בית המדרש

  • מדורים
  • בימה תורנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי צמח בן מזל

מיהם המתייוונים והמכבים של דורנו?

מיוחד הוא נס החנוכה ומלא הפכים - תרבות "נאורה" שהופכת לחשוכה, אחים שנשבים בקסמי הגויים והופכים לאויבים, וגבורה גדולה של יושבי אוהלים, מעטים, טהורים, המביסים לוחמים מנוסים, רבים, טמאים. מהו המסר של לפידי הניצחון ההוא - נרות החנוכה המרצדים בימים אלו מול עינינו, מיהם המתייוונים והמכבים של דורנו?

undefined

רבנים שונים

כד כסלו תש"ע
3 דק' קריאה
מיוחד הוא נס החנוכה ומלא הפכים - תרבות "נאורה" שהופכת לחשוכה, אחים שנשבים בקסמי הגויים והופכים לאויבים, וגבורה גדולה של יושבי אוהלים, מעטים, טהורים, המביסים לוחמים מנוסים, רבים, טמאים.
מהו המסר של לפידי הניצחון ההוא - נרות החנוכה המרצדים בימים אלו מול עינינו, מיהם המתייוונים והמכבים של דורנו ?

בימינו אין מתייוונים!
הרב שמואל אליהו שליט"א - רבה של צפת
קראתי פעם מאמר של אדם ששאל: "למי היו מצטרפים החילונים של ימינו, למתתיהו שהם חוגגים את חנוכה שלו, או למתייוונים שהיו נגד מתתיהו?", כותב המאמר חשב שהחילונים של ימינו היו מצטרפים למתייוונים שהעדיפו את תרבות יוון על תרבות ישראל. "גם בימינו", כתב, "אנשים מעדיפים את התרבות של אירופה ואמריקה על התרבות של עם-ישראל, גם בלבוש וגם באוכל, גם בשירים וגם בתרבות הפנאי - הם מתייוונים!" קבע.
בתחילה כשקראתי את המאמר לא יכולתי להתמודד עם הטיעונים, שנשמעו על פניהם חזקים. ליבי לא הסכים עימו. הרגשתי שיש הבדל גדול, אבל לא ידעתי לקרוא לו בשם. איפה הטעות?
האמת היא שהפתרון נמצא מול עינינו. החילונים הם ממש לא מתייוונים. הם לא רואים את עצמם חלק מהעם האחר - חלק מהאויב. הם רואים את עצמם יהודים, ויותר מזה הם ישראלים. האם יש קבוצת יהודים משמעותית שרואה את עצמה פלשתינאית? הייתה פעם קבוצה שנקראת "כנענים", הם היו כל-כך שוליים, והעיקר הוא שהם רצו להתחבר לשורש העם, בלי להתחבר לתורה או למוסר שלו. הם לא היו שייכים לאויבינו. האם מישהו יקרא היום לעצמו בשם של אויבינו?
לפני השואה היו נקראים חלק מהיהודים תושבי גרמניה "גרמנים בני דת משה". כך גם נקרא ארגון הגג של יהודי גרמניה בתקופה שלפני השואה, אבל כל זה נמחק עם תחילת השואה. באותו רגע הבינו היהודים הללו את המצב לאשורו. גם מי שראה את עצמו חלק מהעם ה"גרמני" חזר לקרוא לעצמו "יהודי". האם היה יהודי שהעז לקרוא לעצמו "נאצי"? הקרובים ביותר למתייוונים הם יהודי הגלות שרואים את עצמם אמריקאים יותר מישראלים. רוב רובם של החילונים בימינו מחפשים שורשים יהודים, ואם היינו נותנים להם - הם היו לוקחים במלא החופנים.
כל זה הפך מהתקופה ההיא שבה יהודים התביישו ביהדותם והשתדלו לראות את עצמם ולהראות "יוונים". הם הזדהו עם מלחמתם של היוונים. הם שירתו בצבאם, הם הרגו באחיהם היהודים בשירות היוונים. הרבה חולאים רעים דבקו בנו במשך שנות הגלות. אבל מהרעה הזאת של התייוונות ניצלנו ועל זה שמחתנו.


המכבים - מוקירי מדע!
הרב פרופ' נריה גוטל שליט"א - ראש מכללת אורות ישראל
אברכי ישיבת פונוביז' אינם "המכבים" של ימינו, ואוהדי מכבי תל-אביב אינם "המתייוונים" של ימינו. גם אם לעתים נוח למדריכי תנועות נוער ואפילו למחנכים, לתייג ולעשות שימוש בסטריאוטיפים, צריך להיזהר מהם. זרמים ותנועות, אישים והנהגות, מורכבים הרבה יותר ומכילים הרבה יותר מחד-ממדיות כה פשטנית. נכון לה לדרך התמודדות חינוכית מעמיקה שלא תעשה שימוש ב"כינויים" ובדימויים. אדרבה, אלה הם לה לרועץ.
השאלה אם כן אינה "מיהם" המכבים והמתייוונים של ימינו, אלא "מהם" רכיבי התופעה המכבית והמתייוונית של אז ומהו ה'דימוי מילתא למילתא' שיכול וצריך להיעשות לימינו.
אחר שזו השאלה, דומה שניתן להצביע על מספר מאפיינים, ובשל הקיצור נתמקד באחד, לאור משנת הראי"ה בנדון: מחד גיסא הודגשה על ידי חז"ל השלילה שבכניסת היוונים "להיכל" וטומאת השמנים ש"בהיכל" (שבת כ"ב). מאידך גיסא הדגישו חז"ל את החיוב שבהחדרת יפיפיות יפת "באהלי" שם (מגילה ט':) עד כדי כך ש"רבותינו לא התירו שיכתבו [ספרי תורה] אלא יוונית" (ראה רמב"ם הלכות תפילין א', י"ט). צא ולמד מן המקבילה: כאן גנאי ושם שבח; כאן "היכל" ושם "אוהל". דייק מרן הרב זצ"ל: כשם שהורונו חכמים על מסירות נפש לבל תחדור רוח זרה ל"היכל", כך לימדונו חכמים על שיכלול החול את הקודש ב"אוהל". "לפי הנהוג בעולם חושב האדם בתחילת מחשבתו, שהקודש והחול הם בבחינת 'ויתרוצצו', שהם דברים הצוררים זה את זה. אולם האמת היא, שאין כל ניגוד בין הקודש והחול". מדע וטכנולוגיה, אמנות ותרבות, מחקר עיוני ומחקר יישומי וכו' אינם צוררים לתורה - ההיפך הגמור: הם יכולים וצריכים לשכלל בניינה של תורה. "כי כפי שיחסר לו לאדם יד אחת בחכמה, יחסרו לו עשר ידות בתורה" השמיענו רבי ברוך משקלוב בשם הגר"א במשפט שאומץ על ידי מרן הרב זצ"ל.
המכבים של ימינו הם אותם שיודעים את מלאכת ההבדלה מזה ואת מלאכת החיבור מזה. "אנחנו יודעים איך לעשות רתוקות, איך לחבר את השמים ואת הארץ, ודוקא על-ידי חוש ההבדלה". אלא ש"הבדלה" אינה הפרדה ובוודאי שאינה ניתוק, חזר והדגיש רבנו הרצי"ה זצ"ל. המבדיל יכול לחבר!
אותה תנועה שמכילה את החול ויודעת לעשותו על טהרת הקודש, שמוקירה מדע ומפנימה את מקומו לצד תורה, שמבינה את חשיבות הסייפא ואת הצבתו ליד הספרא, היא התנועה המכבית. היום קוראים לה ציונות-דתית.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il