אמונתנו התחילה מהקב"ה. לא אנחנו חיפשנו בשכלנו והגענו לאמונה. אלא הקב"ה הוא שקרבנו אליו. כמו שאנו אומרים בהגדה של פסח: "מתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו ועכשיו כשקרבנו המקום לעבודתו..." ולכן, כאשר נשאל החבר ע"י מלך כוזר על אמונתו הוא השיב לו: אנחנו מאמינים באלוקי אבותינו שהוציאנו ממצרים, הוא בחר בנו להיות לו לעם.

והחבר מסביר זאת במשל ואומר למלך כוזר: אילו אמרו לך כי מלך הודו הוא איש חסד ועליך להעריץ אותו ולהגדיל את שמו ולספר את מעשה חסדו, וכל זה אתה מחויב לעשות מפני השמועה שהגיעה אליך שאנשי הודו אנשים צדיקים ובעלי מידות טובות ונושאים ונותנים באמונה.
האם העובדה שאנשי הודו אנשים טובים, מחייבת את השומע להעריץ את מלך הודו ולספר את מעלותיו? האם היית רואה צורך לנפשך לעשות כן?

אמר הכוזרי: מדוע הייתי רואה צורך כזה? ראשית, מנין שמלך הודו צדיק, אולי רק אנשי המדינה צדיקים ובכלל מי אומר שיש מלך להודו? ואף אם יש להם מלך והוא צדיק, מה זה מחייב אותי לספר עליו? מה זה נוגע לי? אמר החבר למלך כוזר: ואילו באו אליך שלוחים של מלך הודו, ובידם מתנות נפלאות, שאין ספק שמתנות כאלה נמצאות רק בארמונות מלכי הודו, ולא בשום מקום אחר, והיית מקבל מכתב ישיר ממלך הודו שברור מהמכתב ללא כל ספק שהוא מכתבו של מלך הודו בכבודו ובעצמו, ואל המכתב מצורפים תרופות שמרפאות אותך ממחלותיך ושומרות על בריאותך, והיית מקבל משלוח של נשק נפלא בשביל להילחם נגד אויביך. אילו היית מקבל את כל הדברים הללו ממלך הודו, האם היית מחויב להודות לו ולהישמע אליו?

יסודות האמונה (51)

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

add_alert

5 - 5. ביסוס האמונה על אירועים היסטוריים

6 - 6. משל מתנות מלך הודו

7 - 7. המסורת עדות נאמנה למעשי הניסים

טען עוד

אמר מלך כוזר: בוודאי, כי בזה התברר לי בוודאות שיש מלך בהודו, מלך גדול, מלך טוב שכל כך היטיב לי, ולאור כל היחס שלו אלי, שלטונו ופקודתו בהחלט נוגעים לי.
ואילו היו שואלים אותך על מלך הודו, איך היית מתאר אותו? אמר מלך כוזר: הייתי מתאר אותו עפ"י הכרתי אותו, עפ"י הדברים ששלח אלי ועשה איתי, וגם הייתי מוסיף אח"כ לחיזוק הדברים את העובדה שאנשי הודו אנשי חסד וזה גם נראה על מלך הודו שהוא איש חסד וראוי לכבוד ולהערצה.

אם כך, אמר החבר למלך כוזר: הרי זה בדיוק מה שאני השיבותי לך כאשר שאלת אותי על אמונתי, וכך עשה משה רבינו כאשר בא לדבר אל פרעה. הוא לא אמר לו: אלוהי השמים והארץ שלחני אליך. ולא אמר: בוראי הוא בוראך. אלא אמר: "אלוהי העברים שלחני אליך". כלומר, אלוהי אברהם, יצחק ויעקב. כי היה דבר האבות מפורסם באומות ומפורסם שהעניין האלוקי התחבר אתם, והשגיח עליהם, ועשה להם נפלאות. ולכן משה לא אמר לפרעה: אלוהי השמים והארץ שלחני אליך, ולא: בוראי הוא בוראך שלחני אליך. לא אמר דבר שאינו מוכח, אלא דבר מוכח שהיה ידוע לכולם, וכך גם אני פתחתי כאשר שאלת אותי על אמונתי.

אמרתי לך מה שנתברר לנו, לבני ישראל מעל כל ספק, מה שראינו בעינינו, כלומר מה שראו אבותינו וזה מה שמחייב אותנו מאז ועד היום, כי אנחנו קיבלנו איש מפי איש במסורת חזקה ואיתנה שהיא ממש כמראה העין, כאילו אנחנו ראינו בעינינו בעצמנו את התגלות ה' לאבותינו, ולכן אמרתי לך: אנחנו מאמינים באלוהי אברהם יצחק ויעקב המוציא אותנו ממצרים וכו'. ועל אמיתות המסורת נשוחח ביתר הרחבה בפעם הבאה בעז"ה.