הסכנות שביצירת מעמד כהונה ברורות לכול. הוא עלול להוביל לאפליה, לשחיתות, לניצול לרעה של השררה ושל המעמד וליוהרה ותחושת זכאות בקרב הכהנים שאין לה הצדקה. בעולם העתיק בכל חברה היה מעמד כהנים, אלא שלכהנים האלה היו בדרך כלל גם סמכויות חילוניות, והם נחשבו לבעלי כוחות מאגיים ועל-טבעיים.
מטבע הדברים, בעולם של עבודת אלילים ואמונות טפלות, אלה העניקו עוד עוצמה וחיזקו את מעמדם. הכנסייה הנוצרית ירשה את המצב הזה וקידשה אותו, במידה רבה, כשהנצרות הפכה לדת המרכזית בעולם המערבי. משום כך סבלה הכנסייה משערוריות וממרידות לכל אורך ההיסטוריה שלה ובוודאי גם בימינו. התפיסה שהאפיפיור אינו טועה לעולם רק החמירה בעיה שכבר היתה קיימת בגלל ההיררכיה החזקה מאד של הכמרים, שלעתים קרובות בזו לציבור שאותו הם היו אמורים לשרת. בכל זאת, דת לא יכולה להתקיים בלי מנהיגים ומשרתי ציבור נאמנים.
בפרשת השבוע, התורה מכירה בצורך הזה כשהיא מטילה תפקיד מיוחד על הכהנים - צאצאיו של אהרון - בחיי העם היהודי, בייחוד בתקופת המקדש. התורה רואה בקיומו של מעמד הכהנים ובעבודת הכהנים כלים חיוניים לקיומם של חיים יהודיים מלאים וערכיים, אמצעי שמאפשר לציבור לעבוד את האלקים. הכהנים שימשו כדבק בין השבטים השונים של עם ישראל כשעבדו את האלקים במקדש, נתנו כיוון לחיי האומה וקבעו לה מטרות מוסריות. הכהנים היו "מלאכי" ושלוחי האלקים לעמו, שומרי האמונה ומורי הדרך לעם ישראל. הם היו אמורים לשמש תמיד דוגמה ומופת להתנהגות מוסרית נאותה, לצניעות ולקדושה.
במובן זה, המעמד המיוחד של הכהנים וההלכות המיוחדות שנקבעו להם, כפי שהן מתוארות בפרשת השבוע, נועדו לשמש הגנה מפני ניצול לרעה של המעמד והסמכויות שלהם. הכהן הגדול לא אמור להיות מלך. הכהנים לא היו בעלי אדמות כשאר שבטי ישראל והוחלו עליהם מגבלות מיוחדות בתחום המשפחה שכולן נועדו לחזק את מעמדם כמשרתי האלקים והציבור.
בתנ"ך מסופר שלמרות כל המגבלות האלה, רבים מהכהנים, גם בתקופת בית ראשון וגם בתקופת בית שני, היו מושחתים והתפתו למנעמי השררה ותאוות הבצע. הנביאים הפכו "לכהני האמת" של עם ישראל, לדוגמה המוסרית ולמנהיגים הרוחניים של העם היהודי. החשמונאים, שהיו כהנים, למרות צדיקותם וגבורתם בתחילה, הפרו את האיזון כשבנוסף לסמכות שניתנה להם מן התורה תפסו את המלוכה על אף שהיו כהנים, מעשה שהיו לו השלכות הרסניות על העם היהודי בטווח הרחוק.
בכלל, בבית המקדש השני שררה שחיתות איומה בקרב הכהנים, ותפקיד הכהן הגדול אפילו נקנה בכסף או בשווה כסף. התוצאה הייתה שחכמי המשנה, ואחריהם חכמי התלמוד, הפכו ל"כהנים" הרוחניים של עם ישראל.
למרות כל זאת, שמרו הכהנים על זהותם ועל מעמדם המיוחד בעולם היהודי במשך אלפי שנים, ואנחנו עדיין מכבדים אותם ומודים להם על ברכתם ועל עבודתם.