בתלמוד נאמר שכל דור נושא בחלק מהעונש על חטא עגל הזהב. דומני שבמידה רבה אפשר לומר שחטא עגל הזהב עצמו חוזר בכל דור ודור.
השאלה המתבקשת מחטא העגל היא איך יתכן שבני ישראל שזה עתה ראו את מכות מצרים, את קריעת ים סוף, את המן ואת ההתגלות בהר סיני בכל זאת חזרו לעבודת אלילים וסגדו לאל מעשה ידי אדם. מה דחף אותם להיות עיוורים כל כך לחוויות שעברו זמן כה קצר קודם לכן ולייעודם המוצהר? ברור שהתקרית הזאת היא ההוכחה העילאית לקיומו של חופש הרצון אצל בני האדם, אפילו בצורתו ההרסנית ביותר. עם זה, מטרידה ביותר ההבנה שהעם היהודי יכול לטעות כל כך.
העובדה שהחולשה הזאת שבה ומתגלה בכל דור היא כשלעצמה חלק מהעונש שאנחנו מקבלים בכל הדורות מאז שעגל הזהב נעשה ובני ישראל סגדו לו במדבר סיני. אחרי הכול, היה אפשר לקוות שאחרי 3,321 שנה משהו נלמד, ובכל זאת, היום אנחנו עדים לעובדה שעגל הזהב בכל ביטויו המודרניים והחילוניים עדיין מרקד ומכרכר בקרבנו. נראה שהעונש הזה עדיין מכאיב וגובה קורבנות על אף שחלף זמן רב מאז החטא המקורי של עגל הזהב.
נראה שהיו סיבות רבות ליצירת עגל הזהב המקורי: היעדרו של משה, נוכחות של לא-יהודים רבים וקולנים בתוך בני ישראל - הערב רב - הנוכחות המתמדת של הזיכרונות ממצרים ומהחברה והתרבות הפגאניות שם, תחושת חוסר הערך העצמי של עם שזה עתה יצא מעבדות. כל אלה גורמים שתרמו לאסון עגל הזהב.
כמעט כל הגורמים האלה קיימים גם בימינו: היעדר מנהיגות דתית עם שאר רוח, חוסר יכולת לנסח חזון חיובי לעם ולמדינה, ההשפעה של העולם הלא-יהודי שמשנה את כל הערכים האנושיים מקצה לקצה, תחיית התפיסות הפגאניות ואורחות החיים של העולם העתיק במסווה של רעיונות ליברליים חדשים וערכים של מתירנות וקשיי ההסתגלות לעצמאות לאומית אחרי אלפי שנות גלות. כל הגורמים האלה הצטרפו יחד בימינו והם שמאפשרים לעגל הזהב להמשיך להתקיים בקרבנו.
החסרונות של ההתבוללות, החילוניות וההתמערבות בכל מחיר נראים היטב לעין, אך כולנו מתקשים לנטוש את הפיתוי שיש בברק של עגל הזהב. רק כאשר נשבע מתקוות השווא ומרעיונות מנוונים אלה, נהיה חופשיים לקבל את המעשה הדרמטי של משה - השמדת עגל הזהב והפיכתו לאפר ואבק. אולי אז החשבון שלנו על חטא עגל הזהב המקורי ישולם סוף סוף במלואו.