בפרשיות שבספר דברים שקראנו עד השבוע שעבר, משה רבנו מוכיח ומלמד את בני ישראל מצוות והדרכות השייכות בעיקר לאדם הפרטי. בפרשת שופטים משה רבנו עובר להדרכות האלוקיות השייכות להנהגת כלל ישראל - מערכת המשפט התורני המקיף את כל חיי הציבור, סמכויות ותפקידים של הסנהדרין הגדולה, פרשת מלך בכל מה ששייך להנהגת העם.
המלך היה מצוּוה לכתוב לו עוד ספר תורה, במטרה לרמוז שגם בנושאים העולים על הפרק שהמלך נזקק להתייחס אליהם - ההתייחסות תהיה לאור תורת ישראל, ולפי רוחה של תורת ה', וכך הוא ינהל וינהיג את בני ישראל.
פרשתנו גם עוסקת בהדרכת צבא ישראל שיוצא למלחמה להגן על העם והארץ. גם בזמן המלחמה ישנו חיוב לשמור על צלם האדם ולא הכול מותר במלחמה. לדוגמא: לפי שיטת הרמב"ם בהלכות מלכים אין פותחים במלחמה, כולל מלחמת מצוה, אלא אם כן קדמה לכך קריאה לשלום.
בתוך ההדרכות ששייכות לצבא ישראל טרם צאתם למערכה, ישנו ציווי: "לא תירא מהם", ולפי שיטת הרמב"ם זו מצוות לא תעשה שנמנית בתרי"ג מצוות. אזהרה מפי הקב"ה שאל לו לאדם ליתן לרגש הפחד לקנן בלבו, אלא יתחזק באמונה וילך סמוך ובטוח שהשגחת ה' חופפת עליו ויצליח במלחמתו נגד האויבים הקמים על עמנו.
לכאורה ישנה כאן קושיה איך אפשר לצוות על אי פחד, הרי פחד זה רגש, ובעולם מקובל שאדם אין לו שליטה על רגשותיו? האבן עזרא שואל זאת על ציווי התורה של 'לא תחמוד' ו'לא תתאווה', הלא גם שם זה רגש ואין לו לאדם שליטה עליו. מסביר האבן עזרא שבחינוך נכון ומתאים שילד גדל בתפיסה ערכית מקטנותו שרכוש הזולת זה כמו הכנסת אצבע לאש, הוא ידע שלא חומדים או מתאווים דבר ששייך לזולת. כך גם ברגש הפחד אדם שקבל חינוך נכון ליראת שמים, והוא חדור במוּדעות שאם בורא העולם מצווה אזי אסור לו לפחד או לירוא מבשר ודם, הוא לא נותן כלל לרגש זה להיכנס ללב . בעל חובת הלבבות כותב שהחסיד האמיתי אומר: 'בושתי מאלוקי מיַראתי זולתו'. מי שיש בו יראת שמים אמיתית אינו מפחד מאיומי בשר ודם! הלוואי שנדע להפנים למודעות שלנו שאלוקי ישראל וגואלו עומד לנו בעת צרה, והוא יצילנו ויושיענו בקרוב בימינו.