שר וגדול נפל בישראל
הרב צבי קוסטינר שליט"א, ראש ישיבת ההסדר במצפה רמון
בשעה זו הלב דואב והידיים רפות על האבֵדה הגדולה, ועדיין אינו יודעים להעריך את גודלה. קשה לכתוב באופן ממצה על כל תלמיד חכם, וקל וחומר על תלמיד חכם ענק כמרן הגאון הראשון לציון הרב מרדכי אליהו הריני כפרת משכבו. אי-אפשר לכתוב בצורה שתבטא את עוצם גדולתו אבל מחויבים אנו בכבודה של תורה כדברי הגמרא (מגילה ג') שכבוד התורה גדול יותר מלימוד תורה. לכן נזכיר נקודות אחדות שעלו במחשבה ראשונה.
יסוד גדלותו בתורה של הרב היה מתוך שקידתו והתמדתו הבלתי פוסקת שנמשכה גם בתקופות שהיה מוטל עליו עול הציבור. בעת שהיינו לומדים לפניו והיה נדרש להפסיק משום צרכי ציבור או פיקוח נפש, היה מבקשנו להמתין לו בחדרו, מזדרז לסיים את העניין שטיפל בו, היה חוזר ללימוד ומוסיף ואומר לנו שהעיקר הוא לימוד התורה. הרב היה בקי בכל חדרי התורה ממש, בנגלה ובנסתר. היו מופנות אליו שאלות בהלכה בכל תחומי התורה ולכולם היה משיב מתוך שֶׁכול התורה הייתה פרושה לפניו.
כל ימיו של הרב הייתה יראתו על פניו. כבר מגיל צעיר נהג הרב בטהרה ובפרישות, דקדק בכל פרט והיה מחמיר לעצמו בעניינים שונים כגון בזהירות במאכלים ועוד. היה משכים בכל יום ומתפלל כוותיקין. תמיד נזהר והזהיר על עניינים של צניעות, הרחקה בין גברים לנשים וזהירות מופלגת מראיות אסורות.
היה מיוחד ומופלא במידת הענווה שבו. היה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות, ולכל הפונים אליו, גדולים כקטנים, היה משיב במאור פנים. גם לבחורים צעירים וילדים היה מאיר פנים ומשיב בהרחבה ובנחת, אפילו אם לעתים לא ידעו לנהוג בו בכבוד הראוי. היה מכבד מאד תלמידי חכמים, גם צעירים וקטנים ממנו, היה מקפיד לקרוא להם "הרב", מושיבם לידו ונוהג בהם בכבוד רב.
אהבת ארץ ישראל בערה ברבנו. מיום שחרור חבלי ארץ ישראל וירושלים במלחמת ששת הימים, הרב היה מראשי העוזרים, המחזקים והמעודדים להתיישבות בחברון, ביהודה ושומרון, בחבל עזה וברמת הגולן. הרב היה מגיע ליישובים לחזק ולעודד, ואנשי היישובים היו פונים אליו לעצה ולהדרכה בכל עניין. הרב עמד על החומרה והסכנות שבהסכמים המדיניים לשלומה של ארץ ישראל ולשלומם של התושבים ונלחם בכל תוקף על שלמות אחיזתנו בארץ ישראל.
הרב עמד יחד עם הרב שפירא זצ"ל בחזית המאבק נגד גזירת הגירוש מחבל עזה בעצה ובמעשה, חיזק ועודד את רוח התושבים וכלל הציבור, יזם עצרות תפילה למען ארץ ישראל ועם ישראל והשתתף בהן ולעיתים היה מתענה באותם ימים. גם אחרי שלדאבון הלב יצאה הגזירה אל הפועל עמל הרב לסייע למגורשים וחיזק ועודד מתוך בטחון מוחלט שנשוב לשלוט ולשבת בכל ארץ ישראל.
כבר מצעירותו בתקופת העליות שלאחר קום המדינה פעל הרב בעצמו לקרב את ישראל לאביהם שבשמים, ללמד, להדריך ולהחזיר בתשובה. כששימש כדיין בבאר שבע היה עוסק בלימוד תורה והפצתה באזור הנגב, וגם אחר-כך כשכיהן כרב הראשי לישראל היה מכתת רגליו ונוסע למקומות מרוחקים בארץ במסירות נפש על מנת להרבות תורה, והיה קורא לרבנים בכל מקום לפעול בקרב הציבור לקרבם לתורה ולמצוות.
הרב, הריני כפרת משכבו, היה איש הלכה מובהק. הדגיש את חשיבות לימוד ההלכה והרבה ללמד הלכה. הרב, שהיה בקי בכל חדרי תורה, פסק הלכה ליחיד ולציבור בכל חלקי התורה. יש לציין את נושא טהרת המשפחה בו הרב היה חד בדרא. הרב ראה שההלכות בנושא זה אינן בהירות ואין הציבור יודע כיצד לנהוג, ומתוך כך הִרְבָּה בשיעורים בנושא, וכך נולד הספר "דרכי טהרה" שהיה פריצת דרך בתחומו, ספר מסודר של הלכות מעשיות בתחום חשוב וחמור זה.
הרב סיפר שכאשר הביא את ספרו לרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל (שהיה מהראשונים שעמדו על גדולתו של הרב עוד בצעירותו והיה ידיד אמת של הרב), שיבח הרב אויערבך את הספר בגלל חשיבותו ופסיקותיו.
אנו נדרשים להמשיך את דרכו של הרב. הרב לימד אותנו מסירות נפש על עם ישראל כולו ועל כל אחד ואחד מישראל, להגדיל תורה, להפיץ תורה ולקרב את ישראל לאביהם שבשמים, לחזק את אחיזתנו בארץ ישראל ולהעביר לדורות הבאים את מסורת הדור. יהי רצון שנזכה לעשות את המוטל עלינו, והקב"ה יראנו בביאת הגואל ובבנין אריאל.

דבר ה'
הרב מישאל רובין שליט"א, ר"מ בישיבת 'שבי חברון', וחוקר במכון לרבני ישובים בקרית ארבע

לפני כעשרים שנה כשהייתי בשירות מילואים, התעוררו אצלי כמה שאלות הלכתיות הקשורות לשירות הצבאי, שלא מצאתי עליהם תשובות ברורות. דיברתי עם אחד מבני הרב ואמרתי לו, שאני מרגיש כי יש לחיילים צורך גדול בספר הלכתי מסודר, שירכז את פסקי ההלכה בנושא השאלות ההלכתיות העולות בצבא. בנו הציע: "אולי תדבר על-כך עם אבא". ואכן דיברתי עם הרב מרדכי אליהו, אותו הכרתי כפוסק גדול עוד לפני שהפך לרב ראשי, והרב הסכים לכך.
הרב ביקש ממני לרכז שאלות שקשורת לענייני צבא, קבענו זמן, הייתי מגיע אליו מידי פעם באופן קבוע, והתחלנו לברר את הדברים. צורת הבירור ההלכתית של הרב הייתה מחוברת מאוד למציאות, הוא היה שואל שאלות ומאוד מתחשב במצב המציאותי, בודק בספרים, מנהל דו-שיח הלכתי ופוסק. הרב ראה חשיבות עליונה ומאוד שמח בהוצאת הספר "המורים בקשת", שהיה בו כדי להקל על החיילים.
עבודה נוספת עם הרב הייתה על הספר "צרור החיים", שמרכז את הלכות אבלות. לרב היה חשוב שבספר יהיו פסקי הלכה ברורים המיועדים לכלל ישראל, ולא הבאת דעות שונות מתוך מחלוקת, ואפילו ביקש שלא יהיו בספר מקורות, כדי שאדם בשעת צערו ידע בבירור מה עליו לעשות.
הנקודה שבלטה לעין-כל אצל הרב הייתה הקדושה שלו שהייתה מקרינה החוצה. אנשים שנכנסו אליו היו שואלים שאלות רציניות, שנגעו לתחומים הכי חשובים בחייהם. הרב היה פוסק להם בצורה חדה, והם היו מקבלים את פסיקתו גם בלי שהכירו אותו.
זכורני מקרה של שני בני-זוג שהסתפקו זמן רב אם להינשא, באו לרב, הוא הכריע להם להינשא והם קיבלו זאת מיידית. שאלתי אותם לאחר-מכן: כמה זמן התלבטו בשאלה, והם השיבו: תקופה ארוכה. אז הבנתי שאנשים מקבלים את תשובתו בגלל הקדושה שלו שהיא מעבר למסכי השכל, בגלל הדיבור שלו שהיה מהלב אל הלב.
אני רואה בכך משהו הרבה יותר גדול מרוח הקודש, זו ודאות שאדם מרגיש שדבר ה' מתגלה אליו ומתוך-כך פועל על-פיו.