משמעות כפולה לדברים: לשמח את ירושלים ולשמוח בשמחתה. היות והיא עצמה מקור השמחה שלנו. חורבן הארץ - היה חורבן מדיני. חורבנה של ירושלים - חורבן רוחני, וטוב ויפה עשה ר' יוחנן בן זכאי בבקשתו תן לי את יבנה וחכמיה, בזה הוא הציל שהחורבן הרוחני לא יהיה חורבן גמור.
אולי משום כך גאולתה של ירושלים, בנינה הרוחני, ברחמים הוא בא, כדברי הנביא: "שבתי לירושלים ברחמים" וכך גם אנו מבקשים בתפילותינו: "ולירושלים עירך ברחמים תשוב", והזקוק לרחמים - ישועתו משמחת ביותר.
יותר ממה שאנו מסוגלים לשמח את ירושלים - היא מסוגלת לשמח אותנו, בתור "עיר שחוברה לה יחדיו", שהופכת את כל ישראל ללב אחד, דבר שזכינו לו במעמד הר סיני לשעה, מכוחה של ירושלים לעשות זאת לדורות.
ואולי גם לזאת הדברים אמורים: באש הצית הקב"ה את ירושלים ובאש הוא עתיד לבנותה. אש תמיד שתלהט בלב כל אחד ואחד מאתנו ותעשה אותנו חטיבה אחת.
(התשס"א)