בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • הלכות שבועות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

אשר ישעיהו בן רבקה

חלק א

דיני ערב שבועות

ערב חודש סיוון. מראש חודש סיון. דיני ערב שבועות. שבועות שחל ביום שישי. שבועות שחל ביום ראשון.

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

ניסן תשס"ב
9 דק' קריאה

שבועות



ערב חודש סיוון
א. בערב ר"ח סיון טוב לומר את התפילה שתקן השל"ה על גידול הבנים וחינוכם בדרך התורה, ויאמר אותה אף אם חל ערב ר"ח בשבת, ואף על פי שיש בה בקשת כפרת העונות, הואיל והיא באה כחלק מהתפילה - מותר. ומכל מקום אם מתענה ביום חמישי, עדיף לאומרה בתענית.

מראש חודש סיון
ב. ביום ר"ח סיון באו ישראל אל מול הר סיני. ביום זה היתה בעם ישראל אחדות גדולה "כאיש אחד בלב אחד", ולכן כתבה על כך התורה: "ויחן (בלשון יחיד) שם ישראל נגד ההר" (שמות יט ב). יש מחכמי ישראל שאומרים שבני ישראל באו להר סיני ביום ב' בסיון. על כן יש להקפיד במיוחד בשני ימים אלו על אחווה ורֵעוּת יותר מכל ימי העומר ויותר מכל השנה כולה. (עיין רש"י שם על פסוקים ב ג).
ג. ראוי להתנהג בקדושה וטהרה כל ששת הימים שמראש חדש ועד חג השבועות, ובזה יוסיף הארה גדולה לנשמתו ליראה את ה' הנכבד.
ד. נהגו להמנע מתשמיש המיטה בשלושת ימי הגבלה שלפני חג השבועות, שכתוב עליהם בזמן מתן תורה: "היו נכֹנים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה" (שמות יט טו). וכל שכן שנמנעים בליל שבועות (כף החיים תצד ס"ק יג). אמנם בבעילת מצווה חייב אדם אפילו בליל חג השבועות. וכן אם חושש משז"ל (כף החיים שם ס"ק יד).

ה. אין אומרים תחנון ואין מתענים מר"ח סיון שאז התחילו ההכנות למתן תורה. ואין אומרים תחנון עד י"ג בסיון כיוון שימים אלו הם ימי תשלומים לקרבנות חג השבועות. ויש נוהגים שלא לומר תחנון גם ביום י"ד בסיון (כף החיים תצד ס"ק נ, בן). אמנם מנהג הספרדים בירושלים ומנהג בית אל שלא לומר תחנון רק עד סוף יום י"ב בסיון, ומנהג אשכנזים בארץ ישראל עד סוף יום י"ג בסיון (עיין כף החיים קלא ס"ק קז ובמנהגי אר"י עמוד סו ס"ע ה).

ערב שבועות
ו. בפסח מקריבין שעורים, מאכל בהמה ובשבועות חיטים מאכל אדם, כיון שפסח מסמל את החרות הגופנית שלנו וגופנו דומה במשהו לבהמה, ושבועות היא החרות שזכינו לה במתן תורה. גאולת הגוף שהחלה בפסח מסתימת בגאולת הנפש עם קבלת תורה (עיין בן איש חי במדבר ה').
ז. מלאכה - העושה מלאכה בערב שבת ובערב יום טוב אחר חצות או בזמן מנחה קטנה, אינו רואה ברכה באותה מלאכה לעולם. אמנם מותר לעשות מלאכה לצורך יום טוב (טור או"ח תסח).
ח. אכילה - אין לאכול בערב יום טוב מחצות היום כדי שיאכל בלילה לתיאבון. אבל יכול לאכול פירות או מיני מזונות (עיין בן איש חי האזינו ג).
ט. קישוט עשבים - יש שנהגו לשטוח עשבים בבית הכנסת בערב החג, שיהיו שם ביום חג השבועות זכר למתן תורה שהיה בהר מלא ירק, כמו שאמר הכתוב "אל ירעו אל מול ההר ההוא" (שמות לד ג - רמ"א תצד סע' ג). ויש נוהגים להעמיד ענפי אילן בבית הכנסת ובבתים לפי שביום חג השבועות נידונים על פירות האילן ויתפללו עליהם (באר היטב ס"ק ז). אך מנהגנו הוא לקשט בשושנים את ספר התורה, את התיבה ועוד מקומות בבית הכנסת (כף החיים שם ס"ק חן, טן), זכר למתן תורה, שבו נתמלא העולם כולו בּשָׂמִים. (עיין שבת פח:)
י. אם חל שבועות ביום ראשון, יקשטו את הבית בעשבים בערב שבת ולא בשבת (כף החיים שם ס"ק הן).
יא. תספורת - יסתפר, יטול צפורניו וירחץ לפני הטבילה, וטוב לומר "לשם יחוד" קודם התספורת (כמובא בלשון חכמים ח"א נח. והובא גם במחזור קול יעקב עיי"ש).
יב. הכוונה המובאת ב"לשם יחוד" היא כי במצוות התספורת הוא מכוון לקיים שתי מצות בפאת הראש, פאה אחת מצד ימין, ופאה אחת מצד שמאל, וחמש מצות בחמש פאות הזקן. וכשמשלם לספר יכוין לקים מצות "ביומו תתן שכרו" (שכל אומן כשמסיים המלאכה, זהו זמן הפרעון. ויכוין בזה לא רק בערב שבועות אלא בכל פעם שהולך להסתפר).
יג. אף על פי שלפי האר"י אין להסתפר בימי ספירת העומר כי אם בערב שבועות, עם כל זה כשחל שבועות ביום א' יסתפרו ביום ו' (עיין כף החיים תצג ס"ק יג).
יד. טבילה - "חייב אדם לטהר את עצמו ברגל" (ר"ה טז ב) על יד טבילה במקוה לקראת כל חג ובמיוחד לקראת שבועות שבו טיהרו את עצמם כל ישראל, אנשים ונשים, בציווי ה'.
טו. טובלים שמונה טבילות בערב החג; אחת - להעביר את הטומאה. שניה - לתיקון הכעס. שלישית - לתקן מה שפגם בשם ע"ב. רביעית - לתקן מה שפגם בשם ס"ג. חמישית - לתקן מה שפגם בשם מ"ה. שישית - לתקן מה שפגם בשם ב"ן. שביעית - להעביר את לבושי החול. שמינית - לקבל קדושת הרגל (כף החיים תסח ס"ק קא). ומי שאינו זוכר את כוונות הטבילה בפרטות, יטבול שמונה פעמים ויכוין בטבילתו על פי מה שכתוב בכף החיים הנ"ל או במחזורים ובספר זה.
טז. מי שהוא זקן וחולה ואינו יכול לטבול במקוה - ישפוך על גופו תשעה קבין מים שהם כשלוש עשרה וחצי ליטר מים ללא הפסקה. וישפוך מכלי אחד, שניים או שלושה כלים אך לא יותר מכך. וישפוך עליו אדם אחר ללא הפסקה בין כלי לכלי. ויש אומרים שאין צריך בכלי דווקא אלא אפילו עומד תחת המקלחת ויורדים על גופו כשלוש עשרה וחצי ליטר מים ללא הפסקה, הרי זה מטהרו (בן איש חי ניצבים ג ועיין מ"ב ס"ק כ"ו כף החיים ס"ק פ"ה ועיין כף החיים סי' פ"ח אותיות ה' וצ"ח).
יז. למנוע מכשול יש להדגיש כי עצה זו מועילה אך ורק לטבילה של גברים בערבי חגים, ראש השנה, כיפור וכדו', אך לטהרת נשים לבעליהם אין לעצה זו כל ערך עד שתטבול במקוה ממש וכלשון הרמב"ם (בהלכות איסורי ביאה פרק יא הלכה טז) "אין האשה עולה מטומאתה ויוצא מידי ערוה עד שתטבול במי מקוה כשר,,,, אבל אם רחצה במרחץ אפילו נפלו עליה כל מימות שבעולם הרי היא אחר הרחיצה כמות שהיתה קודם הרחיצה, ב"כרת". שאין לך דבר שמעלה מטומאה לטהרה אלא טבילה במי מקוה או במעיין או בימים שהם כמעיין כמו שיתבאר בהלכות מקואות".
יח. מי שאין יכול לשפוך על עצמו מים כדלעיל - יטול את ידיו ארבעים פעם: וכך הסדר: יערה תחילה מים על יד ימין ויכווין אות ראשונה של שם ע"ב. פעם שנייה על יד שמאל ויכווין גם כן באות הראשונה של שם ע"ב. אחר כך יערה פעם שנייה על יד ימין ויכווין באות השנייה של שם ע"ב, ויערה אחר כך על יד שמאל ושוב יכווין באות השנייה של שם ע"ב, וכן בדרך הזאת יעשה עשר פעמים. אחר כך יערה עשר פעמים על יד ימין, ויכווין כל פעם באות אחת מעשר אותיות של שם ע"ב. אחר כך יערה עשר פעמים על יד שמאל, ויכווין כל פעם באות אחת מעשר אותיות של שם ע"ב על הסדר. נמצא בסך הכל ארבעים פעם, אותיות של שם ע"ב הן כך: י' ו' ד' (גימט' 20). ה' י' (גימט' 15). ו' י' ו' (גימט' 22). ה' י' (גימט' 15). סה"כ גימטריה 72 שהם ע"ב (בן איש חי שם).
יט. אחרי הנטילה יאמר עשר פעמים את הפסוק: "לֵב טָהוֹר בּרָא-לִי אֱלהים. ורוח נכון חדש בּקִרבִּי". ויכווין "לֵב טָהוֹר בּרָא" = ראשי תיבות "טבל" וסופי תיבות "אבר". שבטבילת אבר אחד נטהרים כל אבריו (ועיין ר"פ בסוד ישרים תפילה מיוחדת לזה ומובאת במחזורי קול יעקב).
כ. ריפוי - אין מקיזים דם בערב שבועות מפני שהוא יום סכנה, כיוון שאם לא היו מקבלים בני ישראל את התורה, היו עלולים ח"ו להקבר תחת הר סיני. מפני זה גזרו חכמים שלא להקיז דם בכל ערב יום טוב. ואם חל שבועות ביום ראשון מחמירים בזה כבר מיום ששי (שבת קכט ב. רמ"א תסח סע' י. מ"ב שם ס"ק לח. כף החיים שם ס"ק צח).

שבועות שחל ביום שישי
כא. יש להכין ביום חמישי עירובי תבשילין. (עיין לעיל הלכות וסדר הנחת העירוב).
כב. הדבקת הנרות לפמוטים היא מלאכה שאסורה ביום טוב, ועל כן יש להכין את הנרות בערב יום טוב או להשתמש בנרות שאינם צריכים הדבקה. ואם חל שבועות ביום שישי או ביום ראשון, יש להכין בערב יום טוב שתי מערכות פמוטים, אחת לערב יום טוב ושניה לערב שבת. אם לא הכין - יניח את הנרות בתוך הפמוט ויחזק אותן שלא יפלו על ידי נייר אלומיניום החתוך מיום חול אבל לקרוע ביום טוב אסור. המדליקות בשמן יתחבו את הפתילה במקומה בערב יום טוב. ואם לא עשו כן יכולים להכינם בדיעבד, גם ביום טוב עצמו. וטוב שיעשו כן בשינוי. (עיין כף החיים תקיד ס"ק מא משנ"ב ס"ק יח. ועיין בהלכות אלו באורך בדיני הדלקת נרות ביום טוב).
כג. יש להדליק מערב יום טוב נר נשמה גדול, על מנת שיוכלו להעביר ממנו אש לצורך הדלקת אש ביום טוב, ובמיוחד לצורך הדלקת נרות בערב שבת ביום שישי אחר הצהריים.
כד. אם אדם הניח עירובי תבשילין - מותר לו מעיקר הדין לבשל כל יום שישי שהוא יום טוב, וטוב לסיים להכין את הכנת מאכלי השבת בשעה מוקדמת ביום שישי, ולא להכינם סמוך ממש לפני כניסת השבת. (משנ"ב ס"ק תקכז ס"ק ג כף החיים שם ס"ק ד בן איש חי צו ס"ק ח)
כה. ישתדל לסיים את אכילת ארוחת הצהרים לפני חצות היום כדי שיאכל בליל שבת בתיאבון. ובדיעבד יכול לאכול עד זמן מנחה קטנה שהוא שעתים וחצי לפני השקיעה (ויש אומרים שלוש שעות, והכל בשעות זמניות עיין שולחן ערוך רמט סע' ב והחונים עליו).
כו. מי שרגיל לאכול ביום שבועות את מאכלי הבשר בשעה מוקדמת ואחר שש שעות את מאכלי החלב, צריך בשנה זו לאכול מוקדם את מאכלי הבשר בכדי שיאכל סעודה חלבית בשעה מוקדמת.
כז. מתפללים את תפילת ליל שבת כרגיל אך לא אומרים "במה מדליקין". (עיין שולחן ערוך ער סע' ב). ויש מהאשכנזים הנוהגים לומר "במה מדליקין".
כח. בכל שבוע אפשר מעיקר הדין להתחיל לקרוא "שנים מקרא ואחד תרגום" ממנחת שבת שעברה (ועיין שם בכף החיים ומ"ב). אמנם ע"פ הסוד טוב לקוראה ביום שישי. בכל שבת רגילה אין בכך בעיה אבל כשחל יום טוב ביום שישי אי אפשר לקרוא בו "שניים מקרא ואחד תרגום" שהוא יום טוב כמו כן אין קוראין "שנים מקרא ואחד תרגום" בליל שבת, ולכן ישתדל לגומרה ביום שבת קודם תפילת שחרית או אחרי תפילת מוסף לפני סעודת שבת. אם לא סיים קודם הסעודה - יקרא במשך היום לפני תפילת מנחה. אם חושש שלא יספיק לקרוא ביום שבת - יקרא בליל שבת "שניים מקרא ואחד תרגום" (עיין שולחן ערוך רפה סע' ד).
כט. במוצאי שבת מתפללים כמו בכל מוצאי שבת, אומרים "שובה" ויהי נועם וכו'", ועושים הבדלה כרגיל.

שבועות שחל ביום ראשון
ל. אין לשטוח בבית עשבים או ענפי אילן ביום שבת, ומי שרגיל להניחם יעשה כן ביום שישי. (ובעניין הקזת דם או ניתוח שאינו הכרחי עיין לעיל בדיני ערב שבועות).
לא. יש להדליק מערב יום שבת נר נשמה גדול, על מנת שיוכלו להעביר ממנו אש לצורך הדלקת אש ביום טוב, ובמיוחד לצורך הדלקת נרות של יום טוב בליל יום טוב במוצאי שבת.
לב. יש להכין בערב שבת שני זוגות פמוטים. אחת לערב שבת, ואחת לליל יום טוב. את נרות השבת ידליקו בערב שבת כרגיל. ואת נרות יום טוב צריכה האשה להדליק אחרי "צאת הכוכבים" ואחרי שאמרה בתפילת ערבית "ותודיענו" או שאמרה "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".
לג. את הנרות האלו יש להדליק לפני הקידוש. מי שנוהגת לברך "שהחיינו" על הנרות בכל יום טוב תברך גם ביום זה. אם הדליקה נרות אחרי הקידוש אינה יכולה לברך "שהחיינו". (עיין באורך בהלכות הדלקת נרות בערב יום טוב)
לד. בתפילת ערבית אומרים "ותודיענו" והוא במקום "אתה חוננתנו". אם שכח לאומרו במקומו ונזכר לפני שאמר "ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים" אפילו לפני "ברוך אתה", יאמר "ותודיענו" ואחר כך יאמר "והשיאנו". ואם הזכיר שם ה', אינו חוזר. (עיין שולחן ערוך תקצט. כף החיים שם ס"ק ב).
לה. אין לעשות שום מלאכה האסורה בשבת גם אם היא מותרת ביום טוב, עד שיאמר "ותודיענו" בתפילה, או אחר התפילה יאמר "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".
לו. אם חל שבועות ביום ראשון מברכים בקידוש שעושים במוצאי שבת חמש ברכות וסימנם יקנה"ז: יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן: א) יין - בורא פרי הגפן. ב) קידוש - אשר בחר בנו וכו' מקדש ישראל והזמנים. ג) נר - ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא מאורי האש (ויסתכל על הנרות שהדליקה האשה). ד) הבדלה - ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם המבדיל וכו' ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לקודש. ה) זמן - שהחיינו. (עיין שולחן ערוך סי' תעג סע' א).
לז. אם שכח וקידש קידוש רגיל ללא הבדלה - יעשה הבדלה בשעה שנזכר. וכיצד יעשה הבדלה זו? אם נזכר בתוך הסעודה ורגיל לשתות יין בסעודתו, יקח כוס בידו ויברך "מאורי האש" ו"המבדיל". ואם אינו רגיל או שנזכר אחרי האוכל - יקח כוס יין בידו ויברך ג' ברכות "הגפן" "מאורי האש" ו"המבדיל". (עיין כף החיים שם ס"ק כג, כד).
לח. אסור לומר בשבת: "אני הולך לישון כדי שיהיה לי כוח להשאר ער בליל שבועות". אבל מותר לחשוב כך. (מ"ב רצ ס"ק ד).
לט. אסור להוציא אוכל קפוא מהמקפיא ביום שבת בכדי שיופשר לסעודת יום טוב.
מ. ביום שבת ישתדל להתפלל מנחה מוקדם ולאכול סעודה שלישית בשעה מוקדמת לפני זמן מנחה קטנה (שעתיים וחצי לפני השקיעה). וכל זה בכדי שיאכל את סעודת ליל החג בתיאבון (שולחן ערוך תרלט סע' ג). אם עבר הזמן הזה ולא הספיק לאכול, יאכל סעודה שלישית אך לא יאכל בה יותר מ"כביצה" לחם (54 גרם - כשתי פרוסות - רמ"א תקכט סע' א. מ"ב רצא ס"ק יז).
מא. אין שום היתר לערוך את השולחן ביום שבת לצורך החג, וכן אין לחתוך סלט או להכין שאר מאכלים משבת לצורך החג. (עיין כף החיים תמד ס"ק מה).
מב . במוצאי יום טוב יעשו הבדלה ובה מברכים שתי ברכות: "הגפן" ו"המבדיל" (שולחן ערוך תצא סע' א).
מג. הפוסקים כמשנה ברורה מברכים "ברכת הלבנה" אחרי שלשה ימים מהמולד (משנ"ב תכו ס"ק ג' לדעת רוב האחרונים). הספרדים והאשכנזים הפוסקים כדעת הרש"ש לא מברכים "ברכת הלבנה" אם לא עברו שבעה ימים מעת לעת מזמן המולד. (שולחן ערוך תכו סע' ד כף החיים ס"ק סא. בן איש חי ויקרא כג). על כן יברכו הם ברכת הלבנה במוצאי שבועות שבו אנשים שמחים ולבושים בבגדי יום טוב והוא זמן ראוי ל"ברכת לבנה".

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il