מי יכול לעמוד לפני ה' ביום הכיפורים?

שאלה:

תשובה:
חכמים מדריכים אותנו בשתי הדרכות הנראות כסותרות. מחד: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך" (אבות ב') ומאידך: "אם אין אני לי, מי לי"?! (אבות א'). ואנו תמהים, מה אם כן אדם צריך לחשוב על עצמו. מאמר אחד מלמדנו שאנו צריכים לקחת אחריות ואם אנו לא ניקח, איש לא יקח אחריות במקומנו. אך המאמר השני מלמדנו שאסור לנו להאמין בעצמנו. וכיצד ניקח אחריות? ברור שדברי חכמים משלימים זה את זה. אם מדובר באחריות על שלום בית, כמו אחריות על פרנסה ועל חינוך הילדים ועוד ועוד, ודאי שהאחריות עלינו. אנו צריכים להאמין בעצמנו, ולהרגיש שיש לנו את הכח לשנות דברים כדי לבנות טוב יותר ונכון יותר. ההנחיה שלא להאמין בעצמנו באה, בזמן הצלחה, כאשר נראה לנו שהצלחנו לייצב את הבית או את הפרנסה, ואנו מורידים מהדריכות והדאגה לתחומים הללו, כי "ב"ה הכל כבר בסדר". כאן באים דברי חכמים, שלא להרפות מהמתח החיובי של התיקון והעשייה, כי הרפיית הדריכות מביאה לנפילה.
הנה אתה מתאר דרך ארוכה שהלכתם, בלא הועיל, ואתה מאשים את עצמך בכך שאינך פועל מספיק ואינך מצליח לשנות. מהאשמה עצמית לא יוצאת שום טובה! האשמה עצמית רק גורמת לייאוש ולכניסה לדרך ללא מוצא. קח את הרגשת ה"תקיעוּת" והפוך אותה לזרז, קטליזטור, כדי למצוא את הכלים והדרכים לצאת מה"תקיעות" שלך.
"תשובה" פירושה, תנועה קדימה, להיות יותר טוב, יותר זהיר וכד'. ביום הכיפורים כאשר תעמוד לפני הקב"ה ותבקש סליחה ומחילה, דע שהקב"ה אוהב אותך, ורואה את הצער שיש לך על המצב. הוא רואה כמה קשה לך מזה שאתה מרגיש כאילו אין אונים, "אין לי כח לשנות". הצער הזה הוא אשר יביא עליך את הטובה, ויגרום לך לא להרפות, ולחפש עוד ועוד דרכים לפרוץ קדימה.
מי שאינו רוצה לשנות, יש לו קושי לעמוד בפני הקב"ה. מפני שברצונו אינו חפץ להתקדם ולהיטיב, והוא מתבצר בעמדתו . כך למדנו באורות התשובה (פרק ה'): "העקשנות לעמוד תמיד בדעה אחת... היא מחלה הבאה מתוך שיקוע בעבדות קשה". אך אתה נמצא במקום אחר לגמרי. אתה רוצה לשנות אבל מרגיש שאין לך כוח ויכולת. עם הרצון הזה תתייצב לפני בורא עולם והוא יברך את רצונך ויגרום לך להצליח להוציאו אל הפועל. בעז"ה, המשיכו אתה ואשתך במאמץ להגיע לפיתרון, ותכנסו אתם וכל המשפחה לשנה טובה ולחיים טובים!