בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • ויקרא
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

גילה בת רחל

יש עש"ן בלי אש

undefined

הרב יוסף כרמל

ניסן תשס"ט
3 דק' קריאה
ספר ויקרא פותח בסדרי הקרבת הקרבנות - "העבודה" במשכן, לאחר שחלקו השני של ספר שמות עסק בבנייתו.
בדברינו לפרשת כי תשא תשס"ג (לעיון בפרשה) הבאנו את שיטת תלמידי הגר"א, בביאור ההבדלים שבין פרשיות תרומה-תצוה לפרשיות ויקהל-פקודי.
השבוע נשתדל לבאר את השאלה מי אחראי על בנין המשכן ואחר כך המקדש, מתוך התייחסות להבחנה זו.
נקדים ונאמר כי פרשית השבת, מופיעה כסיום לפרשיות העוסקות בציווי על בנין המשכן, המצויות בפרשיות תרומה תצוה ותחילת פרשת כי תשא. לאחר מכן, דנה התורה בחטא העגל ותוצאותיו. פרשת ויקהל פותחת בפרשית השבת המשמשת כהקדמה לפרשיות העוסקות בבנין המשכן בפועל עד לסוף ספר שמות. חטא העגל משמש כ"קו פרשת מים" בין שתי התקופות.
על פי תלמידי הגר"א, התקופה שבין מתן תורה וחטא העגל, מקבילה מבחינה רוחנית לתקופה של אדם הראשון קודם שחטא. הירידה הגדולה כתוצאה מחטא העגל מקבילה לנפילה הרוחנית של אדם הראשון אחר חטאו, בגן עדן. לכן לפני חטא העגל, מוקמה פרשית השבת לאחר הציווי על בנין המשכן, כדי ללמדנו שבנין המשכן דוחה שבת. אילו לא חטאו בחטא העגל, היו יכולים לבנות את המשכן גם ביום השבת.
אחרי חטא העגל, מוקמה פרשיית השבת לפני סיפור בנין המשכן, כדי ללמדנו הלכה למעשה, כי כיום אסור לבנות את המשכן בשבת.
בשתי התקופות ברור שמותר לעבוד במשכן בשבת. זאת, גם כאשר העבודה דורשת "חילול שבת" כמו שחיטה והבערת אש. נשאלת השאלה מדוע אסור לבנות את המשכן בשבת אבל מותר לעבוד במשכן בשבת?

בימי המילואים, משה רבנו היה הממונה על העבודה במשכן. רק לאחר מכן הועברה האחריות על העבודה לאהרון ובניו הכהנים. כחלק מההכנות לבנין המקדש בימי דוד, כשהעלו את ארון הברית לירושלים, דוד המלך הוא שהיה חגור אפוד בד והוא זה שמנהל את האירוע ולא הכהנים.
בימי חנוכת המקדש, שלמה המלך הוא מקריב הקרבנות ולא הכהנים. כך מדגיש הכתוב עובדה זו:
"וְהַמֶּלֶךְ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ זֹבְחִים זֶבַח לִפְנֵי יְקֹוָק: וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֵת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר זָבַח לַיקֹוָק בָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְצֹאן מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף וַיַּחְנְכוּ אֶת בֵּית יְקֹוָק הַמֶּלֶךְ וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: בַּיּוֹם הַהוּא קִדַּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית יְקֹוָק כִּי עָשָׂה שָׁם אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי יְקֹוָק קָטֹן מֵהָכִיל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים" (מלכים א ח' סב-סד).

אם כך, מה פשר ההבדל בין הזמן בו בונים את המשכן והמקדש ובין הזמן בו עובדים במשכן ובמקדש?

חכמים לימדונו כי הסימן עש"ן רומז לשלש סוגי קדושה "עולם, נפש, שנה". יש קדושה התלויה במקום ובמבנה-עולם, יש קדושה התלויה בזמן-שנה ויש קדושה התלויה באדם-נפש. אחת מהקדושות הנזכרות חייבת להיות במצב פעיל, כדי לשמש עוגן רוחני למציאות.
קודם לחטא העגל, קדושת עם ישראל-ה"אדם", היתה במדרגה גבוהה מאוד, כל אחד באופן פרטי וכל העם ביחד היו בבחינת "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" , אף על פי שעדיין לא היה משכן. גם "אי שמירת השבת" לצורך בנית המשכן, לא הייתה פוגעת בקדושה זו, לכן היה מותר לבנות את המשכן בשבת. לאחר חטא העגל, איבד עם ישראל את מדרגתו זו ואפשר היה להסתמך על קדושת המקום או על קדושת הזמן. לכן כל עוד המשכן איננו בנוי לא ניתן להסתמך על קדושת המקום ואי אפשר לבנות בשבת. אחרי שהמשכן בנוי, ניתן לסמוך על קדושה זו וממילא מותר "לחלל שבת" תוך כדי עבודה במשכן.
מצוות בניית המשכן והמקדש היא משימה לאומית. המלך = המנהיג הוא נציג העם ולכן הוא הממונה על ביצוע המשימה. אדם פרטי איננו יכול לקחת על עצמו משימה זו, גם לא בהתנדבות. משימת העבודה במשכן היא מצווה שהוטלה על כתפי הכהנים, לכן דווקא הם עובדים במשכן ובמקדש לאחר כינונו.

הבה נתפלל ונעשה כל אשר לאל ידינו כדי שהקדושה תבוא לידי ביטוי בכל שלשת עש"ן הופעותיה,
ואם נזכה יבנה המקדש גם בשבת, במהרה בימינו אמן!
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il