בימים אלו, כאשר המאבק על ארץ ישראל בעיצומו, כדי לחזור ולהתבונן בפרשיות וירא וחיי- שרה, אשר בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים" מאלפות אותנו דיעה, כיצד התמודדו האבות עם הניסיונות השונים בישיבתם בארץ.
המפרשים אשר באו לפרט את עשרת ניסיונותיו של אברהם אבינו, לא מנו את מעשה העקידה כניסיון העשירי, אלא דווקא את התמודדותו של אברהם עם עפרון החתי על נחלת קבר אשר במכפלה, בחברון.

על פניהם, קשים הם הדברים להולמם. שהרי בעין רגילה נראה כי הניסיון הקשה מכלם הוא הציווי - "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק... והעלהו שם לעולה...", והעמידה ומסירות הנפש לקיומו נראים הם כשיאו הרוחני של אברהם אבינו, אשר לעומתו המאמץ הנפשי ברכישת שדה המכפלה נראה קטנטן. אם כן, בהנחה שעשרת הניסיונות הם עליה במדרגות רוחניות, ראוי הוא שייחשב מעשה העקדה כניסיון העשירי.

נראה כי דווקא לאחר שעמד אברהם בניסיון הקשה מכל והובטח על ידי מלאך ד' - "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני... כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך... וירש זרעך את שער אויביו", היה יכול לחשוב כי מעתה תהא הארץ נוחה להיכבש לפניו, ויירשנה זרעו. והנה לאחר מות שרה, נאלץ הוא לעמוד ולהתחנן על נחלה קטנה בחברון, לפני סוחר חתי חמדן ו"רע-עין" (= עפרן בגימטריא) ולשלם ממיטב כספו הרבה מעל שווי הקרקע.
אולם אברהם אבינו המבטל עצמו ורצונותיו מול רצון קונו, ברדתו מהר- המוריה, איננו מחשיב עצמו בשל מעשיו וכל הרגשתו - "עשיתי רצון בוראי", וממילא אינו חושב כי זכותו לקבל הארץ בירושה קלה, אלא מוכן לעמוד בכל ניסיון שיידרש על מנת לקים ציווי ד'.

נמצאנו למדים, כי גדולתו של אברהם הינה ביכולתו להמשיך ולהיאבק על א"י, ולא לצפות כי עקב מעשיו וזכויותיו יזכה לשכר מידי. עבד ד' רואה בכל ניסיון שכזה שלב נוסף בעלייתו הרוחנית וממילא אף התגרנות עם הכנעני הצבוע וחבר מריעיו, אינה מפילה את רוחו אלא מרוממת אותו. החשבתו של ניסיון זה כעשירי, מראה כי מעלת אברהם גבהה עוד, בשל יכולתו לראות דווקא את הקשיים הללו כהזדמנות נוספת לעשות רצון ד' ללא כל הרהור.

בימים אלו, כאשר יהודים יקרים בצבא ובהתיישבות, מוסרים נפשם על א"י, נשמח כי זכינו להיות מבני בניו של אברהם, אשר מכח מעשיו נטע בנו את היכולת הרוחנית לצעוד בעקבותיו.
נזכה שכל ההבטחות הנפלאות שהבטיח ד' יתברך לאברהם אוהבו, יתגשמו במהרה בחסד וברחמים.