סיכום הגמרא, מסכת מכות דף ג
(מסכת מכות ב: 3 שורות מלמטה - ג: 5 שורות מלמטה)
א. אופי התשלום של עדים זוממים
ר"ע - קנס (שהרי רק זממו ולא לקחו ממון בפועל), ולכן לא משלמים על פי עצמם (שאומרים שהוזמו בבי"ד אחר), אבל אם אומרים שכבר התחייבו בבית דין על ההזמה, חייבים (זה ממון ולא קנס) (וגם אם רק אחד אומר - חייב).
אגב: 1. צריך להזים את שניהם. 2. מתחלקים בתשלום. 3. עד לא יכול להזים את עצמו (כיון שהגיד - שוב אינו חוזר ומגיד).
ב. חישוב התשלום
1. העידו שגירש את אשתו וחייב לה כתובתה - רצו להפסידו את ערך ה"ספק" שיש בכתובה -
רב חסדא - את הסכום שהבעל יכל לקבל לו מכר את זכותו בכתובה לאיש זר.
רב נתן - את מחיר הכתובה פחות הסכום הנ"ל (כיון שהבעל יכל לקנות מאשתו את זכותה בסכום הנ"ל).
2. העידו שההלוואה היא לא לעשר שנים אלא לחודש - ישלמו את הערך ששוה לאדם לשלם כדי שהכסף יישאר אצלו עד 10 שנים.

ג. אגב - רב כהנא - מוכח מהמשנה ששביעית לא משמטת הלוואה של יותר מ-7 שנים, כי אחרת לא היה אמור לשלם למלווה, וממילא העדים הזוממים הפסידו לו את כל הסכום. דוחה רבא - במשנה מדובר שאין שמיטת כספים (1. היה משכון. 2. מסר שטרו לבי"ד).
ד. מתנה על מה שכתוב בתורה (אגב שמיטת כספים) - רב - אי אפשר להתנות על מה שכתוב בתורה כלל (גם בממונות), שמואל - אפשר - אך בתנאי שהניסוח מתייחס לאנשים ולא לדין (למשל "אני מלווה לך על מנת שאתה לא תשמט את החוב", ולא - "על מנת שלא תהיה בהלוואה שמיטת כספים").
ה. תקופת הזמן הבסיסית של הלוואה - 30 יום.
רבה בב"ח - בשטר (כי לא טורחים על פחות מזה). אך ר' חייא - גם בע"פ (רב מתנה - נלמד מהריבוי של "שמיטה" - שהחודש הראשון של ההלואה גם הוא סוג של שמיטה - שלא ניתן לגבות בו).