בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

מסירות נפש על כבוד חללי צה"ל

מנהג 'חברה קדישא' להתענות בז' אדר ואח"כ לעשות סעודה , מסירות נפשו של משה למען קבורת יוסף, פעולותיו המסורות של הרב גורן להבאת חללי צה"ל מעבר לקווי האויב.

undefined

הרב אליעזר מלמד

ניסן תש"ע
5 דק' קריאה
ביום ז' אדר, יום הסתלקותו של משה רבנו ע"ה, נוהגים אנשי 'חברה קדישא' להתענות ולבקש מחילה מהנפטרים, שמא לא נהגו בהם כבוד כראוי, ובסוף היום לאחר תפילת מעריב עושים סעודה. ונהגו כך ביום פטירת משה רבנו משום שהוא טרח מאוד במילוי צוואת יוסף הצדיק, וחיפש את עצמותיו כשיצאו מצרים, ונשאם במשך כל ארבעים שנה שהלכו במדבר. וגמל לו ה' חסד וקברו בעצמו. וכן אמרו חכמים במשנה (סוטה א, ט): "מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה... מי גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא המקום, שנאמר (דברים לד, ו) 'ויקבור אותו בגיא'". ואמרו חכמים (סוטה יג, א): "בא וראה כמה חביבות מצוות על משה רבנו, שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה והוא נתעסק במצוות (לטרוח בהבאת יוסף לקבורה)". שבאותה השעה של יציאת מצריים שאלו ישראל מאת המצרים כלי כסף וכלי זהב, וקורח התגנב אחר משה כדי לראות היכן קבור יוסף ולבזוז את אוצרותיו. ואילו משה, שהיה עסוק במצווה, לשאת את עצמותיו להביאם לקבורה בארץ ישראל, לא הספיק לקחת לעצמו כלום.

וכל אנשי 'חברה קדישא' משתדלים ללכת בדרכו של משה, ולכן זה היום שבו הם עושים חשבון נפש, ואח"כ עורכים סעודה לכבוד המצווה הגדולה שהם עסוקים בה.

מעמדו של הרב גורן
בתקופה האחרונה נזכרתי רבות ברב שלמה גורן זצ"ל, שהיה נשיאה של ישיבת הר ברכה, ובמשך שנתיים הגיע כל שבוע להעביר שיעור בישיבה.

ידוע שהיתה לרב גורן השפעה גדולה בצבא. נוטים לייחס זאת למנהיגותו ותקיפותו, וכמובן גם להזדהותו העמוקה עם ייעודו המקודש של צה"ל. מתוך הקריאה בספר 'לא בחיל ולא בכח', נפגשתי עם פן נוסף שלא ידוע לרבים. במשך כשנה לאחר מלחמת השחרור עסק הרב גורן עם צוותו בהבאתם לקבורה של מאות חללים שנותרו פזורים בשטחי האויב. הם נצרכו לשמוע עדויות של לוחמים שיתארו להם את תוואי המקומות שבהם נפלו חבריהם. למרות שהיה סיכום עקרוני שהתיר לרבנות הצבאית להביא את החללים לקבורה, בפועל לא היה קל לקבל אישור מהירדנים לעבור את קו הפרדת הכוחות. בכל מקום היה צורך בתיאום מחדש. הירדנים חשדו שמגמת צה"ל לרגל אחריהם, לכן הסכימו שרק אנשי הרבנות יעברו את הגבול. פעמים שהחיפושים נעשו בקרבת כפרים עוינים, כשקהל ערבי מאיים עליהם, ורק חייל ירדני אחד שומר, וחיילי צה"ל ממתינים להם מרחוק בדאגה שיחזרו לשלום. לפעמים נאלצו לשלם 'בקשיש' כדי לקבל עזרה במציאת הגופות שעברו התעללות, וגם כדי להשקיט עוינות. לעיתים אישרו לרב גורן לעבור את הגבול עם עוזר אחד בלבד, ובמשך שעות ארוכות חיפשו וטרחו אחר גופות חיילינו, הכניסו אותם לארונות עץ, ונשאו אותם בידיהם למרחקים של מאות מטרים עד למקום שהוסכם שיגיע רכב להסיעם. בגוש עציון אישרו לרב גורן בפעם הראשונה לעבור לבדו את הגבול, והוא לבדו אסף גופות במשך שעות. בימים הבאים הסכימו שיבוא עמו עוזר. 162 גופות אספו שם, ועוד ל"ה בדרך לגוש. ופעם היו צריכים לעבור דרך שדות מוקשים שאינם מסומנים, והוצרכו לקפוץ מסלע לסלע כדי שלא לדרוך על מוקש בטעות.

כך עשו בגוש עציון, בלטרון, בג'נין ובעוד מקומות, והכול מתוך מסירות לכבודם של גיבורי ישראל שנהרגו על קדושת השם העם והארץ. באיש כזה קשה שלא להתחשב. ואע"פ כן נזקק למאבקים רבים.

קופסאות שחורות
תוך כדי חיפושיהם שמעו לפעמים דברים מעניינים מערבים שפגשו. כאשר חיפשו את חללי הפלוגה הדתית של הפלמ"ח שלחמה בשילתא הסמוכה לעמק איילון, התלווה אליהם קצין ירדני ואמר להם שהחיילים האלה נלחמו כאריות, אבל הוא לא יודע מהם הקופסאות השחרות שמצאו לידם - האם אלו מכשירי קשר? השיב הרב גורן שאלו מכשירי קשר לשמיים, כי אלו היו חיילים דתיים שלקחו איתם את התפילין. אמר הלגיונר: "אם היו לנו חיילים כאלה, מזמן היינו כובשים תל אביב..." (ע' 45).

התוכנית לשלוח את החיילים לקיבוצים
ואע"פ כן נזקק הרב גורן למאבקים רבים כדי להעניק לצה"ל צביון יהודי ולהגן על החיילים הדתיים מפני כפייה חילונית.

כך לדוגמא, בעת כהונתו של משה דיין כרמטכ"ל, מתוך מגמה לשלב את העולים החדשים בתרבות הישראלית, הוחלט במטכ"ל שכל פלוגה תשהה במשך מספר חודשים באחד הקיבוצים, כדי שתשתלב בעבודת הקיבוץ ותספוג את רוח החלוציות. זו היתה כמובן הפרה של כל חוקי צה"ל בענייני הדת, שכן בקיבוצים אכלו טרף וחיללו שבת. לאחר שטענותיהם של אנשי הרבנות הצבאית לא נשמעו, שקלו כל חברי סגל הרבנות הצבאית להתפטר. רבנים גדולים ונציגי הציבור הדתי התערבו בפרשה, עד שלבסוף לאחר מאבקים ההוראה בוטלה (שם עמודים 178-181).

אימוני צניחה בשבת
למרות ההוראה הברורה כי אין אימונים בשבת, במקומות שונים בצה"ל התקיימו אימונים בשבת. ורק כאשר הגיעו חיילים דתיים אכפתיים, בעלי אומץ לב ציבורי, הרבנות הצבאית נקראה להתערב ונאבקה לשינוי המצב. ופעם חויבה מחלקה של חיילים דתיים מהנח"ל לצנוח בשבת, בתואנה שקיום אימונים בכל ימות השבוע הוא בגדר פיקוח נפש. הרב גורן הגיע לשטח ודיבר וביקש והפציר במג"ד, אריק שרון, שלא יתאמנו בשבת. אבל אריק השיב: "הרב גורן! ההוראות שקיבלתי הן מהמטכ"ל שלך, ומה לך כי תלין עלי?". הרב גורן ומלוויו הודיעו כי ישבתו במחנה בשבת, ורק לאחר ששרון הבין עד כמה הדבר חמור בעיניהם, נמצא הפתרון שבמקום בשבת יצנחו במוצאי שבת, שכן ממילא היה עליהם לבצע צניחה אחת בלילה (שם ע' 143-144)

הליכה בנחת בשבת
שאלה: מדוע אסור לרוץ ולהתעמל בשבת, הרי אין בזה שום מלאכה?

תשובה: בכל ימות השבוע אנו טורחים ועמלים במלאכות שונות שנועדו לפתח ולשכלל את המציאות. ולשם כך אנו צריכים לפעמים להיחפז ולרוץ, דבר המבטא את מצבנו בעולם, שהמציאות שאנו חיים בה חסרה ואנו צריכים לטרוח במלאכות ופעולות שונות כדי להשלימה. אולם ביום השבת נצטווינו לשבות ממלאכה, כאילו סיימנו את כל מלאכתנו ואין לנו יותר לאן להיחפז. ועל כן צריך אדם לחשוב בשבת כאילו כל מלאכתו כבר נעשתה, וכל עניינו עתה הוא רק להתענג בקדושת השבת, ולהתבונן בעולם כפי שהוא במבט של אמונה. ותפישה זו בא לידי ביטוי גם בצורת ההליכה, וכפי שדרשו חכמים (שבת קיג, א): "וכבדתו מעשות דרכיך" (ישעיהו נח, יג) - שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול.

לפיכך אסור לרוץ בשבת, וכן אסור ללכת בצעדים גדולים. אבל כשיש בריצה או בקפיצה תועלת אישית גדולה, מותר לרוץ או לקפוץ. למשל, בעת שיורד גשם, מותר לאדם לרוץ כדי להינצל מהגשם. וכן מי שהגיע לשלולית, רשאי לקפוץ מעליה כדי שלא ללכלך את נעליו.

מצווה לרוץ לתורה ותפילה
כל האיסור לרוץ בשבת הוא לצורכי עצמו, שאז עליו ללכת בנחת לכבוד השבת. אבל מי שהולך לשמוע שיעור תורה או לתפילה, מצווה שירוץ (ברכות ו, ב; שו"ע שא, א). כי אין בריצה לדבר מצווה פגיעה בכבוד השבת אלא להיפך - ביטוי לאופייה של השבת שהיא ממריצה לעבודת ה'.

מי שנהנה מריצתו
וכן מי שרוצה לראות דבר שמענג אותו, כמו נכד שלו שעושה דבר חכמה, רשאי לרוץ אליו (שבת קיג, ב; שו"ע שא, ב-ג). וכן מותר לילדים ונערים שנהנים מריצתם לרוץ ולהשתתף במשחקים שמצריכים ריצה, שהואיל ואין בריצה זו טורח אלא הנאה, אין איסור (שו"ע שא, ב). וכן מותר למבוגרים לקפוץ להנאתם עם ילדים קטנים כדרך משחק. וכן מותר לעשות מתיחות קלות ותנועות לשחרור העצמות.

ריצה לשם ספורט
שאלה: האם מותר למבוגרים לרוץ לשם ספורט?

תשובה: אסור, מפני שבדרך כלל הריצה היא טורח שאין בו עונג שבת. וההנאה אינה מעצם הריצה, אלא מכך ששומרים על הבריאות והכושר הגופני. ואף למי שכושרו הגופני מצוין, והוא רגיל לרוץ בכל יום ומתענג מכך, אסור לרוץ בשבת משום 'עובדין דחול' (מעשה חול), שבעיני הרואים הוא נראה כמזלזל בשבת ועושה אותה כיום חול.
אמנם בתוך הבית מותר למי שנהנה מהתעמלות לקפוץ ולהתעמל להנאתו, ובתנאי שלא יתייגע הרבה, ולא יתעמל על פי תוכנית מסודרת, ולא יתעמל על מכשירים, משום 'עובדין דחול'. וכן אסור לשחק בכדור משום 'עובדין דחול'. וגם לקטנים אסור לשחק בכדור שרגילים לשחק בו הגדולים, משום 'עובדין דחול'.

הליכה לשם בריאות מותרת
מותר ללכת בשבת לשם בריאות, ובתנאי שיילך בהליכה רגילה, ולא ירחיב או ימהר את צעדיו. ואף שאין לעסוק בצרכי רפואה בשבת, כיוון שאין ניכר בהליכתו שהיא לשם רפואה והרבה אנשים נהנים לטייל, מותר לטייל לשם בריאות ורפואה בשבת (מ"ב שא, ז).
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il