בתגובה על הביקורת הנוקבת שהשמענו על פסיקת בית-המשפט נגד הרב עידו אלבה, אשר כתב מאמר תורני הלכתי הדן באיסור הריגה, בשאלה, האם על-פי התורה יש הבדל באיסור זה בין ישראל לנכרי, ובשל מאמר זה הואשם בהסתה לגזענות, קיבלנו מכתב ממאזין, השואל "מי הם האנשים, ומה היא השקפת העולם, שנותנת לגיטימציה למימסד הציוני החילוני, ומדוע כבודו נעצר בחצי הדרך?".
עוד כותב השואל: "לצערי אינני רואה חידוש בהתנהגות הפרקליטות הממלכתית ובמסקנות בתי-המשפט ובשאר פעולות של זרועות השלטון. חוץ מהעובדה שהיום גם חלוצי הציונות הדתית ורבניה מושמצים ומותקפים על היותם שומרי תורה ומצוות ועוסקים בתורה ובהלכה, דבר שבעבר היה נחלתם של החוגים החרדים בלבד".
תשובתנו לשאלתו: מעולם לא נתנו רבני הציונות הדתית לגיטימציה לדברים המקולקלים שהמימסד עשה, אלא לדברים החיוביים. כל הפעולות הגדולות שהמימסד היהודי הציוני פעל למען העם והארץ: קיבוץ-גלויות, הקמת המדינה ויישוב הארץ, הן פעולות חיוביות, ועליהן יש לברך. ואילו את הפעולות שנוגדות את התורה, ובעיקר בשני התחומים המרכזיים, שהם: מערכת החינוך ומערכת המשפט, - על אלו תמיד היתה ביקורת. ולדאבונינו מערכות אלו הקצינו בהתרחקותם מדרך התורה וממשפט התורה, ועל זה אנו מוחים ומוכיחים.
המימסד אינו גוף זר לנו, הוא עצמינו ובשרינו. עם ישראל הוא עם אחד, משפחה אחת. יש בנו דברים טובים רבים ב"ה, ויש בנו דברים שצריכים תיקון. איננו יכולים ואיננו רוצים לוותר על השותפות שלנו לכל המפעל המבורך של שיבת עם ישראל לארצו ולעצמאותו. אבל עם זה, אנו נאבקים בכל יכולתנו לתקן את הצריך תיקון. ישראל ערבין זה לזה, והסתייגות מהמימסד ומהמדינה לא משחררת אף יהודי מהאחריות על מה שקורה במדינה. אי-אפשר לברוח מהערבות היהודית ההדדית על-ידי התנתקות. ישראל ערבין זה לזה. ולכן הדרך היחידה האפשרית היא להאבק בכל העוצמה נגד כל הקלקולים בחינוך ובמשפט ובנסיגה מחלקים מארץ ד', ולחזק את הדברים המתוקנים והחיוביים, וב"ה הם רבים.
בשנים האחרונות המימסד המדיני עוסק בעליית יהודי רוסיה ובהצלתם מהתבוללות גמורה, וכאן אלפים מהם כבר חזרו בתשובה ורבבות מהם בדרך לתשובה, בשלבים שונים. האפשר שלא להיות שותפים למפעל זה? אנחנו מברכים עליו אף-על-פי שהוא בעצמו לוקה בחסר. את הדברים החיובים יש לעודד ולחזק, ואת הקלקולים יש לתקן. אנחנו ערבים זה לזה לטוב ולמוטב.