אנו מאמינים בכוחה של תפילה. היו מחקרים, שנויים במחלוקת אמנם, שהצליחו, לכאורה, להראות שתפילה של אדם או למען אדם עוזרת לחולים להחלים וגם מסייעת לאנשים שכולים וסובלים, להתאושש. למרות זאת, לא פעם קורה שאנחנו נשארים אחרי התפילה עם תחושה של חוסר סיפוק וחוסר מענה. תפילה, כך נראה, לא מונעת מחלות, עצבות או אפילו אסונות. לפיכך כולנו מתמודדים עם האתגר שנלווה לתפילה שלא נענתה, כשהתקוות והבקשות שלנו זוכות להתעלמות או לסירוב משמים. פעמים רבות העובדה הזאת יוצרת משבר של אמונה אצל המתפלל.
דוד המלך מדבר בספר תהילים על העניין הזה פעמים רבות. גם ספר איוב מתמודד עם הסוגיה. במידה רבה, זה הנושא העיקרי בפרשת השבוע שלנו. תפילתו של משה לא נענית. למעשה, הקב"ה מורה לו להפסיק להעלות את נושא כניסתו לארץ-ישראל. יש סופיות בסירוב של הקב"ה להיענות לתפילת משה או אפילו להתייחס לתפילתו. התפילות של משה, שהצילו את עמו, את אחיו ואת אחותו וגם אנשים אחרים מזעמו של האלקים, לא מועילות לו כשמדובר בבקשה אישית שלו. חכמי התלמוד ניסחו זאת בתמציתיות כשאמרו "אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים". האסיר לא יכול לשחרר את עצמו. משה לא יוביל את עמו האהוב לארץ המובטחת. ימיו חלפו, ותפילתו לא תזכה למענה לעולם. משום כך נימה בלתי נמנעת של עצבות מרחפת מעל הפרשה הזאת.
באלפי שנים של לימוד תורה ופרשנות יהודית הוצעו סיבות רבות לכך שתפילתו של משה נדחתה באופן כל כך נחרץ וסופי. בין הרעיונות שהוצעו נשמעה האמירה שהגיעה הזמן למנהיגות של יהושע, ולכן לא יכולה להיות חפיפה בין שלטון של שליט אחד לזה של יורשו אפילו כחוט השערה. תשובה אחרת שהוצעה לבעיה זו היא שנגזר על הדור של משה שלא ייכנס לארץ-ישראל, ולכן תהיה זאת אפליה בוטה אם משה כן יורשה להיכנס לארץ. רעיון שלישי אומר שמשה ייראה לדור החדש שנכנס לארץ-ישראל כדמות על-טבעית, מין אל בעולם של אמונות פגאניות שבו מאלילים בני-אדם, בייחוד מנהיגים לאומיים. ולכן, למען עם ישראל עצמו, אסור שמשה יורשה להכניס את העם לארץ.
כל הרעיונות האלה תקפים אמנם, אך האמת היא שאנחנו לא יכולים להשיג את מחשבותיו האלקים. כבני-אדם סופיים, לעולם לא נוכל לתפוס את האינסופי. משום כך עלינו להסתפק בהבנה שלא נמצא תשובה של ממש לשאלה מדוע יש תפילות שלא נענות. המפלט האמיתי שלנו נמצא באמונה ובקבלה של הבלתי ידוע ומובן. זה לא מחליש בשום אופן את הנחישות או את הצורך שלנו להוסיף להתפלל. זה רק מוריד את רמת הציפיות שלנו וממתן את היוהרה שיש בתחושה שלנו שהשמים חייבים להיענות לכל הדרישות והבקשות שלנו. משה מקבל את העובדה שלא יהיה מענה לתפילתו זו. הדוגמה שהוא נותן מלמדת את כולנו לקח חשוב.