מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היו כוונותיו הזדוניות, לנתק את הקשר בין הקב"ה לעם ישראל.
ננסה השבוע להבין מה מלמדנו פסוק מפורסם זה אודות נושא זה.

רש"י מסביר שההכרזה: "יְקֹוָק אֱלֹהָיו עִמּוֹ", באה לבטא את הרעיון, שהקשר בין עם ישראל והקב"ה איננו תלוי במעשים: "אפילו מכעיסין וממרים לפניו אינו זז מתוכן". לפיו מה משמעותה של התרועה? "לשון חבה ורעות" - תרועה משורש רעות. גם הרועה הוא רע וחבר של צאנו.

רבנו בחיי - תלמיד הרמב"ן - מסביר גם הוא תרועה מלשון רעות, אלא שהוא תולה את הרישא בסיפא:
"אימתי ד' אלהיו עמו כשתרועת מלך בו", כשיש בהם דבקות עם המלך, והוא מלשון רעות".

לעומתם מסביר החזקוני:

התרועה לפי זה היא סמל של שלטון, מידת הדין, כח צבאי וכדו'. אם כך, תרועה משרש רעוע, שבור, כמו בפסוקים: "רֹעָה הִתְרֹעֲעָה הָאָרֶץ פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה אֶרֶץ מוֹט הִתְמוֹטְטָה אָרֶץ" (ישעיה כ"ד יט), "גַּם בְּנֵי נֹף וְתַחְפַּנְחֵס יִרְעוּךְ קָדְקֹד" (שמשמעותו: הברית עם המצרים לא תעזור לכם, המצרים ישברו לכם את הראש).
לעומת רועה הצאן החביב והעדין, ה"רע", אנו מכירים גם את רועה הבקר ה- cow boy המפורסם. הטיפוס הקשוח שאיננו מהסס לשבור את עצמותיו של מי שעומד מולו.

רבי חיים בן עטר (שיום השנה לפטירתו חל בקרוב) טוען ששתי הבחינות מופיעות בפסוק. הצדיקים עובדים את הקב"ה מאהבה ועליהם נאמר "יְקֹוָק אֱלֹהָיו עִמּוֹ", לעומתם, פשוטי העם עובדים את הקב"ה מיראה ועליהם נאמר "וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ". ברור כי לפי ה"אור החיים" התרועה מבטאת את מידת הדין. לשיטתו קשה מדוע התורה משתמשת בשם אלקים כשמדובר על הצדיקים העובדים מאהבה? הוא מתרץ שצדיקים אלה, גם כשמידת הדין פוגעת בהם, עדיין ד' עמם. דוגמא קלסית לכך היא רבי עקיבא שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל והיה מאריך באחד "פירוש מדבק נפשו בד' אלהיו בתכלית החיבה, הגם שתרועת מלך בו בשבט ברזל".

נסיים בדרשתו של סנגורם של ישראל, רבי לוי יצחק מברדיצ'ב בספרו "קדושת לוי". הוא מפרש את כל הפסוק בענין אחד וז"ל הכתוב:

אהבתו של הקב"ה לעמו מקלקלת את השורה ולכן כאשר עם ישראל חוטא ח"ו הוא לא מביט ב"אָוֶן" וב"עָמָל". לעומת זאת "מה שאין כן כשבאין זכיות שלהם למעלה, מחבר עצמו בהם, זהו "יְקֹוָק אֱלֹהָיו עִמּוֹ" , שמיד מחבר עצמו בישראל ובזכיות שלהם".
מה שמאפשר את החלוקה הזו הוא "וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ" "פירוש שזה בחינות תרועה, שנחלק לשנים, שלא להביט בעבירות ולחבר בזכיות ישראל". גם לפי רבי יצחק מברדיצ'ב התרועה היא מלשון שבירה וחלוקה, כדי לחלק בין החובות לזכויות ולסנגר על ישראל.

הבה נתרחק מדרכו של בלעם הקוסם, נלמד מגדולי ישראל,
החל ברש"י: המדבר על אהבה ללא תנאים וגבולות בין הקב"ה ועמו, בין השכינה לכנסת ישראל
וכלה בסנגורם של ישראל בדורות האחרונים: המלמד אותנו להביט אך ורק בטוב ולהתחבר אליו.