אברהם כרת ברית עם אבימלך וצאצאיו לפני עקידת יצחק. רבים מן הפרשנים התלבטו בשאלה מה הביא את אברהם לעשות זאת. הגדיל הרשב"ם וטען כי עקידת יצחק היא עונש על ברית זו. ננסה בדברינו אלה להסביר את פשרה בדרך שונה.

שוב נלקחת אשתו של אברהם, שרה אמנו, על ידי מלך.
בפרשת 'לך לך' היא הובאה אל הרמונו של פרעה מלך מצרים ובפרשתנו אל הרמונו של אבימלך מלך פלשתים.
לכאורה, מדובר כאן בחזרה נוספת על חטאם של בני האלהים המופיע בסוף פרשת בראשית:

מפרש רש"י "בני האלהים - בני השרים והשופטים ... מכל אשר בחרו - אף בעולת בעל, אף הזכר והבהמה". עיינו בדברנו לפרשת נח תשס"ט.
בהמשך לדברינו בפרשיות הקודמות, זוהי הפרה חמורה של הברית שנכרתה עם בני נח לאחר המבול, ברית שסימלה הוא ראיית הקשת.
אף על פי כן, כנראה שיש הבדלים רבים בין יחסה של התורה למעשיו של פרעה ובין יחס הכתוב למעשיו של אבימלך.
יתכן וזו גם הסיבה לכריתת הברית המופיעה בסוף פרשתנו, כפי שנבאר בהמשך.

לקיחתה של שרה בידי פרעה והחזרתה מתוארים בקיצור רב בפרשת 'לך לך':

פרעה שנפגע קשה, מנסה לסיים את הפרשה במהירות האפשרית תוך ניתוק כל קשר עם אברהם ועם אנשיו.
לעומת זה, הפרשה מתארת בפרוטרוט את השתלשלות המקרה עם אבימלך-מלך פלשתים וההשוואה מגלה רשימה ארוכה של הבדלים.
א. אבימלך זוכה להתגלות ישירה של הקב"ה אליו: "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה".
פרעה לעומתו מבין שהוא צריך לשנות משהו רק בגלל הנגעים הגדולים.
ב. הכתוב מצטט את אבימלך הטוען כלפי מעלה כי הוא צדיק: "וַיֹּאמַר אֲדֹנָי הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג" לא זו אף זו, אבימלך זוכה לכך שהכתוב מצטט אותו בטענתו לתום ולנקיון כפיים: "בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיוֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת"
ג. הקב"ה מסכים עם טענותיו של אבימלך: "גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת וָאֶחְשֹׂךְ גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ לִי"
ד. אבימלך איננו מתכחש לחומרת האירוע . הוא מכנס את עבדיו בדחיפות תוך הכרה והכרזה כי לקיחת שרה היא חטא חמור: "וַיַּשְׁכֵּם אֲבִימֶלֶךְ בַּבֹּקֶר וַיִּקְרָא לְכָל עֲבָדָיו וַיְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים מְאֹד: וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם וַיֹּאמֶר לוֹ מֶה עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה חָטָאתִי לָךְ כִּי הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל מַמְלַכְתִּי חֲטָאָה גְדֹלָה מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ...".
ה. אברהם הוא זה שמתנצל על הדרך בה בחר: "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי: וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא ...".
ו. אבימלך מכיר במעלתו הרוחנית של אברהם ומציע לו ולאשתו הגנה ורשות לגור בבטחה וברחבות בארצו: "וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב...".
ז. אברהם מעדיף את הישיבה בארץ פלשתים על הישיבה בקרב הכנענים בחברון ומתגורר בארצם תקופה ארוכה יותר: "וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים" (כ"א לד ורש"י שם).

כנראה שהבדלים אלה הם שהביאו את אברהם למסקנה כי יש מקום לקשירת קשר של ברית לדורות בינו ובין אבימלך וזרעו.
גם בימנו לפני כריתת ברית או חתימת הסכם כדאי לבדוק את רמתו המוסרית של הצד שכנגד.