בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • מצוות ישוב וכיבוש הארץ
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל

מצוות ישוב הארץ ב'

הלכות: ישוב הארץ בנטיעת עצים ופיתוח הכלכלה. מצוות ישיבתה לפרט. שבחי הארץ. כיבוד הורים ויישוב הארץ. מחלוקת בין בני הזוג.

undefined

הרב אליעזר מלמד

תשס"א
6 דק' קריאה
6 - ישוב הארץ בנטיעת עצים ופיתוח הכלכלה
כבר למדנו שמצוות ישוב הארץ אינה רק לכבוש את הארץ שתהיה תחת שלטון ישראל, אלא המצווה היא להתיישב בארץ לאורכה ולרוחבה, באופן שלא יישאר מקום שומם, וכן שלא תשאר אדמה טובה וקדושה שאיננה מעובדת. וכמו שכתב הרמב"ן: "שלא נעזבנה ביד האומות או לשממה, וזהו שנאמר: והורשתם את הארץ וישבתם בה".

ובכלל המצווה לנטוע עצי פרי, שעל ידי כך הארץ מתיישבת ומוציאה את פירותיה הקדושים ויוצאת מידי שיממונה. ובזה מיוחדת ארץ ישראל, שבחוץ לארץ אין מצווה לטעת עצים, ורק מי שצריך לכך לצורך פרנסתו נוטע עצים, אבל בארץ ישראל, אפילו מי שפרנסתו מצויה, מצווה שיטע עצי פרי.

עוד הוסיפו ואמרו חכמינו ז"ל (ויק"ר כה, ג):
"נאמר אחרי ה' א-להיכם תלכו, וכי אפשר לבשר ודם ללכת אחרי הקב"ה, וכן נאמר ובו תדבקון, וכי אפשר לבשר ודם להתדבק בשכינה? אלא הלך בדרכיו והתדבק במידותיו, מה הקב"ה מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק אלא במטע תחילה, שנאמר: ויטע גן בעדן, אף אתם כשתכנסו לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחלה, זהו שנאמר: כי תבואו אל הארץ ונטעתם".

נמצאנו למדים שהנוטע עץ בארץ ישראל דבק במידותיו של הקב"ה.

בנטיעת עצים יש שני יתרונות, האחד השקעה לטווח ארוך. לפעמים אנשים נוטים בתחילת דרכם להשקיע בדברים חולפים, והתורה מדריכה אותנו להשתקע בארץ בדרך קבע, ולתכנן תיכנון ארוך טווח כדרך נוטעי העצים, ועל ידי כך נשתרש יותר בארץ ישראל. המעלה השנייה, שעל ידי העצים הארץ מוציאה את פירותיה הקדושים, שאותם אנו אוכלים, וכמה וכמה מצוות, כתרומות, מעשרות וערלה מתקיימות בהם.

וכתב ה"חתם-סופר" (בחידושיו למסכת סוכה דף לו), שהעבודה בקרקע בארץ ישראל כדי להוציא את פירותיה הקדושים, יש בה משום מצוות ישוב הארץ, ועל זה ציוותה התורה ואספת דגנך. וכן בועז שהיה גדול הדור היה זורה את גורן השעורים כל הלילה ולא חשש בזה לביטול תורה. וכמו שלא יאמר אדם לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה, כך לא יאמר לא אאסוף את דגני מפני ביטול תורה. ועוד הערה חשובה מוסיף ה"חתם-סופר", שאפשר שכל המלאכות והאומניות שמסייעים ליישוב הארץ, בכלל המצווה.

לפי זה כל המסייעים לפיתוח הכלכלה הישראלית שותפים למצוות ישוב הארץ. שארץ ישראל היא ארץ הקודש, כלומר, גם בגשמיות שלה יש קדושה, וכל המסייע לבניינה, פיתוחה ושיגשוגה שותף לבניין הקודש.

7 - מצוות ישיבתה לפרט
עד כה עסקנו בחלק הראשון שהוא העיקרי במצוות ישוב הארץ, היינו במצווה הכללית, שהארץ תהיה תחת ריבונות ישראל.
החלק השני של מצוות ישוב הארץ מופנה כלפי כל אחד ואחד מישראל, שמצווה שיגור בארץ דווקא. ואף בזמן שהארץ תהיה כולה ביד ישראל ומיושבת, מצווה על כל יחיד לקבוע את ביתו בארץ ישראל. וכן בזמן שגויים שולטים בארץ, מצווה על כל יהודי ויהודי לגור בארץ ישראל. וכך כתב הרמב"ם (הלכות מלכים ה, יב): "לעולם ידור אדם בארץ ישראל, אפילו בעיר שרובה גויים, ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל. שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד עבודה זרה". 1

וכן מסופר בספרי (דברים ראה פנ"ג) על כמה תנאים מהתקופה שלאחר חורבן בית המקדש השני שרצו לצאת לחוץ לארץ. ועלינו לדעת שבתקופה ההיא שלטו הרומאים בארץ ביד קשה ואכזרית, ורבים מבני העם היו עוזבים את הארץ מפני הרעב והחרב. וכך מסופר בספרי: מעשה ברבי יהודה בן בתירא ורבי מתיא בן חרש ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע ורבי נתן, שהיו יוצאין לחוץ לארץ, והגיעו לפלטיא, וזכרו את ארץ ישראל, זקפו את עיניהם, וזלגו דמעותיהם, וקרעו בגדיהם, וקראו את הפסוק הזה: וירשתה וישבת בה ושמרת לעשות, אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות, וחזרו לארץ ישראל.

ואף שבעת שהיה שלטון נכרי בארץ לא זכינו לקיים את המצווה הכללית, ש"הארץ תהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת", מכל מקום כל יהודי שהתגורר בארץ באותם הזמנים קיים במידה מסויימת גם את המצווה הכללית, מפני שעצם ישיבתו בארץ סייעה לשמירת הזיקה שבין ישראל לארצו במשך שנות הגלות הארוכות, ובנוסף לכך ישיבתו בארץ שימשה בסיס להרחבת ההתיישבות לקראת ריבונות ישראלית. ואם עשה ופעל בצורה מכוונת למען מטרה זו, כמו שעשו תלמידי הגר"א שעלו לארץ במסירות נפש ובנו את חורבותיה כדי לקרב הגאולה, נעשה שותף ממש במצווה הכללית.

8 - שבחי הארץ
הלכה מיוחדת כתב הרמב"ם בהלכות מלכים (ה, י):
"גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל ומנשקין אבניה ומתגלגלין בעפרה, וכן הוא אומר: כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו"

לכאורה יש לשאול, מדוע כתב הרמב"ם מעשיות אלו בספר ההלכה שלו, וכי איזה הלכה אנו לומדים מכך שגדולי ישראל נשקו לעפר הארץ וחבקו את אבניה, מעשיות אלו לכאורה מקומם בספרי מוסר ולא בספרי הלכה. אלא שדבר גדול אנו לומדים מהלכה זו, שיש לאהוב את ארץ ישראל. לא מספיק לגור בארץ, צריכים גם לאהוב את ארצנו הטובה והקדושה.

עוד מובא בסוף מסכת כתובות (קיב, א), שרבי חנינא, כשהיה מהלך בארץ ישראל וראה מכשול בדרך, היה מתקנו. ופרש רש"י שהיה משווה ומתקן מכשולי העיר מחמת חיבת הארץ שהיתה חביבה עליו, והיה מחזר תמיד לתקנה כדי שלא יצא שם רע על הדרכים.
וכן מסופר על רבי אמי ורבי אסי שהיו מדקדקים להושיב את תלמידיהם במקום הנעים ביותר, בבוקר כשהיה מעט קר הושיבום במקום השמש, ולעת הצהרים כשנעשה חם הושיבום בצל, כדי שלא יתרעמו חלילה על ישיבת הארץ ואקלימה.

אף אנו צריכים להקפיד לדבר בשבחה של ארץ ישראל, לאהוב את נופיה, לקשטה בעצים ופרחים, לנקותה מפסולת, לתקן את דרכיה, לבנות בה בתים נוחים ונאים, שמתוך כך יותר יהודים יעלו לארץ ופחות ירדו, ותתקיים המצוה הגדולה של "ישוב הארץ".
וכן מצינו שחטא המרגלים היה שדיברו לשון הרע על ארץ ישראל ואמרו (במדבר יג, לב): "ארץ אוכלת יושביה", והמאיסו אותה על בני דור המדבר. ועוד הוסיפו וחטאו בכך שהמסו את לבבם, באומרם כי אין בכוחם לכבוש את הארץ המובטחת.

צא וראה מעלתה של ארץ ישראל על כל הארצות, שאיסור לשון הרע חל על אנשים בלבד, כדי שלא לצערם, לפיכך אין איסור לשון הרע על עצים ואבנים שאינם חשים בצערם. אולם על ארץ ישראל אסור לדבר לשון הרע, מפני שהמדבר בגנותה מעכב את גילוי שמו של ה' בעולם, שאינו מתגלה אלא דרך ארץ ישראל, ארץ הקודש. לפיכך עונשו של המוציא דיבת הארץ חמור במיוחד, שאפילו דור דעה שקיבל תורה מסיני, לא עמדה לו זכותו, וכיוון שנתייאש מן הארץ נגזרה עליו מיתה, ונתעכבה כניסת ישראל לארץ ארבעים שנה.

ועלינו לתקן את חטא המרגלים ולדבר בשבחה של הארץ, ולהודות לה' על המתנה הטובה שהנחיל לאבותינו. ובפרט בדורינו, שמליוני יהודים זכו לעלות לארץ וליישבה, להקים בה משפחות, מה שלא זכו דורות רבים של צדיקים וקדושים לפנינו. ועל כן חובה כפולה מוטלת עלינו לחזור תמיד על דברי יהושע וכלב, שכנגד כל המסטינים עמדו ואמרו: "טובה הארץ מאוד מאוד" (במדבר יד, ז). ולחזור על דברי כלב בן יפונה שאמר: "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה" (במדבר יג, ל).

9 -כיבוד הורים ויישוב הארץ
מה הדין כאשר הבן או הבת רוצים לעלות לארץ ישראל והוריהם מתנגדים לכך בכל תוקף, האם מצד מצוות כיבוד הורים ראוי לשמוע בקולם ולהשאר בגולה או שמצוות ישוב הארץ עדיפה ועליהם לעלות ארצה?

ראשית צריך לדעת, שתנאי יסודי במצוות כיבוד הורים הוא, שכיבוד ההורים לא יסתור שום מצווה ממצוות התורה, ואפילו לא מצווה מדברי חכמים. ואם אמרו לו הוריו עבור על דבר מדברי התורה, או תבעו ממנו שלא יקיים מצווה ממצוות התורה, אסור לו לשמוע בקולם, משום שגם הם מצווים בכבוד המקום ובקיום התורה (שו"ע יו"ד רמ טו).

ואם כן, הואיל וישנה מצווה לגור בארץ, ברור שאין לבן לשמוע בקול הוריו, ועליו לעלות לארץ גם בניגוד לרצונם. וקל וחומר במצווה כזו של ישוב הארץ, שעליה אמרו חז"ל (ספרי ראה פנ"ג) ששקולה היא כנגד כל המצוות (מהר"ם מרוטנבורג, המבי"ט, עיין פתחי תשובה אה"ע עה, ו. ויחו"ד ג, סט).
וכן מי שרוצה להתנחל בישוב ביש"ע, כדי שהארץ תהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת, והוריו דואגים ודורשים ממנו שלא להתיישב במקום שבחר, כיוון שיש בהתנחלות מצווה, אינו צריך לשמוע בקול הוריו.

10 - מחלוקת בין בני הזוג
כשיש מחלוקת בין בני זוג היכן יגורו, באופן כללי אין צד אחד יכול לכוף את שכנגדו לעקור ממקומו, משום שכל עקירה למקום זר יוצרת קשיים, ולכן יכול זה שרוצה להשאר לטעון, שמבחינתו מקום המגורים המוכר עדיף, ואין אחד יכול לכוף את שכנגדו להרע את תנאי חייו. אבל אם הם גרים בישוב שרובו גויים, יכול אחד מבני הזוג לכוף את האחר לעבור למקום שרובם יהודים.

אולם כל זה אמור כאשר עומדים על הפרק שני מקומות בחוץ לארץ או שני מקומות בארץ, אבל כשצד אחד מעוניין לעלות לארץ, הדין איתו. ואין זה משנה אם מדובר באיש או באשה, בכל מקרה על פי ההלכה המסרב צריך לבטל את דעתו ולעלות לארץ. ואפילו אם בחוץ לארץ הם גרים במקום שרובו יהודים, ובארץ ישראל יאלצו לגור במקום שרובו גויים, מכל מקום מצוות ישוב הארץ עדיפה.

ואם למרות קביעת ההלכה, הצד שדבק בגלות מסרב להתפשר ולעלות, והגיעו הדברים עד לגרושין, הואיל ואשמת הגרושין מוטלת על זה שמסרב לעלות, קבעו חכמים שהוא יפסיד את כל הכתובה. דהיינו אם הבעל הוא זה שמסרב לעלות, עליו לשלם את כל הכתובה. ואם האשה מסרבת לעלות היא מפסידה את כל כתובתה (שו"ע אה"ע עה, ד).


^ 1 נראה לענ"ד כי רק מי שגר כאדם פרטי בגבולות עולי מצרים מקיים מצוות ישיבת ארץ ישראל גם כשאין שם שלטון ישראל, מפני שמקומות אלו נתקדשו בישיבתם של ישראל שם, ונתחייבו במצוות התלויות בארץ בזמן בית המקדש הראשון. אבל מי שגר בסוריא או עירק, אף שהוא בתוך גבולות ההבטחה, לא נחשב כמקיים המצווה. ורק אם מתכוון לשבת שם מתוך מגמה לסייע להחלת ריבונות ישראל באותם המקומות - מקיים המצווה. ולא כאן המקום להאריך וצ"ע.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il