שאלה:


תשובה:
בזמנו, היתה מחלוקת גדולה בין הפסיכולוגים החינוכיים. היו שטענו שעיקר נטיותיו של האדם באות מהתורשה. היו שטענו שהעיקר המשפיע הוא הסביבה. ולבסוף הסכימו שגם תורשה וגם סביבה מעצבות אישיותו של אדם. כלומר, חלק מהאישיות הוא מה שאדם מקבל בגֵנים מהוריו, ובנוסף, חבריו של האדם מעצבים את דרכו. גם המסילת ישרים (פרק ה') כותב שאדם צריך להתרחק מחברה רעה. ובהרחבה בדברי הרמב"ם (הלכות דעות פרק ו'): "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו. לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים וכו'". אם כן, לכאורה אתם צודקים בחששות אשר הנכם מעלים, שמא ילמד בנכם מחברים לא טובים ויושפע מהם .
אולם, צריך להבחין ולהבדיל בין מצבים שונים. ההבחנה הראשונה היא: "אין דנים אפשר משאי- אפשר". כתבתם שאין באפשרותכם להעביר אותו לבי"ס אחר, אם כן, צריך למצות את הטוב שיש בביה"ס הנוכחי, ולהשתדל למנוע מבנכם את ההשפעות השליליות היכולות להיגרם כתוצאה מהחברה בה הוא נמצא. אך יש הבחנה נוספת, והיא נעוצה בשאלה, מי היא הסביבה המשפיעה על אדם, ובאיזה גיל. דבר ברור הוא, שכאשר הילד קטן וצעיר, הסביבה שלו היא בית הוריו וממנה הוא מושפע. בגיל הרך השפעת הבית עליו היא כמעט בלעדית. ככל שילד גדל כך הוא הולך ובונה לעצמו מערכת של רצונות, אשר לא תמיד תואמת את רצון הוריו. כאשר הוא מגיע לבגרות הוא עומד על דעתו, ורוב ההחלטות הנן שלו. בתורה נאמר על כך, "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו". כלומר: בשלב הבגרות, מתרחש תהליך "התנתקות" של אדם מהוריו, והוא עצמאי לבנות בית עם אשתו.
אם נחזור למשפחתכם ולבנכם, המתחיל ללמוד בכתה א', ברור שהנכם צריכים ללכת עם בית הספר, כמו שהוא בנוי, ועם הנפש המיוחדת של בנכם. השתדלו להלך לפי הכלל "חנוך לנער על פי דרכו", ע"י כך תגדל ההשפעה שלכם על בנכם. אם כן, בשלב הראשון הייתי מציע לכם להאמין בכח ההשפעה שלכם על בנכם, ומתוך כך לסלק את החששות מהשפעה סביבתית גרועה. ככל שתאמינו אתם בכוחכם, כך תקטן ההשפעה הסביבתית על בנכם. הואיל ומדובר בילד רך, היסודות הטובים אשר הנכם מעניקים לו, ועוד תעניקו לו, ישתרשו בו יותר ויותר, ובכך שתאתרו את כוחותיו, "לפי דרכו", זה יתן לו קו אשר עימו יהלך, גם כאשר יגדל ויהיה עצמאי יותר. הרעיון לומר לו שיזהר מחברים לא טובים, או לא לאפשר להם לבוא אליו כדי לשחק יחד, בפועל עלול להצמיח תגובה הפוכה, מפני שדרכו של ילד לרצות קרבתם של חברים, וחבריו לכתה הם הראשונים לכך. לכן, אמירה כמו "התרחק מהם", בעת הזאת אינה "לפי דרכו", והוא עלול לעשות לכם "דוקא", ולהגביר את הקשר עם חברים כאלה. גם אם לא תתנו להם דריסת רגל בביתכם, הרי זה אקט של "לא תעשה": "אל תכנסו הביתה", "אל תתחבר עמם".
נכון יהיה מצדכם לשדר לו רצונות חיוביים, לשבח אותו על מעשים טובים, ולעודד אותו כאשר הוא נמנע מלנהוג כחבריו וכד'. כמובן, בנוסף לכל אלה, הרבו באהבה לבנכם, אהבה שאינה תלויה בדבר, ותנו בו אמון, ביושרו, במידותיו הטובות ובכוחותיו החיוביים. כל אלה יחדיו, יחברו, ויתנו לו את הכוח ללמוד ולעלות, גם כאשר יש סביבו חברה שונה.