בשקיקה, בלעו התלמידים הצעירים את דבריו של רבם הנערץ, רבי חזקיהו מדיני זצ"ל בעל ה'שדי חמד'. דברי המוסר מפיו של הרב היו מתובלים בסיפורי מעשיות ואמרות חז"ל שקלחו מפיו בבקיאות עצומה. ישיבה שכזו בחברת רבם הייתה יכולה לתת כח לשבועות רבים של התמודדות מול אתגרי היצר. באותו יום נסובה השיחה על חובת שמירת הלשון. מאמרי חז"ל רבים צוטטו בדבר החומרה שבדיבור לשון הרע ורכילות, והרב האריך רבות בדרכים כיצד להתגבר על היצר המתחזק מידי יום על האדם בשמירת לשונו. לאחר שעה ארוכה עת נראה היה כי הרב עומד לסיים את דבריו, ביקש אחד התלמידים הצעירים את רשות הדיבור: "הרב האריך כעת באיסור החמור שבדיבור לשון הרע, אולם האם אכן זה אפשרי לשמור את הלשון לגמרי מעוון חמור זה? הרי עינינו רואות כי זהו דבר כמעט בלתי אפשרי שלא לדבר כלל לשון הרע!?" הרב החריש, ועיניו נראו כמביטות אל העבר הרחוק, אל מאורע שארע לפני שנים רבות. לאחר שעה קלה הזדקף הרב ובנחישות של רגע החל לספר: שנים רבות קודם לכן עת הרב היה צעיר לימים, שמע כי בעיירה מסויימת ישנו גביר תלמיד חכם המחזיק כולל בביתו, וכי הוא מפרנס אברכים צעירים בעלי כישרון, על מנת שיוכלו לשבת ללמוד ללא הפרעה. חזקיהו הצעיר פנה לאותה עיר ונפגש לראיון אצל הגביר. תוך רגעים ספורים עמד הגביר על קנקנו של העלם הצעיר והבין כי הפוטנציאל הגלום בנער זה הינו עצום והחליט לקבלו על אתר. כבר למחרת נכנס חזקיהו הצעיר לכולל והחל בלימודיו בשקידה מרובה. חזקיהו לא ידע כי רבים רואים בעין רעה את הצטרפותו לכולל שכן רבים המתינו בכליון עיניים לרשות להיות שותפים בכולל זה, בהם מבוגרים ממנו בשנים רבות. האיבה שחשו לחזקיהו הצעיר רק החמירה ככל שהַגביר שהבין את מעלתו של הנער קירב אותו עוד ועוד. אותם בני בליעל ניסו להטות את ליבו של הגביר מאהבתו לנער, אך ללא הועיל. משלא מצאו עצה אחרת, ניגשו אל המשרתת הגויה שעבדה בניקוי ביתו של הגביר, וביקשו ממנה תמורת סכום כסף גדול להעליל על חזקיהו כי חטא עימה בחטא חמור.
אך יצאה השמועה ותהום כל העיר. הכל ידעו לספר לפרטי פרטים את שלכאורה אירע, ושמו הטוב של חזקיהו נגוז במחי יד. רבים באו וביקשו, ואפילו דרשו, מהגביר לסלק את ה"רשע" מהכולל, אך הגביר שידע את מעלתו של האברך השקדן לא הסכים כלל, אלא האמין בחפותו. על מנת לחזק את דעתו עמד ופיטר את המשרתת מביתו. ובבית המדרש חזקיהו המשיך ללמוד כאילו אין הדברים נוגעים לו כלל, וכאילו לא הוכתם שמו עד לבלתי הכר.
עברו מספר חודשים של בזיונות עד אין קץ, ויום אחד כשיצא חזקיהו מבית המדרש הופתע לגלות כי אותה גויה מרשעת מחכה לו בפינת הרחוב. מיד כשראתה אותו החלה לבכות. היא סיפרה לו כי מעת שפוטרה מבית הגביר לא מצאה מקור פרנסה, וכי כעת תם הכסף אותו נתנו לה על מנת שתעליל את העלילה ההיא. עקב מצבה, אמרה, מוכנה היא ללכת לגביר ולהודות בפניו כי שיקרה, וכי חזקיהו חף מכל פשע, ובתמורה מבקשת היא מחזקיהו כי ישפיע על הגביר שיקבלה חזרה לעבודה. לכאורה לא היה טוב ונוח מזה - סיפר רבי חזקיהו לתלמידים - בבת אחת שמי היה נטהר, אולם לא יכולתי להסכים לכך בשום אופן, שכן משמעות הדבר הוא שהיה מתגלה מי שכר את האשה להעליל את העלילה והיה יוצא להם שם רע, וזאת בנוסף לחילול ה' שהיה נגרם עם התפרסם העניין כי ישנם יהודים המסוגלים לנהוג כך. לכן התנתי בפניה כי לא תספר לאיש על כך, אלא אדבר על לב הגביר כי יחזירה לעבודה גם ללא הסבר.
פניו של הרב הפיקו נועם עת פנה לתלמיד ואמר לו - כי הנסיון היה קשה ביותר, אולם לאחר שזכה לעמוד בו - מעיד הוא כי מאותו לילה נפתחו לפניו שערי חכמה, ובזכות זה זכה לכל קניין התורה לו זכה!