בית המדרש

  • שונות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

ורד מעינה בת יהודית עדנה

כי תדֹר נדר לד'

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

י"ז באלול ה'תשנ"ד
2 דק' קריאה
התורה מדריכה אותנו למלא את חובותינו בזמן, לא לאחר: "כי תדֹר נדר לד' אלקיך לא תאחר לשלמו" (דברים כג ; כב), כלומר להקפיד לא רק על עצם קיום הנדר, אלא גם על הזמן. לקחת שכיר יום - הרי אתה חייב לשלם לו שכר פעולתו, "לא תלין פעֻלת שכיר אִתך עד בֹּקר" (ויקרא יט ; יג). "ביומו תִתן שכרו" (דברים כד ; טו). הקרבת קורבן תודה לד', צריך לאכול את בשרו בזמן: "ביום ההוא יֵאָכֵל לא תותירו ממנו עד בֹקר" (ויקרא כב ; ל). התורה אפילו הקפידה על המחשבה של האיחור: אם בשעה ששחט אדם את הקורבן, חשב להקריב את אִמורי הקרבן, לאחר הזמן, או לאכול את הראוי לאכול, לאחר הזמן, - עצם המחשבה לאיחור מחשבת פיגול היא, ובמחשבה בלבד האדם פוסל את קורבנו. איחור של מצוה מעבר לזמנה הוא עוון, גם אם אדם קיים את המצוה לבסוף, ויש מצוות שהאיחור בהן מבטל אותן לגמרי. אדם לא הקריב קורבן פסח בזמנו, "עבר יומו בטל קרבנו" (ברכות כו.).
הכלל הזה, שאסור לאחר, קיים לא רק במצוות המוטלות על היחיד אלא גם במצוות המוטלות על הציבור. יש שעות כושר, שבהן יש אפשרות של התקדמות במהלכי הגאולה, ואם לא מנצלים את השעה היא עוברת ואז צריך להמתין לשעה הבאה. אסור להחמיץ את השעה. יש שעות היסטוריות שבהן דופק הקב"ה על פתחי הלב של האומה וקורא לה לשוב אליו. "קול דודי דופק, פִתחי לי אחֹתי רעיתי יונתי תמתי", ואם הרעיה מתעצלת, משתהה, היא עלולה לאחר, וכאשר היא תפתח את הדלת, היא לא תמצא את הדוד, שכבר פנה והלך לו.
אחת משעות הכושר היתה מלחמת ששת-הימים, אבל כיון שלא התעוררנו מספיק, כעת צריך להמתין לשעת הכושר הבאה שבוא תבוא. אילו בזמן מלחמת ששת-הימים קבענו עובדות משמעותיות יותר בירושלים, אילו יישבנו את עיר דוד בשכונה יהודית גדולה והקפנו את כל הר-הבית בשכונות יהודיות גדולות ואילו קבענו אז את שביתתנו בהר-הבית, אילו הקימונו בחברון, מיד בהגיענו אליה, שכונה יהודית של אלפי משפחות במקום השכונה היהודית שהוחרבה במאורעות-תרפ"ט, מי היה מונע זאת מאיתנו? אילו התעורר העם היהודי בהמוניו והיה עולה לארץ-ישראל מרחבי העולם, - כל המציאות היתה שונה. היתה זו אם כן שעת כושר, אבל אנחנו לא התעוררנו מספיק. אמנם עשינו והצלחנו, שכן היתה התעוררות יהודית ברוסיה ובשאר ארצות. היתה עלייה של מאות אלפי יהודים מרוסיה והיתה עלייה מארצות המערב, אבל לא ניצלנו את הרוח הגדולה, את שעת הכושר במלואה, וכל זאת מפני שלא היינו מוכנים, היינו מופתעים, לא האמנו בגודל השעה.
מה שמוטל על שכמנו כעת, הוא להכין את עצמנו לשעת הכושר הבאה, אשר תבוא, ולא מן הנמנע שהיא תבוא בקרוב. חז"ל כבר גילו לנו: "קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות. דומה דודי לצבי או לעֹפר האיָלים" (שיר השירים ב ; ח-ט) והוא נגלה ונכסה, נגלה ונכסה. כך הגואל, נגלה ונכסה, נגלה ונכסה (במדבר-רבה יא ; ב). ואם כאשר הוא נגלה יודעים לקבל אותו, אפשר שלא יתכסה שוב. אף-על-פי שיתמהמה, אחכה לו בכל יום שיבוא, וכשיבוא נהיה מוכנים מתוך הכרת זכותנו על הארץ ולא נאחר שוב את השעה. זו עבודת הקודש המוטלת עלינו כעת, - להתכונן.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il