בשבת הזאת אנחנו מתחילים לקרוא את ספר ויקרא. בחומש ויקרא יש מעט מאוד סיפורים. הוא מתרכז בעיקר בעבודת הקורבנות במשכן ובבית המקדש, בהלכות טומאה וטהרה, ומונה רשימה ארוכה של מצוות פולחניות בתורה. מסיבה זו, את החלק הזה של התורה קשה מאוד להבין, להפנים וללמד לאחרים.
החוש החינוכי שלנו היה אומר שצריך לדחות את הוראת הספר הזה עד ששנות הבגרות והניסיון בחיים יהפכו אותנו ללומדי תורה מסורים. ובכל זאת, רבותינו מנחילי המסורת היהודית בחרו להתחיל את לימוד התורה של הילדים דווקא בספר ויקרא. אמירתם היתה: "יבואו טהורים ויתעסקו בטהרות", יבואו הילדים הטהורים וילמדו ענייני טהרה וקדושה.
טהרה וקדושה הם מושגים קשים מאוד ללימוד. אלה יותר מצבי קיום, עניינים של הלב והנשמה ופחות של המחשבה. אדם שלא השתדל מעולם להיות קדוש וטהור, לעולם לא יבין את סודות התורה שנמצאים בספר ויקרא. אדם כזה יראה רק את סדר ההלכות והפולחנים, שרבים מהם נחשבים לאנכרוניסטיים בעידן ה"נאור" שלנו. אך התורה שלנו היא תורה של ניסיון ושל רגש, לא פחות משהיא מגדל נישא של שכלתנות ומחשבה אנליטית עמוקה. כדי להתחיל להבין את מושגי הטהרה והקדושה צריך אדם לשאוף לפחות להיות קדוש וטהור. זה הלקח החשוב ביותר שאנחנו למדים מספר ויקרא.
קדושה וטהרה קשורים קשר בל יינתק לערך הגדול של ההקרבה בחיים היהודיים. אין זה מקרה שבספר ויקרא הלכות הקורבנות במקדש קשורים להלכות טהרה. בלי קורבנות, בלי הקרבה קבועה מדי יום ביומו, טהרה וקדושה יהפכו למטרות בלתי מושגות. בסביבה מזוהמת קשה מאוד לשמור על ניקיון וטהרה. יש צורך במשמעת עצומה ובאיפוק אדיר וגם בתשומת לב וברצון. בקיצור, בנכונות להקרבה גדולה.
בחיים אנחנו מתמודדים עם רבבות של בחירות מדי יום ביומו. בבחירה שלנו יש אפשרות אחרת שאנחנו מוותרים עליה, ואז השאלה היחידה שנשאלת היא אם ההקרבה שעשינו, אם האפשרות שוויתרנו עליה, הייתה נכונה. האם הבחירה שלנו מקרבת אותנו למושגים של קדושה וטהרה ותכלית בחיינו או שהיא משיגה את ההיפך מזה? סבך החוקים, לכאורה, של ספר ויקרא נועד להנחות אותנו איך לבחור ולהקריב בתבונה במהלך חיינו.
התורה מפרטת לנו את כל סוגי הקורבנות: ציבוריים, פרטיים, של מנהיגים ושל עניים, ובכך מכוונת אותנו אל הדרך להקרבה נבונה ומועילה. זה המאמץ הכללי של חומש חשוב זה, ספר ויקרא.