שמו של אדם גורם את עתידו
"כשם שנכנס לברית, כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים"
יש דורשים: "כשם שנכנס לברית" - כפי השם שניתן לו בעת המילה, באותה המהות "יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים", שכן שמו של אדם גורם ומשפיע על העתיד, כמובא במסכת ברכות (ז, ב).
השם מורה על מהות האדם ושורשו, כמובא ב"מגיד מישרים": "דמאן דאיקרי אברהם - נוטה לצד עשיית חסד; ומאן דאיקרי יוסף - או הוא גיבור בעריות, או הוא זן ומפרנס לאחרים, כמו יוסף".
על פי זה ניתן לבאר את דברי חז"ל, שלאחר פטירתו של אדם, הוא עלול לשכוח את שמו. שהואיל ושמו של אדם הוא תמצית שליחותו ותפקידו עלי אדמות, על כן אדם שלא מילא את שליחותו ולא עסק בתפקידו המיוחד לו, הריהו שוכח את שמו.
יש אומרים, ששליחותו ותפקידו של אדם עלי אדמות רמוזים בפסוק המתחיל ומסתיים באותיות של שמו.

מסכת החיים (41)

הרב יהודה חיון

add_alert

6 - סעודת מצווה וברכת המזון

7 - קריאת שם

8 - מסירות נפש לקיום מצות מילה

טען עוד

מסיבה זו, האומר פסוק זה בסיום התפילה יזכור את שמו, שהוא, כאמור, תמצית שליחותו ותפקידו.

זהירות משם יומרני
נאמר בתורה (בראשית ד, א): "ותלד את קין ותאמר: קניתי איש את ה'".
סח מרן ה"חפץ חיים": השם שנתנה חוה לקין הוא שם מאוד יומרני ("א המעטענער נאמען"). תלתה בו חוה גדולות ונצורות מעל ומעבר - "קניתי איש את ה'", ולכן לא עלתה לה בהצלחה - "ואל קין ואל מנחתו לא שעה".
מה שאין כן הבל, קראו לו שם ללא גאוה, שם פשוט, על שם שמהבל עניני העולם הזה, לכך הצליח - "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו".

פייבל או פייבל
פעם אחת באו זוג צעיר לרב, ורצו שהרב יפתור להם את הבעיה. סיפרו הם לרב שנולד להם בן ויש ויכוח איזה שם לקרוא לו. הבעל רוצה על שם אביו והאשה - על שם אביה.
שאל הרב את הבעל: מה שם אביך? השיב הבעל: פייבל. ומה שם אביך? שאל הרב את האשה. השיבה האשה: פייבל.
התפלא הרב, אם כן מה הויכוח, תקראו שמו פייבל. ענה לו הבעל: אני רוצה שיקראו לו פייבל על שם האבא שלי... והיא רוצה פייבל על שם האבא שלה...
חקר הרב ושאל את הבעל: האם אביך היה צדיק, ענה לו הבעל: אבי היה גאון וצדיק.
והאשה אמרה שאביה היה רשע.
חייך הרב ואמר להם: בינתיים קיראו לילד פייבל. ולכשיגדל, אם יהיה גאון וצדיק אז השם יהיה על שם האב של הבעל... ואם חלילה יהיה רשע, השם יהיה על שם האבא של האשה... שמחו בני הזוג והלכו לשלום...