סיכום הגמרא, תלמוד בבלי מכות דף ט
(מכות דף ח: במשנה - ט: במשנה)

מי גולה ועל ידי מי גולים
א. אב על בנו ובן על אביו -
A. אב שהרג את בנו - שלא לצורך חינוך וכשכבר יש לבן מלאכה.
B. בן שהרג את אביו - במשנה - גולה, בברייתא - לא גולה.
תירוצים: 1. לרבנן גולה (שגגת סיף), לר"ש - לא גולה (שגגת חנק). 2. הברייתא דיברה על מכה ולא הורג.

ב. עבד כנעני וכותי - כמו ישראל (גולים ומגלים).
בברייתא מוסיפים שגם יכולים לגרום לשני לקבל מלקות:
1. על ידי שהשני קילל אותם בשם ה', דחייה - הרי מקלל כותי לא חייב.
2. על ידי שהשני זמם שהם חייבים מלקות, דחייה - הרי עבד לא מעיד,
3. על ידי שאחר הכה אותם (בהנחה שחייבים גם על הכאת כותי (שאינו עושה מעשה עמך)).

ג. גר תושב וגוי
גוי - חייב מיתה גם ללא התראה, לרמב"ן בשוגג לא, לרש"י - גם בשוגג.
גר תושב - אם הרג יהודי נהרג, אך יהודי שהרג אותו או שגר תושב הרג גר תושב - גולה.
(ומה שכתוב בברייתא שגר תושב הוא כגוי ונהרג - זה כשזה יותר חמור: 1. רב חסדא - בדרך עלייה (בהנחה שזה חמור מדרך ירידה). 2. רבא - ב"אומר מותר" (בהנחה שזה קרוב למזיד).

ד. "אומר מותר"
רב חסדא - אונס, רבא - קרוב למזיד. ראיות ודחיות לשניהם מאבימלך שלקח את שרה, שם זה היה "אמר מותר".

ה. סומא
ר"י - פרט לסומא (בלא ראות - מיעט סומא)
ר"מ - כולל סומא (שני מיעוטים - מרבים).

ו. שונא את ההרוג
מהחמור לקל:
רי"ס - נהרג בבי"ד (מפרשים: אא"כ ברור שזה שוגג), ולא צריך התראה - כרי"ס בר"י.
ת"ק - קרוב למזיד ולא גולה,
ור"ש - תלוי: אם יתכן שהיה מזיד - לא גולה, ואם לא - גולה (בכל מקרה לא נהרג).
איך בודקים? ברייתא 1 - נקרע החבל - שוגג (וכרבנן), נשמט מידו - לא גולה.
[ברייתא 2 - באוהב ולפי רבי, דווקא כשנשמט מידו - גולה (ולא כשנקרע/נשבר שזה כמו שעף הברזל מהגרזן - ולא גולה לרבי).


שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני