולמוסר שפתיו אצפה. ואם כי הכלים אינם מוכנים לקבל ברכת ה', בא לטהר הנני. ושמא על כגון דא אמר החסיד מן הזהירות שלא תרבה להזהר.
אם דעתו דעת תורה נוחה מזה, רצוני לבוא למקום מושב תורתו ולזכות ליהנות מזיוו.
אחרי בקשת סליחה
ובברכת תלמיד לרב
דוד יא"ל הכהן

כעבור חודש ימים בי"ז באב כותב מסט-גאללן הרב בוצ'קו אל הרב הנזיר: "אתמול דברתי עם הרב אודותיו. הרב אמר לי בפירוש שחפץ בביאתו. על שאלתי מדוע לא השיב לו עד עתה, אמר לי בזו הלשון: אם כתבתי לו אז היה בזה התחייבות מצדי ואהיה תמיד בספק שמא לא קיימתי עדיין תשובה קוקית...". חמישה ימים מאוחר יותר נשלח המכתב המיוחל מבית הראי"ה (אגרת א בספר זה).
מיד עם קבלת מכתב זה, לאחר הכנות רוחניות, אכן נסע הרב הנזיר אל הראי"ה. את סיפור הפגישה המאלפת הזו בין הרב ותלמידו, גולל הרב הנזיר במבוא לכרכי אורות-הקודש שערך, וכן בפרקי יומנו, כפי שמובא בנזיר-אחיו חלק ראשון עמודים רס-רסא.
"נפתחה תקופה חדשה בחיי" הוא כותב על אותו יום המפגש: "נהפכתי והייתי לאיש אחר, לב חדש ורוח חדשה בקרבי, נפסקו היחסים הנפשיים עם המשפחה, עם כל היקרים והחביבים. מוזר הייתי לאחי נכרי לבני אמי, בטל לגמרי האני, בביטול היש, ובאהבת הכל, ושערי קדושה ושערי בינה עליונה נפתחו לפני".
"מצאתי לי רב", הוא כותב אז, ולימים הגדיר את יום הפגישה עם הראי"ה "הוא יום המהפכה בחיי" (מגילת-סתרים ג, עו). כעבור שבוע משובו מן הפגישה, לבאזל, כתב מכתב לרבו החדש, ובו הוא בעיקר עוסק בענין מדת הענוה. (המכתב נדפס בקובץ "קול צופיך", ובנזיר-אחיו שם, עמודים שח-שט, אגרת ב.) למכתב צירף מכתב אל בן הרב , הרב צבי יהודה זצ"ל, ששהה אותה עת במחיצת הוריו בסט-גאללן. מרן הראי"ה ענה להרב הנזיר תשובה ארוכה ומופלאה וזו נדפסה באגרות-הראי"ה, כאגרת תשמא (לימים העתיק הרב הנזיר את תוכנה לתוך אורות-הקודש כרך ד, הענוה-האצילית פרק יז). למשלוח אגרת זו צורפה אגרתו של הרצי"ה. כך החלה לה התכתבות עניפה בין השניים שהופכים לחברים קרובים למרוצת חייהם.
הרב הנזיר היה שוקד בספריית האוניבירסיטה בפילוסופיה העתיקה, במקורותיה, ובתולדות ההגיון בארץ המערב, בהשוואה להגיון העברי, הנבואי, והתלמודי, השמעי. היה אף מקשיב להרצאות בתורת המשפטים ובמדעי-הטבע: בתורת הפיסיקה האכספירמנטלית, המכניקה, תורת האור, אופטיקה, וחשמל, והידרו-חשמל, וכן תורת הכימיה, הבלתי אורגנית, ליסודותיה הרבים, מעיין בספרי הלימוד למקצועות אלו, ורוכשם. כן היה שומע הרצאות על חכמת התכונה, הספירות.
בשבט ה'תרע"ו קיבל על עצמו מרן הראי"ה את עול הרבנות של "קהילת מחזיקי הדת" בלונדון באורח זמני, על תנאי, שבעת שיותר לו לשוב, ישוב לרבנות עירו יפו. הרצי"ה נשאר בשוויץ והמשיך ללמוד וללמד. מאוחר יותר הצטרף אף הוא ללונדון לארבעת החודשים האחרונים שלפני הנסיעה ארצה.

"חלוצים הראשונים בני החיל קרואי ההשגחה העליונה"
הימים ימי ההכנה להצהרת בלפור, וישתתף הראי"ה בפעולות להשגתה. בארבעת השנים שלאחר הצהרת בלפור, אשר פורסמה בטו"ב במר-חשון ה'תרע"ח, ביקש הראי"ה להקים תנועה דתית-לאומית חדשה בשם "דגל ירושלים", ושאף לארגן בתוכה ציבור גדול של שלומי אמוני ישראל למען שיבה רוחנית מקודשת של כנסת ישראל לארץ-ישראל. ר' צבי יהודה עמד לימין אביו גם במשימה זו ואמנם הוקמו הסתדרויות אחדות למטרה זו באנגליה בכמה מקומות, בהולנד, בשוויץ בכמה מקומות ובפולין.
מטרת תנועת דגל ירושלים היתה להוות השלמה לתנועת הציונות למפלגותיה, ויפרסם הראי"ה כרוזים וחוברות בענין זה.
מספר הרב הנזיר ביומנו: "בן הרב, הרב צבי יהודה הכהן קוק, שנשאר בשווייץ, ניגש ליסד שם סניף הסתדרות ירושלים. התאספו החברים בני ה"קיבוץ האקדמי העברי" והנה נתברר שהדברים אינם ברורים לגמרי, ונשמעה דרישה לבירור הרעיון ה'ירושלמי'".
החברים דנו בדברים ופעלו יחדיו באופנים שונים על-מנת להשריש בלבות יהודים רבים ככל האפשר את רעיון התחיה והקדושה שיש לזרוק בתנועה הציונית. חבורה קדושה זו היתה המנוע של תנועת "דגל ירושלים" שמכוחה נוסדה אחר-כך ישיבת "מרכז הרב", כמובן הכל בהשראתו ובהנהגתו של מרן הראי"ה. ערב הקמת הישיבה, בט"ו בכסלו ה'תר"ף, כותב הגאון הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל אל הרב הנזיר, מתוך הוקרת פעלותיו בשוייץ: "...הננו בטוחים כי מעתה התאזר עז בכל כח השפעתו הגדולה, ובכל אופני ההזדמנות, לחזק ולעורר את כל העושים והמעשים נושאי דגל הסתדרתנו הק', כראוי לחלוצים הראשונים בני החיל קרואי ההשגחה העליונה , בשעה הגדולה הזאת שכל פעולה ומעשה היא הוספת נדבך להבנין הגדול והנהדר של כלל האומה...".
אמנם מחמת חוסר כוחות ארגוניים-מעשיים חדלה התנועה להתקיים סמוך אחרי שוב הראי"ה ארצה.
הרצי"ה שב ארצה עם הוריו בשלהי שנת ה'תרע"ט, אך כעבור שנה שב לאירופה, לפעול למען תנועת אביו אצל גדולי התורה. בוורשה נשא את הרבנית חוה לאה לבית הוטנר עמה שב לארץ לירושלים לבית אביו. באותה שנה, שנת ה'תרפ"ב עלה אף הרב הנזיר ארצה להסתופף בצל רבו הרא"ה קוק. יחדיו ייסדו את ישיבת מרכז הרב והיו מלמדים בה. אז ישא הרב הנזיר לאשה את ארוסתו מזה שתים-עשרה שנה, ששיבושי הדרכים שנבעו מאימת המלחמה מנעו את נישואיהם עד כה. מעתה גרו הרב הנזיר והרצ"י בשכנות עד סוף ימיהם. "ידידות ישנה וקרבה נפשית אידיאלית" - כך הגדיר הרב הנזיר באיגרותיו את הקשר החברי.
תלמידים מספרים כי פעם, באמצע שיעור, אמר הרב הנזיר לתלמידים: אם תביטו עכשיו החוצה, תראו את הרב צבי יהודה הולך בחוץ, התלמידים הנדהמים והסקרנים חיש מהר קמו והביטו מבעד לחלון, לתדהמתם נראה הרב צבי יהודה הולך בחוץ.
ביום שחרור ירושלים, כ"ח באייר ה'תשכ"ז, הגיעו במשותף בג'יפ של הרב הראשי לצה"ל ולימים הרב הראשי לישראל הרב שלמה גורן זצ"ל שהיה חתנו של הרב הנזיר, אל הכותל המערבי שזה עתה שוחרר.
גדולי ראשי ישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות הם מתלמידיהם של השניים. וכך דרכם המשותפת בשווייץ, בלונדון ובירושלים עיה"ק היתה פריצת הדרך לתנועת התחיה התורנית-הלאומית לדורות הבאים.
בכ"ח במנחם-אב ה'תשל"ב נלקח מרן הרב הנזיר לגנזי מרומים. מספר הרב שאר-ישוב כהן שליט"א: הרב הנזיר הובא מבית-החולים שערי-צדק (הישן) אל בית הרב, הוא הבנין הישן של ישיבת "מרכז הרב". שם נאמרו מזמורי תהילים. הניחו את מיטתו על השולחן שרגיל היה ללמד את שיעוריו עליו בחדר הקטן של אוצר-הספרים. הגאון הצדיק הרב ר' רפאל בן הגאון הצדיק הרב אריה לוין זצ"ל אמר לי כי עלי להשים מעפר ארץ-ישראל על עיני אבא, ואמר את הפסוק "ויוסף ישית יד ימינו על עיניך". היה קשה לי הדבר אך בלב נשבר ונדכא עשיתי זאת. משם הובא אל ביתו שברח' עמוס. הרב צבי יהודה הגיע לשם כמה שעות לפני השעה היעודה לצאת ללוויה. בפינת הרחוב בגאולה ישב הרב צבי יהודה כשעתיים והתייפח בבכי מבלי הרף. חששתי שיקרה לו משהו. מאותה פינה הלכו דרך שכונת מאה שערים אל הר הזיתים.
מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל נפטר תשע וחצי שנים מאוחר יותר, בי"ד באדר ה'תשמ"ב. מקום מנוחתם סמוך זה לזה בחלקת הנביאים שבמרום הר הזיתים, על-יד רבם הגדול אור ישראל וקדושו מרא דארעא דישראל מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל.


^ 1. תהלים יח, לו "וענותך תרבני". וברש"י: "הרביתה מדת ענותך להתנהג בה עמי". ודומה לו בשמואל-ב כב, לו "וענֹתך תרבני". וברש"י שם: "הגדלת לי מדת ענותנות".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il